באמת שהלב שלי שבור.. היינו יחד שלוש שנים ובשנה האחרונה הקשר נהיה חרא ונפרדנו. עברו רק חודשיים מאז הפרידה וכבר יש לו מישהי אחרת. אני לא יכולה, אני כל כך פגועה שהוא כזה חרא...איך אפשר אחרי שלוש שנים כבר להיות בקשר עם מישהי אחרת? אנחנו פרודים רק חודשיים!!!
מה אתם אומרים? זה שקר? זה נכון? מה אתם אומרים לי לעשות? אני לא מסוגלת יותר
מאמי את לא לבד ~~!! וזה לא רק הגברים ככה... ואם הוא כבר אם מישהי אחרת אז כנראה הוא המשיך הלאה ומבחינתך?! אני יודע שאת אוהבת אותו וזה מאווווווווודדדדד קשה (מי כמוני יודע) אבל עצה מימני מתוקה, תמחקי את המספר שלו תכניסי לך לראש את זה שהיית אם בנאדם חרא(תנסי לשכוח את התקופות הטובות) ותעסיקי את עצמך בעבודה או בחברות ופשוט תוציאי לך אותו מהראש, אני מבטיח לך שאחרי חודש הכאב הזה רק ילך ויעלם לך... תיצאי תבלי ואיך שהוא עולה לך במחשבות תגידי לעצמך שהאפס הזה לא שווה שתחשבי עליו ושתאהבי אותו... תנסי את זה אבל בשביל שזה יצליח את חייבת להגעיל את עצמך ממנו !! ועוד משהו, אם הוא אחרי חודשיים הלך אם מישהי זה לא בגלל שהוא אוהב אותה, זה קל ופשוט ועוד בתור גבר אני אומר לך את זה , סיפוק מיני !! זה הסיבה הכי גדולה שהוא הולך איתה !
זו העצה הכי טובה שאת יכולה לקבל במצב שלך, אני מאחל לך שתצליחי ושתמצאי מישהו אחר ובנאדם רומנטיקן שיפנק ויעריך אותך יותר !!
לפעמים הרגשה היא לא הדדית , לפעמים אנחנו עם בחורה רק בשביל סיפוק מיני וכ'ו , ייתכן והוא זקוק לסיפוק מיני והוא רוצה לשכוח אותך אז הוא הלך עם אחרת ... את מצפה שהוא יישב ויתאבל על הקשר והוא לא בקטע תהי צריכה לקבל את זה ובעצמך להמשיך הלאה,אולי זה לטובתך ואת פשוט לא רואה את זה ככה .
בהצלחה !
😮 צירוף מקרים כזה, גם השם גם המקרה.. טוב זאת בטח לא מי שאני חושבת 😊
בכל מקרה, אני מבינה שזה יכול להציק שאחרי חודשיים הוא הולך בגישה של "אני לא סופר אותה יותר" אבל בסך הכל מה אכפת לך?
הקשר היה חרא נכון? מה זה משנה, מישהי אחרת עכשיו סובלת אותו..
הוא לא איתך כי לא רצית להיות איתו יותר כי הקשר היה חרא [מילים שלך].. לפעמים צריך פשוט לוותר ולא להתמרמר על העבר..
לודה
טוב הגברים חרא זה ידוע אבל עם הוא גמר איתך את הקשר והתחיל עם אחרת כנראה שהוא לא אוהב אותך ואת לא יכולה לצפות שלא יתחיל קשר עם אחרת !! חודשיים זה לא קצת זמן אני יודעת שזה פוגע נכון שכנראה אהבתו לא הייתה אמיתית ואת אמורה לקבל זאת .
