היא שלחה אליה מבט וזו החזירה לה גם. הסגריה שהחזיקה בידה הייתה כבר השישית שלה, היא שאפה את העשן אל תוך ריאותיה ואז נשפה אותו החוצה, כאילו זה משהו רגיל אצלה, אחרי זה היא שוב הביטה עליה ואז עיניה טיילו לעבר התקרה.
הייתה בינהם שתיקה שגרמה לעמית מבוכה. היא הביטה על האישה שישבה מולה, בחנה את שערה הקצרצר הצבוע באדום אש ואת ציפורניה הצבועות בשחור שהחזיקו את הסיגריה. לאחר שבחנה את אלה המשיכה לכיוון העיניים הכחולות לכיוון הצוואר שענד שרשרת עם תליון מוזר שהיה רשום עליו אות בסינית. כמה פעמים ראתה את התליון הזה אבל היא עצרה את עצמה מלשאול מה הוא מסמל. לפעמים כשעמית הייתה עייפה מידי בשביל לשתוק היא הייתה מנסה לתאר מאיפה האישה הזו קיבלה את השרשרת ומה בעצם מסמלת האות הזאת
"את מתכוונת לשתוק עוד הרבה?" האישה שמולה הפיגה את הדממה.
"כן" עמית החזירה לה והחליקה את שערה העבה והארוך שהיה צבוע בשחור כנוצותיו של העורב.
"נו בחייך, עמית, את כאן כבר חודש" האישה אמרה. "ואת לא סיפרת כלום"
"דוקטור שחר, את יודעת טוב מאוד שמכריחים אותי להיות פה" פתחה עמית להגיד.
דוקטור שחר שוב שלחה לה מבט, הפעם היא סקרה אותה מכף רגל ועד ראש, אחרי זה עיניה הביטו על המאפרה ששכנה לידה והיא הטביעה את הסיגריה שהייתה חצי גמורה אל תוכה.
"אנחנו תמיד מגיעות לנקודה שכזאת, עמית" אמרה "את יודעת שאנחנו חייבות לברר למה עשית את זה"
"אמרתי לך ולמשטרה ,שאני לא יודעת בעצמי למה עשיתי את זה" תקפה עמית.
"בגלל זה אנחנו צריכות לברר" השיבה לה הדוקטור.
"אני לא רוצה לברר, אני שונאת פסיכולוגים" הנידה עמית את ראשה לסירוב.
"תראי, המשטרה שלחה אותך לפה כדי שנברר מה גרם לך לרצוח איש שאת לא מכירה, זר שסתם עבר ברחוב" דוקטור שחר הרימה את הכוס קפה שלה ולגמה מימנו, אך עיניה עדיין הביטו עליה.
"הייתי שיכורה ,טוב?!" בשלב הזה עמית הייתה כבר כעוסה.
"שנינו יודעות שזה לא נכון" דוקטור שחר אמרה לאחר שפתחה את התיקייה של עמית שקיבלה מהמשטרה והציגה לפניה דף. "מבדיקות של המשטרה היית פיקחת לגמרי, נקייה משתייה ומסמים"
עמית שתקה, היא הביטה על התקרה הלבנה ואחרי זה בחנה את התמונות המוזרות שהיו בחדרה של הדוקטור. אחרי זה היא הביטה בהיסוס על הדוקטור ועיניה פגשו שוב בשרשרת עם התליון המוזר. היא שוב נאבקה בעצמה לשתוק ולא לשאול מאיפה הוא.
"את לא עוזרת לי" העירה אותה הדוקטור, עיניה הגדולות הביטו עליה וקצת הפחידו אותה.
"אין לי מה להגיד" אמרה עמית ביובש.
הדוקטור הניחה את הכוס ואז לקחה לעצמה תיק המשטרה של עמית פתחה אותו ועיינה בו לדקה קלה. עמית הביטה על התיק ואז עליה ובחרה לשתוק.
"כתוב כאן שזאת לא הפעם הראשונה שרצחת מישהו" מלמלה הדוקטור והביטה על עמית. "זה נכון?"
"כן" התוודתה עמית, פתאום היו לה הבזקים שגרמו לה להרגיש מפוחדת. למזלה הדוקטור לא שמה לב והמשיכה לעיין את בתיק שלה.
