הבריחה- פרק ראשון.
אמא:'יאללה קומי ליאת,כבר מאוחר צריך לקום לבית ספר.'
''אוף נו אמאאמרתי לך שהיום אני לא הולכת לבצפר!! בכלל אני לא רוצה לחזור לשם...אני שונאת ת'בצפר הזה'
'קומי רק היום,ובערב נדבר עם אבא,יאללה קומי'
'כל יום את אומרת אותו הדבר,ואני מקשיבה לך...היום..את תקשיבי לי!' 😠
'לא,עכשיו אני ממש רצינית'
היא אמרה בטון ממש גבוה..הרגשתי שממש הרגזתי אותה אבל זה מגיע לה!.
אני:'טוב טוב ,בסדר אני קמה'.
סתם אמרתי את זה,תכננתי משו,לא רוצה ת'חיים האלה יותר.קמתי מהמיטה לקחתי ת'תיק הכנסתי לתוכו כמה חולצות ומכנסיים,ואני לבשתי חולצה קצרה וגינס,נעלי ספורט,הכנסתי כמה חטיפים,ויצאתי מהחדר.
אמא כבר חיכתה לי באוטו ,נכנסתי ואחי נדב כבר היה בפנים...הוא בכיתה ו' אני בכיתה י'.שמנו את אחי בבצפר והמשכנו אל הבית ספר שלי.
אמא:''אני לא מבינה למה כל בוקר את עושה לי צרות?''
''אמא זה החיים שלי,אני יעשה ויחליט מה שבא לי!תפסיקי לקבוע לי מה לעשות ,אני כבר גדולה,אמא אני שבוע הבא בת 17!17,תקלטי כבר''
''בשבילי תמיד תשארי קטנה''.
היא אמרה בשקט.
יצאתי מהאוטו,אמא נסעה,הסתכלתי על האוטו נוסע ,כי אולי זאת תיהיה הפעם האחרונה .
הסתובבתי ללכת לבצפר,אבל לא רציתי...ועוד מרחוק ראיתי את רוני[החברה הכי טובה שלי]אבל הסתובבתי ורצתי,היא לא יכלה לצאת מהבצפר,היא התקשרה ,עניתי אבל לא דיברתי...
רוני:''ליאת ,מה יש לך?בואי לבצפר..אני לא ישרוד בלעדייך!''.
עשה לי טוב לשמוע אותה,אבל החלטתי משהו,כיביתי את הפלאפון והכנסתי אותו לתיק.
והתחלתי ללכת,מיהרתי,לא יודעת לאן אבל מיהרתי עד ש...בום נתקלתי בליאב,הילד שאני אוהבת כבר שלוש שנים,אבל לו...מה איכפת,הוא נתקל בי,לא ביקש סליחה ולא כלום,פשוט המשיך ואני על הריצפה יושבת,ומסתכלת עליו,איך הוא מתרחק לאט לאט לאט לאט 😢
קמתי,המשכתי ללכת,אני הולכת וחושבת על מה אני אוהבת בו בכלל אם הוא לא שם לב אליי בכלל,מה טוב בו,מה רע בי,מה מושך אותי אליו,מתי התאהבתי בו ,ולמה?,לא היה לי תשובות לאף שאלה.
הסתכלתי על השעון השעה הייתה כבר אחת וחצי בצהריים,אני לא מאמינה,הסתכלתי קדימה,קלטתי ת'ים,החלטתי שלם שאני הולכת עכשיו,הגעתי לים התיישבתי מול לגלים על איזה סלע,רואה את כל הגלים איך הם מתנפצים,ישבתי כך שעות.כבר ירד הלילה ניהיה קצת קריר אז הוצאתי את הז'אקט מהתיק ,שמתי את התיק על החול ושמתי ת'ראש,הסתכלתי על הכוכבים כמה הם רבים,כמה הם רבים,עד ששמעתי קולות
בתאלוושש יפהשליי הסיפוור מושלם !!
וסופסוףף נירשמת לפהה...
איזה כיףףף..
תמשיכיי מאמי.. זה מושלםם
ותפסיקו להיות רעים !!
אתם כבר קראתם ת'סיפור.. מה קשה לכם להגיבב?.. זה עולה כסףף?..
15 צפיות יש ואפח'ד לא הגיבב.. מה הקטע?..
באמת זה יפההההההההההההההה
תמשיכיייייייייייייייייייייי
[SIZE=7][COLOR=purple]
''הבריחה''-פרק 2
....עד ששמעתי קולות שהחזירו אותי למציאות,היו אלה 5 ילדים,שתיי בנות ושלוש בנים.הם היו עם תיקים...כאילו כמוני,ברחו,הם התיישבו מולי...אבל לא לידי.הם לא עיניינו אותי עד ששמעתי:
---:''לאן נלך עכשיו:אה:עלק בוס!''
