לא יודעת אם זה קשור לפורום הזה..
אבל בכל זאת..
סליחה מראש אם זה לא קשור לפה.. תעבירו את זה אם צריך.
אז כככה..
זה בחירה לא חובה אבל אני רוצה לעשות את זה..
צריך להעביר למורה קטע אחד שלי והיא מעבירה אותו הלאה לאנשים שאחראים על הפרויקט הזה
אח"כ עושים מזה ספר עם הקטעים הנבחרים..
מכל ילדי ת"א.
תעזרו לי לבחור איזה קטע הכי יפה לדעתכם..
אני אישית אוהבת את שלושתם וקשה לי לבחור אחד..
תודה מראש למי שיגיב. :]
אז הנה ה3 קטעים:
קטע ראשון:
שברת את כל החומות-
אתה אתה ואתה
ואילו בראשך אתה חושב עליה => אתה חושב איתה
המחשבה על שניכם מעסיקה בלי סוף את ראשי
וזה ממש שובר אותי.
אני כלפיך מרגישה משו עם עוצמה רבה
ואילו אתה מרגיש כלפיה אהבה
מדוע נכנסתי לזה? אני עדיין לא מבינה
ואולי אני איני רוצה?
רוצה לצאת, רוצה לחזור.
אני כבר ממש מבולבלת
איני יודעת לאן לפנות.. לאן אני אמורה ללכת?
מה לחשוב?
מה אני אמורה בעצם לעשות?
האם להילחם?
האם לרצות?
או לעזוב את זה כך
ולהניח לך להגשים את משאלתך
ולעזוב את רצוני
ולהישאר בתוך כאבי?
להתבצר בתוך הכאב
בתוך הכאב הזה שמציף לי את הלב?
כל אלו שאלות
שאת ראשי מציפות
ואני בסך הכל מחפשת את התשובות הנכונות.
אז מהן?
מהן התשובות האלו?
למישהו יש פה פתרון?
אולי אני בעצם אמורה למצוא אותן לבד
ולא להיעזר באף אחד?
הרי מטעויות של אחרים
לעולם לא לומדים
אז אם כך?
מדוע כולם נותנים לי עצות?
מדוע הם אומרים לי מה לעשות?
מעכשיו והלאה
אלך אחרי ליבי
ואעשה מה שבראשי
מה שאני רוצה
ומה שאני חושבת
ואתה?
עדיין בליבי
למרות שלא רציתי
לא נתתי לאפחד להיכנס לליבי
ואתה ?!שברת את כל החומות
וגרמת לליבי לכל כך הרבה אשליות
קטע שני:
איפה היית כשחיפשתי אותך-
בליל חשוך הכוכבים מאירים
הירח בשמיים זורח ואין עננים
אני ואתה הכי מאושרים,
יחד יושבים.. תחת כיפת השמיים
ככה זה כשיש שניים..
וזה נעים, וזה נפלא
כי ככה זה כשבאוויר יש אהבה
ואז בבוקר כשאני מתעוררת
לצדיים מסתכלת
ואתה נעלם
וזהו – העולם כבר לא מושלם
נעלמת, ברחת
כבר לא יודעת מה לחשוב
הכין אתה אהובי? אני שואלת את עצמי..
ואין לי תשובה ואין מי שיענה, הרי אותך אני צריכה לשאול ואינך כרגע לידי..
עם עיניי חולפת על כל משבצת, על כל עלה, במקום בו היינו הכי מאושרים, ואינך שם..
ליבי רוצה אליך, עיניי רוצות אותך לראות..
גופי רוצה לחוש שוב את גופך..
ושפתיי רוצות להרגיש שוב את מרקם שפתיך..
ואתה לא שם.. ואתה לא פה אהובי..
חולפת על המכוניות, עוברת את הכביש.. כמו סהרורית מתהלכת ברחוב,
האנשים לא מבינים, אבל בעצם הם לא מעניינים.
אני סורקת כל פינה כל מקום כדיי למצוא אותך ואני לא מוצאת
חוזרת הביתה, עולה לחדר, נשכבת על המיטה..
ורק בוכה,
אמא נכנסת לחדר "שמעת?" היא שואלת..
"מה?" אני עונה בשאלה..
"הוא מת" היא אומרת..
אני לא עונה רק דוחפת אותה החוצה.. אני רוצה להיות לבד..
חושבת שמבינה מה קרה.. רצה לבית הקברות כולי מבוהלת..
מחפשת מצבה חדשה.. הכי חדשה,
ומוצאת לבסוף..
עליה כתוב "מת מאושר"
ואז אני מבינה
איפה היית כשחיפשתי אותך!
קטע שלישי:
אם תלך -
כשאשכח תדע שזה סוף העולם, לא בשבילי אלא בשבילך
אתה כבר לא תרצה להיות איתי ואני לא איתך
כשתלך עולמי יחרב עליי
כבר לא ארצה לחיות..
כי איתך אני יותר לא יוכל להיות
אני עדיין אוהב
אך הפעם הלב יכאב הרבה יותר..
ואתה? תישאר אותו דבר.. בשבילך כלום לא נגמר..
בשבילך לא עברה שום תקופה..
אתה לא היית זה שהרגיש אהבה..
זו הייתי אני
אני זו שברוב טיפשותי התאהבתי..
כמו מפגרת..
חולמת, חושבת, אוהבת..
כשתלך, העננים יהפכו לשחורים, הציפורים יפסיקו לצייץ, השמש מאחורי העננים תיתחבא,
מהשמיים ירד גשם, זה הבכי שלו, כך מתבטא הכאב שלהם,
והכאב שלי מתבטא בבכי, בדמעות לא פוסקות..
הסוף הטוב לא יגיע.. הוא נסגר לעולמים בספרים..
כי האגדות הן אגדות.. הן לא החיים, ולעולם לא יהיו כאלו..
זה הכל חלומות, הכל סיפורים.. אין כזה דבר סופים טובים..
רציתי אליך אבל מה זה עזר?
עכשיו הכל הפך לעבר.. זהו.. בשבילי הכל נגמר..
אין עוד הזדמנות
אין לי יותר סבלנות..
רוצה מהרגש לברוח
ואותך לשכוח..
ואם תראה קבר שכתוב "שכחתי"
תדע שהפסקתי לבכות,
ושמהרגש באמת ברחתי..