"גבי צמח" היא קראה את שמו, ואז שלחה מבט לעבר עמית "מי זה?" הוסיפה בשאלה.
"מה זה משנה מי זה?" עמית התחמקה ממבטה. "העיקר שהוא מת כבר"
"את מוכנה לענות לשאלה שלי ולא לענות לי בשאלה?" הדוקטור הייתה כבר ללא סבלנות.
"זה אבא שלי, טוב?!" התפרצה עמית לעברה.
"את רצחת את אבא שלך..?" השתוממה הדוקטור. "המצב קשה מימה שדמיינתי"
"את לא פסיכולוגית כזאת טובה, את יודעת?!" סיננה עמית. "במקום לשאול אותי למה רצחתי אותו את מתעסקת בשטויות...-"
"למה רצחת אותו?" קטעה אותה הדוקטור.
"למה? כי הגיע לו. הוא אמלל את חיי ואת חיי אימי" פלטה עמית.
"תספרי לי את כל הסיפור" ביקשה הדוקטור.
"אין כל כך מה לספר. הייתי ילדה יחידה להוריי. בהתחלה הכל היה בסדר, אפילו יותר מידי בסדר. מושלם. הייתה לנו משפחה לתפארת, את יודעת, אימא, אבא וילדה קטנה. היה לנו הכל. דירה יפה, מכונית שרבים היו חולמים עליה, הרבה חברים, וגם הרבה כסף. אבא היה מנהל עסק די מצליח, והמניות של החברה עלו בכל יום שעבר. אבל אז היה יום שחור. מה שמתחיל את הסיפור האומלל שלי. אבא איבד הכל, פשט רגל." היא הפסיקה את הסיפור והביטה על הדוקטור.
"איבדתם הכל? את הבית, המכונית, כסף-" מלמלה הדוקטור.
"בהתחלה לא, את יודעת לכל איש עסקים מצליח יש כמה חסכונות בבנק, והצלחנו להסתדר, כמובן שהרמה שלנו ירדה ונאלצנו למכור את המכונית והחלפנו את הבית למשהו קטן וצנוע יותר, אבל אז אבא לא מצא שום עבודה,הוא החל לשתות ולהמר ובסופו של דבר איבדנו את כל מה שיש לנו" היא נזכרה וליבה הצטמרר. "אחרי זה, שעברנו לבית קטן, איבדנו את כל החברים שלנו, אף אחד לא העז לעזור לעניים שכמותנו, אבא השתנה ללא הכר, הוא המשיך לשתות ולהשתכר, ואז-"
כאן עמית הפסיקה, משהו תקע אותה, היא עצמה את עיניה ופלאשבקים מהעבר חזרו אליה שוב ושוב.
"ואז?" הדוקטור רצתה שהיא תמשיך.
"ואז התחילו המכות, במשך יום ביומו הוא הרביץ לי, לאימא שלי, זרע בנו פחד ששיתק אותנו, עד שיום אחד לא יכולתי לסבול את זה יותר התעצבנתי עליו וזרקתי עליו אבן כבדה, הייתי אז בת חמש עשרה"
"ומה קרה אחרי זה?" שאלה הדוקטור.
" המשטרה לקחה את אימא שלי בגלל שהיא לקחה על עצמה את כל האשמה. באחד הימים קיבלתי הודעה שאימי הייתה מעורבת באחד התקיפות שהיו שם והיא מתה מדקירה. לאחר מותה ,הודיתי באשמה, אך בגלל שהייתי צעירה מידי המשטרה לא יכלה להכניס אותי לכלא ובמקום זה הכניסה אותי למוסד סגור לעבריינים קטינים, הייתי שם שנה. שם זה בכלל היה נורא, אני לא הייתי עבריינית, אבל הסביבה שם הייתה ככה, שמעתי סיפורים קשים ונוראיים, בעיקר אלה היו ילדים מסכנים שהיו בודדים בעולם. כאלה שלא היה להם כלום. היו חלק שהיו כל כך חלשים שהחזקים מהם התעללו בהם כל כך. אחד מהם היה חבר שלי, הוא היה נמוך ורזה וכל הבריונים שהיו שם נהגו להתעלל בו בקביעות, אני לא יכולתי לעשות כלום, הייתי יושבת בצד ומביטה כיצד הם מתעללים בו ורק נזכרתי איך אבא היה מתעלל בי."
