"
הקירות הלבנים שקיבלו כבר גוון אפור התייצבו בכל צדדי החדר.
חלון יחיד היה על דלת מברזל , חלון שהיה נפתח כשהאוכל היה מובא, אוכל גבשושי מלא בטיפות שמן.
העיקר שהוא מזין.
אתה שוכב ומהרהר , עוד שעה , עוד שעה עלובה אחת.
אתם מהלכים בשדות ירוקים שתופי שמש.
ואין דאגות , ואין מחשבות.
אתם ממשיכים הלאה בדרך , מהלכים יד ביד , מדברים מצחקקים , עד שמגיעים לבריכת מים.
והמים כחולים, ודרכם אתה רואה את הקרקעית .
ולמים אין סוף.
אתם נשכבים על הדשא ובוהים בשמש , והשמש לא מסנוורת, היא רגועה ויפה, נותנת השראה ותקווה.
אבל השמש לא מספקת אותכם יותר.
אתם מתפשטים ופונים להכנס למים.
היא נכנסת ראשונה וקוראת לך להכנס ,אתה מהסס, אך הרצון בך גובר.
אתה נכנס למים אך פתאום הכחול המדהים הופך לבורדו מדמם, העולם מתחיל להסתובב והשמש מתחילה לשרוף אותך.
אתה מולך אל עבר הנשיקה המורעלת , מלאך המוות שלך."





