8.4.06
הכל התחיל ביום הזה,
את היום הזה אני לא אשכח בחיים.
אוספת לאט לאט את כל שברירי הלב,נזכרת במה שהיה ובעיקר,במה שהיה יכול להיות.
אומרים לי שאני ילדותית,עקשנית,פרנואידית,תמימה,מתנהגת כמו ילדה קטנה שלא מבינה כלום מהחיים.
אולי באמת אני כזאת?
האמנתי לכל המילים שלך,ועד כמה שזה פתטי - האמנתי גם שיום אחד אולי נתחתן,
כי ידעתי שאיתך אני רוצה להמשיך כל החיים שלי.
נזכרת וזה כ"כ כואב,עומדת עם עצמי מול הראי עם הראש מורקן כלפי מטה,מסתכלת על עצמי
ושונאת את עצמי.
רוצה למות,למות בגללך,בגלל מי שאתה.
אתה מרגיש כמוני?
הסתכלתי עליך,וראיתי את העיניים העצובות האלו..
אבל עכשיו,עכשיו בטח יש מישהי שמרגיעה אותך כעת וזאת לא אני.
אתה אף פעם לא תדע,אף פעם לא תרגיש..את מה שאני הרגשתי ועדיין מרגישה.
כמה קל היה להתאהב בך,וכמה קשה לשכוח.
ועכשיו אני בטוחה שהכל נגמר - לתמיד !
למה עשית את זה?
אמרת לי שאתה כבר לא אוהב - שתקתי.
אמרת לי שאתה שונא - בכיתי.
אמרת לי שיש לך מישהי חדשה,
ביקשת שאני לא אהרוס - ובטעות,הרסתי.
אמרת לי להתאבד - ניסיתי,וכבר לא עניתי.
בחושך יושבת לי בחדר לוקחת מספריים גוזרת שערה אחר שערה,
בחושך יושבת לי בחדר לוקחת סכין וחותכת וריד אחר וריד,
בחושך יושבת לי בחדר - ואין לי דבר לקחת,כי א י ן יותר ליאן.