"וביום אחד התחיל הכל להיות יותר שחור. חבר שלי התאבד. הרגשתי כל כך נורא, שהחלטתי לברוח משם. הסתובבתי ברחובות, ולמרות הפיתויים של סמים ואלכוהול לא יכולתי לגעת בהם. וביום אחד שישבתי לי ברחוב הבחנתי באיש עובר.
הוא עבר בצעדים קטנים ואיטיים. הוא הביט עליי והרגשתי קור בכל הגוף, הבחנתי בעיניים שלו שהיו כל כך עצובות ומדוכאות ובעיקר עייפות. עייפות מהחיים. חשבתי על כל מה שעבר עליי. על שרצחתי את אבא שלי ובכך נתתי לו גרמתי לו אושר בכך שפטרתי אותו מהחיים הקשים, שלחתי אותו ישירות לשמים מבלי לתת לו להתמודד עם פשעיו, אחרי זה חשבתי על החבר שלי שסבל הרבה מההצקות והתעללות שהעדיף למות, החלטתי שאני יגרום פעם אחת בחיים שלי למישהו אושר...רציתי לגרום למישהו אושר"
"ומה קרה עם הזר הזה שפגשת ברחוב?" שאלה הדוקטור.
"רצחתי אותו" אמרה עמית בפשטות.
"ובכך גרמת לו אושר?"
"כן" עמית אמרה ללא היסוס. "לגאול אותו מהחיים הכואבים שהיו לו"
שוב הן החליפו מבטים. הפעם הם היו קפואים. דוקטור שחר לא ידעה מה להגיד לה. לפתע השעון צלצל והקפיץ את שניהן.
"טוב זה סוף הפגישה שלנו" קמה הדוקטור. "אני אראה אותך בשבוע הבא"
עמית קמה גם והתקדמה לעבר הדלת בליוויה של הדוקטור, ההיא פתחה לה את הדלת.
"אפשר רק שאלה קטנה לפני שאני הולכת?" עמית עצרה בפתח הדלת.
"בטח" אמרה הדוקטור בחיוך.
"מאיפה השרשרת הזאת עם התליון?" עמית חייכה.
תגיבו לי זה חשוב ליי:]
מור'צי 😊
יפהה
קצת חולת נפש העמית הזאת אבל בסדר
חח חשבה שהיא עושה טוב נחמד לה
QUOTE (או7טלי @ 23/11/2006) יפהה
קצת חולת נפש העמית הזאת אבל בסדר
חח חשבה שהיא עושה טוב נחמד לה
😂
או7טלי: חחח אורטלי תודה על התגובה בובה :]
כה היא באמת חולת נפש זה מבוסס על סיפור אמיתי ...
-שחרווניי-: תודה על התגובה מאמי שמחה שאהבת
-=-2תאל!ש-=-: בתאליי תודה על התגובה יפשלי
וכה היא חולת נפש חחחחחחח 😛 אמיתי!
מור'צי 😊
מדהים!
זה על מישהי שאת מכירה?
ממש אהבתתיי
באמתת חולת פשש
חח
נוועעעה_: תודה על התגובה בובה ולא סתם סיפור ששמעתי :]
טוניטה: תודה על התגובה מאמי ושמחה שאהבת
מור'צי 😊
יאא...ממש יפה!!!סיפור שונה מכל האחרים באתר, ובדיוק בגלל זה אני אוהבת אותו כל כך (חח..לא שאת השאר אני לא חח) ממש אהבתי! את מוכשרת ברמות! תמשיכי דחוףףף!!😊
ואי זה מהמם..!
תמשיכי ליכתוב ת-מ-י-ד-ד-ד...
אוהבת (:
ביי ביי ,
נועה [=
יואו איך שאני אוהבת את הסיפורים
הקצרצרים שלך.. :]]
ממש יפה !!
תמשיכיי לכתוב יפתי
מווואה ענננקיתת