----:''הכל יהיה בסדר...תרגעי''.
ישר הבנתי שהם לכו בטח לאיבוד,אז שאלתי:
אני:''מה,קרה משו?הלכתם לאיבוד?
---:נראה לך?סתם יצאנו לטייל..
---:לטייל...חחח
אני:למה אתה צוחק?
---:מה את עושה פה לבד?
אני:ברחתי,ברחתי מהבית''.
והם כולם הסתכלו עליי עד שאחת הבנות התיישבה לידי,
---:''גם אנחנו''
הם שמו לידי את התיקים שלהם והתיישבו...
---:היי,אני איתיוזה רני וזה ליאור,ואלו דנה ולירון,שלום
אני:היי,אני ליאת...אז מה,למה ברחתם?
דנה:החלטנו ביחד,שונאים ת'פנימייה הזאת!!
אני:אה,אתם מפנימייה?
ליאור:כה...סתם פנימייה דפוקה
לירון:אני לא מאמינה איך ההורים שלנו שמו אותנו שם.
אני:מה אתם לא רוצים להיות בה?
חמישתיהם:לא!!!!
אני:טוב...חחח.
רני:כמה זמן את פה?
אני:הגעתי בערך בצהריים.
רני:ההורים שלך לא יודעים שברחת?
ליאור:איזה דפוק!אם הם היו יודעים אז היא לא הייתה פה..בכלל היא לא הייתה בורחת.''
כולם צחקו על הטיפשות של רני.
הסתכלתי בשעון כבר 2 וחצי לפנות בוקר.הדלקתי ת'פלאפון והוא ישר צילצל שיש לי הודעות והודעות קוליות,רוב ההודעות היו מרוני והיו חלק גם מנדב...
אני:אח כמה שאני מתגעגעת אליו... 😢
דנה:למי?
אני:לאחי הקטן...תגידו בני כמה אתם?
כולם: 16...17..
איתי:ואת?
16 אבל לא לעוד הרבה זמן...
דנה:מזאת אומרת...יש לך יומולדת?
כה,שבוע הבא
באיזה יום?
שני
היום יום חמישי...סבבה
רני:נראה לך שת'יומולדת שלך תחגגי מחוץ לבית?
אני:כה, אני לא רוצה לחגוג איתם!אני פשוט שונאת ת'הורים שלי,הם פשוט לא מבינים אותי!!
איתי:כן,גם אצלי זה ככה.
דנה:גם אצלי
רני:ואצלי
ליאור:אצלי זה רק עם אבא שלי ועם אח שלי הגדול שחושב שהוא אבא שתיים שלי.
לירון:למה אח שלי יותר טוב?''
וכולנו צחקנו כי היא אמרה את זה בליגלוג כזה...
אני:מזל שאין לי אחים גדולים,יש לי רק אח קטן שאנחנו כאלה קשורים אחד לשני...אחח..
דנה:בן כמה הוא?
בן 12''
שמנו כולנו את התיקים על החול ,והם הוציאו את השמיכות שהם הביאו,התכסנו,ונרדמנו.
בבוקר קמנו מאור השמש,ראיתי את רני רחוק מכולם אז הלכתי אליו...
אני:''בוקר טוב רני,ממתי אתה פה?
מלפני שעתיים בערך.
למה?קרה משו?
סתם התעוררתי,את יודעת.
אה כה,הבנתי,איזה שונה זה לקום בלי הצעקותשל אמא שלי על הבוקר''.
רני גיחח.
אני:''אתה חמוד שאתה מחייך''.והוא הסמיק.הוא באמת נראה טוב..
אני:''תגיד אין לך חברה?
הייתה...אבל נפרדנו לפני שברחנו..היא לא רצתה לעזוב איתנו.
אני:אה..
איתי:ליאת,רני...בואו!''
קמנו והלכנו אליהם.
איתי:''טוב,אז מה התכנון שלנו להיום?''
כולנו שתקנו קצת.
אני:אולי נבלה את היום פה על החוף?
דנה:מי בעד?
כולם הצביעו.
פרסנו את השמיכות שלהם על החול,וסתם ישבנו ודיברנו.כולם סיפרו על עצמם לאומת שהם כבר הכירו,אני לא הכרתי,אבל שאני סיפרתי על עצמי,כולם הקשיבו,סיפרתי גם על ליאב.
דנה?מי זה ליאב?
תקראו,תהנו ותגיבו...[אשמח לקבל עצות נוספות להמשכים] 😊
יאאאא.. יפההה
אהבתיי [=
תמשיכיי דחווופפי
מווכשררת אחחת 😛 !!
כמוניי.. חיחי
נו נונונונונו תמשיכיי
ואתםם??
תגיבו לה כברר !!
תפסיקו להיות עצלנייםם.. היא חדשה פה.. =]]
