יש החושבים שהקשבה פרושה הקשבה לאחר. זה נכון, אבל בכדי שנוכל להקשיב לאחר באמת, עלינו קודם כל להקשיב לעצמנו. הקשבה באימון היא בעיני בראש ובראשונה הקשבה לאינטואיציות, הקשבה לגוף, הקשבה "לקול פנימי קטן" שמנחה אותנו ומאפשר לנו לקרוא בין השורות למה אנו זקוקים כעת.
החיבור לאינטואיציה מתקשר בעיקר למה שמרגישים. האינטואיציה יכולה להופיע כמחשבה, או כתחושה פיזית בגוף. הרבה פעמים היא מופיעה באזור הבטן, שם ממוקמים הסנסורים שלנו. מעבר לזה קיימים גם סימנים שהסביבה "מעניקה". סימנים שמחזקים את התחושות, כגון: דברים שלא מסתדרים בקלות, דברים שכן מסתדרים בקלות. חשבתם פעם שאולי זה פשוט אמור להיות ככה? נסו להיזכר כמה פעמים חשבתם על משהו כמו להירשם לקורס מסוים ובדיוק באותו יום הגיע אליכם פרוספקט או פרסומת בעניין, או שבמקרה פגשתם אדם שמתחבר לכם לעסקה שאתם מנסים לתפור, או לנושא שמעסיק אתכם. אני מאמינה שסימנים אלו הם פועל יוצא של האמונה כי אין דבר הקורה ללא סיבה. ככל שנקשיב לעצמנו ונפעל על פי האינטואיציה נוכל ביתר קלות לזהות סימנים אלו ולפעול על פיהם.
יכולת ההקשבה לאינטואיציה יכולה לפתוח עולם ומלואו של הזדמנויות שאנו נוטים לפספס ולהקל על החיים באופן משמעותי. כאשר אנו מקשיבים לאינטואיציה אנו יוצרים מעין מסננת טבעית של ההתלבטויות במה לבחור וכיצד לפעול כעת. כמו כן היא נוסכת בנו בטחון עצמי ושקט פנימי, שנובעים מההרגשה שאנו פועלים נכון וקיימת "הכוונה עליונה" שעוזרת לנו בדרך.
ברגע שנלמד לפתח הקשבה מסוג זה, נוכל לקבל החלטות נכונות לגבי חיינו ביתר קלות, נדע טוב יותר מה אנו רוצים ולאן אנו מבקשים להגיע, נוכל לחסוך זמן מיותר על התלבטויות בדברים גדולים כמו האם לחתום על עסקה? או האם לקחת את התפקיד? ונבזבז פחות זמן על דברים קטנים השיכים ליום יום כמו: האם לקחת את החלב למרות שהוא לא ברשימת הקניות שלי?😊 . . בוודאי לקחת, הרי אתם יודעים שכאשר תגיעו הביתה תגלו שהחלב שיש לכם מקולקל, או שיש לכם אורחים והחלב לא מספיק J... ובכלל לא נמאס לכם להגיד בדיעבד: 'הייתי עושה / אומר כך ולא כך', או במילים אחרות: 'למה לא הקשבתי לעצמי?'
אחת הדרכים להתחיל להתאמן בהקשבה לאינטואיציה היא לעשות עם עצמכם "חוזה" פנימי "אני מפסיק לחיות בפספוס".
שנים רבות חייתי בתחושת פספוס כשהמשפט "לו הייתי מקשיבה לעצמי הייתי פועלת כך ולא כך" ליווה אותי דיי בקביעות. מאז שאני מתאמנת בהקשבה לאינטואיציות שלי, אני מרגישה פחות ופחות את תחושת הפספוס. יכולת ההקשבה שלי עלתה ככל שפיתחתי מודעות רוחנית, והיום אני מרגישה שהגעתי לרמת מיומנות כזו שלעתים אני רואה את מה שעומד לקרות ופועלת על פי תחושותיי מראש.
כאן המקום לציין שכמו בכל תהליך, גם בתהליך זה לוקח זמן לזהות את התחושות הללו, לא כל שכן לסמוך עליהן. לוקח הרבה זמן, אבל כדאי. לכן התחילו להתאמן כבר היום, זהו כלי נפלא שיכול לשפר את יכולתנו לאין ערוך.
לשם העצמה, תוכלו לעצום עינים, לקחת מספר נשימות עמוקות של אנרגיה מהקוסמוס ולהעבירן דרך כפות הרגליים לכיוון האדמה, ואז...חשבו על מקרה שקרה לכם, בו הרגשתם פספוס הנובע מאי הקשבה לעצמכם, לאינטואיציה שלכם. מה אתם מרגישים? איפה אתם מרגישים את זה בגוף? בבטן? בראש? בלב? זו תחושה? או משפט? הרגשה? או משהו אחר? ברגע שהתחושה ברורה סגרו את אגרוף יד שמאל חזק כדי לקבע אותה לרגע, ואז פתחו אותו ושחררו את התחושה יחד עם המחשבות.
כעת, חשבו על מקרה בו קבלתם החלטה על פי הקשבה לאינטואיציה. חשבו על מקרה ספציפי. שימו לב איפה התחושה באה לידי ביטוי? בבטן? בראש? בלב? זו תחושה? או משפט? הרגשה? או משהו אחר? וקבעו אותה לרגע ואז פתחו אותו ושחררו את התחושה יחד עם המחשבות....
עכשיו ראו עצמכם מקבלים החלטה חדשה על פי האינטואיציות שלכם, מתוך הקשבה מלאה לעצמכם, בידיעה ברורה שההכוונה נמצאת בתוככם. כעת, תעצימו אותה עד שאתם מרגישים אותה ממש בכל הגוף ועכשיו סגרו שוב את אגרוף יד ימין והפעם קבעו את התחושה הזו לתמיד.
כעת חברו את הידיים כף לכף והטו אותן, כך שגב יד ימין יהיה כלפי מעלה. ברגע זה אתם מעבירים את התחושות של הידע, החיבור והיש אל התחושות ההפוכות. אלו שמפריעות לכם להקשיב לעצמכם באמת.
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
