אי שם, בעולם המוזר הזה, המאושר, השמח, הזורח, אתה שם. שמח, כואב, צוחק, אוהב.
אתה שם. עם כולם. ואני כאן, מביטה בך. בעינייך, הכ"כ יפות..
ורואה את הדממה, את השתיקה שנהגת לשתוק, את המילים שמעולם לא אמרת.
אני מביטה בעינייך ורואה כל כך הרבה, אבל כל כך מעט.
אני מביטה בעינייך ורואה את השמחה שלך, את האושר שמקיף אותך, את האהבה.
אני מביטה בעינייך ורואה את הפחד, את הגעגועים ללא נודע, את הדמעות, אפילו את אלה שמעולם לא בכית.
אני מביטה בעינייך ולא רואה דבר..
את כל מה שעבר כבר ראיתי. ראיתי את הדמעות, את הפחד מכל צעד שתעשה,
את החשש ההולך וגובר, ואת הכאב, שמתמיד, שסוגר.
אני מביטה בעינייך ולא רואה את השמחה, לא שומעת את צחוקך, המלבלב, המצחיק, המשמח.
ואז אני מקווה, שכשארים את ראשי,
אתה תהיה שם, תעמוד שם, כשאזדקק לך.
אני מביטה בעינייך ויכולה לראות את הבדידות, את השנאה, את הכאב שכאב.
אני מביטה בעינייך ויכולה לראות כל צעקה שצעקת, כל מכה שנתנת, כל מילה שמחקת.
אני מביטה בעינייו ורואה,
כל תמונה שהייתה שם, כל מזכרת, כל חיבוק, כל געגוע, כל לחש, כל ליטוף, כל קול רגוע, שחלף, בעינייך.





