'גם אני חושבת בדיוק כמוך, אבל קשה לי' דנה לחשה בשקט, הביטה בי, ודמעות נפלו על לחייה..
'לכולנו קשה, אבל זה דרכו של העולם.. אין ברירה' השבתי, מנסה להיות חזקה, בשבילי ובעיקר בשבילה..
'איך אצליח להמשיך הלאה עכשיו שהכל נעצר? אני מרגישה שכל החיים שלי התנפצו מול בשנייה, ושאני סתם עומדת קפואה במקום, מנסה להפשיר את הקרח שסובב סביבי, להיחלץ, לברוח"
'דנה יהיה בסדר' אמרתי, מלטפת את שיערה.
לא ידעתי מה להגיד עוד, חוץ מהדבר הכי בנאלי וצפוי 'יהיה בסדר' ..
'ואיך את התמודדת? ואיך את המשכת הלאה כאילו דבר לא קרה?" היא שאלה אותי בעיניים שואלות, מחפשת לקרוא את מה שכתוב בהן עמוק בפנים .. ואני שתקתי, העיניים נרטבו, והשפלתי מבטה לקרקע, כדי שדנה לא תשים לב לכך שאני נשברת ממש מולה ..
'לילך?' קראה בשמי, ואני עצמתי את עיניי ולקחתי שתי נשימות ארוכות..
'איך המשכתי? אני חושבת שרק הזמן גרם לי להמשיך הלאה, ובאמת להתגבר על הכל..את יודעת הזמן הוא באמת התרופה הכי טובה לכל דבר'..
'פרט למוות' אמרה בשקט, ולאחר מספר שניות פרצה בבכי מר..
'אלוהים היה זקוק לה' אמרתי 'וגם לעידן' .. 'והם שומרים עלינו' גמגמתי, מנסה לחפש סוג של הסבר למקרי המוות המזעזעים שפקדו את חיי..
'אבל לא הספקתי להגיד לה..'
'אני יודעת שלא הספקת'
'ותכננתי הכל לפרטי פרטים, הכל תוכנן ליום שישי הקרוב.. הכל היה מתגלה בערב הזה' היא אמרה,
'היא בטח יודעת על הכל עכשיו מלמעלה..'
'ומה זה עוזר לי? עד שהחלטתי באמת לפתוח את כל הקלפים.. לדבר על זה, לא להכחיש, לא לוותר'
'ואם תתעמקי בזה עכשיו זה יעזור לך? הרי היא כבר לא איתנו עוד'
'אני אוהבת אותה לילך'
'אני יודעת'
'רציתי להגיד לה את זה, רציתי לשמוע אותה אומרת לי את אותו הדבר, ולחוות אהבה יוצאת דופן, אהבה מרגשת שפורצת לגבולות שלא ידועים לנו בכלל'
'אהבה שאיננה עוד..'
עצוביי
אבל מדהייםןםםםם
חולהעל הכתיבה שלךךך
מדהיםם .!
עצוב ומרגש..
את פשוט מוכשרת [:
אוהבת אותךך
ליאני (:
😢
~ מ ד ה י ם ~
צמרמוררת..,!
מדהים ועצובבבבב:/
כל כך מזההה
זה באמת קשה להתגבר
אבל באמת הזמן עושה את שלו
סיפור יוצא דופן אבל מיוחדדד
את כותבת מדהיייייייייייםםםם!!!
תעשי עם זה משהואאא
פשוט מקסים
לפ יווווו
הכי שישששש ודבריעתי
עם יש לך זמןןן
מואההההההההה
מור'צי 😊
