"תגע בי!" היא אמרה לו..
"תראה שאני אמיתית!!!" היא צעקה..
"תסתכל עלי!!!" היא המשיכה..
"תסתכל עלי ותראה שאני בנאדם!! שאני קיימת.." היא אמרה דומעת.
הוא הביט בה.. וליבו נשבר למראה השבור... היא הייתה נראת כל כך הרוסה, כל כך שבורה..
הוא לא ידע מה לאמר לה.. הוא רק הוריד את ראשו..
"אין לך מה להגיד?!?! אין לך מה להגיד?!?!" היא בכתה וצעקה.
"נו תגיד משהו!!! תגידדד... אני לא רוח!!! אני שומעת, מדברת ונראת.. ותתפלא יש לי נשמה. ויש לי לב שפועם.. לב חלש, שנשבר מהר!!" אבל הוא המשיך להסתכל עליה ולא ידע מה לאמר.. הסתכל עליה מרחמים.. מפחד. ואז לחש.. בקול חנוק "אני מצטער.." ודמעה זעירה יצאה מעינו..
היא הסתכלה עליו מספר שניות, הסתובבה ורצה...
"מיכל חכי.." הוא רץ אחריה... "נווו חכי רגע!!!"
אבל היא המשיכה לרוץ... לא הסתובבה לאחור אפילו לראות את דמותו..
לבסוף היא נעלמה באחת הסימטאות התיישבה על הרצפה והמשיכה לבכות..
הוא חיפש אותה.. כמו מטורף הוא חיפש אותה! "שלא תעשה לעצמה משהו! שלא תעשה" הוא צעקק ולא ידע איפה לחפש אותה.. בסוף הוא ראה אותה.. שם בפינה והתקרב אליה..
הוא התיישב לצידה וליטף את ראשה.. "אני מצטער.. באמת שאני מצטער.." הוא אמר וחיבק אותה אליו..
והיא לא התנגדה הייתה עייפה מדי.. "אתה בכלל לא אהבת אותי!" היא אמרה לו.
"זה היה סתם.." היא אמרה..
"זה לא! אני.. אני מצטער.." הוא אמר..
"אבל נפרדנו רק לפני שבוע.. וישר רצת אליה.. כאילו כלום!?"
הוא לא ענה לה.. הוא לא ידע מה להגיד.. אבל היא המשיכה... היא הייתה חייבת לפרוק הכל..
"אתה מתייחס אליה בדיוק כמו אלי.. והיא מחזירה לך את היחס שרצית ממני.. רק שאני לא החזרתי כי הייתי טיפשה.. אתה אפילו רב איתה בצחוק על אותם דברים כמו איתי..היא פשוט העתק שלי.. רק יותר טוב!"
"לא... לא היא לא!" הוא אמר
"אז למה!? למה אתה כל פעם איתה לידי.. למה הלכת אליה?" היא שאלה..
"כי חשבתי שאת לא רוצה.. שאת סתם איתי.. תראי איך התנהגת אלי..!!" הוא אמר לה..
"ורציתי לשכוח.." הוא המשיך..
"אני טיפשה.." היא אמרה והסתכלה לו לבסוף בעיניים..
"את היית! את כבר לא!" הוא חייך...
"מה עכשיו!?" היא שאלה.. "זה נגמר?! שכחת?"
"אני לא יודע..." הוא הוריד את ראשו.. ודמע.





