סיפור אהבה \;

שהיינו רואים אותם ביחד בהפסקה, יושבים בספריה או מדרבנים אחד את השני ללמוד, הרגשנו בלב מין צביטה כזאת... כולנו רצינו כזאת אהבה.

הם תמיד היו ביחד, לעולם לא רבו, הרגשנו כולם כזאת צביטה בלב.

לאורלי היה שיער שחור מתולתל וכך גם לליאור... לאורלי היה על אפה יהלום מנצנץ ואת העגיל המנצנץ היה אפשר למצוא אצל ליאור על האוזן.

הם היו זוג של ממש, זוג שבינהם יש אהבה אמיתית.

ערב אחד, אורלי הייתה אצל ליאור. לקראת הערב כשאורלי רצתה לחזור לביתה היא התקשרה לאביה שיבוא וייקח אותה, אך ליאור אמר לה שתתקשר בחזרה ותגיד לו שלא יבוא, שהוא ייקח אותה, לראשונה, באופנע החדש... אורלי סירבה אך ליאור לחץ עליה ולבסוף שיכנע אותה.

הם עלו על האופנוע לקראת השעה 11....

ליאור נסע כמו מטורף ואורלי אמרה לו ''ליאור, תאט, אנחנו נעשה תאונה''.

''לא תראי איזה כיף, זה מטורף''.

לא, דיי תפסיק, אני מפחדת, תאט!

בסדר , אני אוהבת אותך, אבל תאט, אני מפחדת, תפסיק כבר אנחנו נעשה תאונה''.

''אני אאט רק אם תתני לי חיבוק גדול''.

בסדר אבל דיי כבר, תפסיק''.

''ועכשיו תתני לי נשיקה''.

אורלי נתנה לו נשיקה על הלחי ואמרנ לו '' עכשיו באמת תפסיק''.

ליאור אמר ''זהו, פעם אחרונה. קחי את הקסדה ממני, היא לוחצת עלי. תחבשי אותה את''.

אורלי אמרה ''בסדר'' , לקחה את הקסדה וחבשה אותה.





למחרת,

בהלוויה של ליאור... כולנו היינו שם, גם אורלי הייתה. היא חייכה, כי כל פעם שהזכרנו את שמו של ליאור היה עולה על פניה חיוך. אך מבין כל החיוכים היא בכתה, בכתה כל כך, בכתה בלי קול.

מסתבר שהסיפור האמיתי הוא שליאור שם לב שהבלמים נהרסו, הוא ביקש מאורלי שתגיד לו שהיא אוהבת אותו בפעם האחרונה, שתחבק אותו בפעם האחרונה ושתיתן לו נשיקה, ושתיקח את הקסדה ממנו כדי שלה יהיו סיכויים לשרוד.

וכך היה, ליאור מת ואורלי ניצלה.

את שיערה השחור המתולתל היא צבעה לחום, את היהלום המנצנץ שעל אפה היא זרקה ואת שמה היא שינתה ל-לי... כי הגורל לקח לה את האור.

יייייישששש לזה גרסה שונה לגמרי
ארוכה יותר
אם אותה התחלה
נראה אם אני אמצא אותה [=

חחח כשאני רוצה אני מוצאת 😁

אורלי וליאור היו צמד חמד של ממש. רובנו קראנו להם : "הזוג יונים של השכבה". הם היו נראים כאילו הוציאו את שניהם מתוך מגזין "הזוגיות המושלמת ." כשהיינו רואים אותם ביחד מחובקים בהפסקה או סתם יושבים ביחד בספריה מדרבנים אחד את השני ללמוד , הרגשנו מן צביטה בלב.
רצינו גם כזאת אהבה, משהו אמיתי בדיוק כזה.
הם היו אותו דבר, לליאור היה שער חום מתולתל וגם כך היה לאורלי (רק ששלה היה יותר ארוך).
לליאור היה באוזן שמאל עגיל קטן ומנצנץ ואצל אורלי היה אפשר למצוא את אותו עגיל מנצנץ על אפה הסולד. אבל ככל
חלקנו חשבנו שזה כבר קיטשי ודביק, כולם שאלו: איך אפשר להיות כל כך מתאים לבן זוג, הרי חייב להיות איזה דבר שנוי במחלוקת בניהם.
כשניסינו להבין מה, הם פשוט נראו יותר מושלמים ביחד.
אורלי הסבירה את זה ככה : "הגורל הוא זה שהביא אותנו ביחד, והגורל ידאג לזה שנחיה ביחד כל הזמן." וכל הבנות השמיעו אנחה (כמו בסרטים).
ליאור תמיד אמר : "החיים שלי מחולקים לשניים, לפני שפגשתי את אורלי ואחרי שפגשתי את אורלי" אחד הבנים שקרקר סביבו פלט הערה: " בטח, כי אחרי שפגשת את אורלי כבר לא הייתה בתול ! " וכולם היו צוחקים, אבל בתוכם הם רצו כזאת אהבה בדיוק .
גם לי היה חבר, כבר כמה חודשים.
השער שלי היה בלונדיני ושלו שחור , לו לא היה עגיל וגם אני לא קישטתי אפי.
השם שלו לא היה הפוך משלי, כי לו קראו אופיר אני הייתי סתם, ענבל.
ובכלל לא נראינו כאילו הוציאו אותנו מתוך מגזין לזוגיות מושלמת,
כי היו לנו הרבה ויכוחים, אבל אהבתי אותו.
ביום שלישי בבוקר בבית הספר חילקו תעודות.

זהו סיימנו ללמוד, שתים עשרה שנים של לימודים מפרכים הגיעו אל קיצם.
אורלי וליאור הגיעו שניהם על האופנוע של ליאור, לשניהם את אותה הקסדה,
את אותו המעיל שמגן מפני הרוח .
שמחים ומחייכים היו השניים, כי בעוד שלושה חודשים השניים עוברים לגור ביחד.
( איזו שמועה שעברה מפה לאוזן ).
"אל תשכחו שמחר יש את מסיבת הסיום הגדולה שעבדנו עליה קשה ", אמר ליאור שבין היתר היה גם יושב ראש מועצת התלמידים.
כולנו קמו על רגלינו וצהלנו כל הדרך הביתה .
אני תכננתי ללבוש את השמלה השחורה הצמודה שלבשתי בחתונה של אחי,
ואופיר ,החבר שלי, בטח יזרוק עליו ג'ינס משופשף וחולצה , סתם חולצה.
הגעתי מחובקת איתו למסיבה, תוהה איך יופיעו אורלי וליאור הפעם.
אורלי הייתה בכניסת האולם, מחלקת ורדים.
"היי מה שלומכם?" היא שאלה כשנכנסתי עם אופיר.
"הכול נראה מצוין " עניתי והמשכתי "איזו יפה את! ואיפה בן זוגך להערב ?"
שאלתי. היא חייכה.
זה היה כמו קסם בכל פעם שהיו מזכרים את שמו של ליאור היה חיוך ענקי מתפשט על פניה.
" הוא יגיע יותר מאוחר, על האופנוע שלו. צצה פתאום בעיה והוא נאלץ להתעכב."
אמרה בעוד היא מחלקת ורדים לזוגות הנוצצים שנכנסו לאולם.
המוזיקה הייתה רועשת , וכולנו רקדנו שמחים ומאושרים.
אורלי הסתובבה בין כולנו מחלקת נשיקות, וורדים (כי נשארו לה הרבה בסלסלה)
" קחי זה בשבילך, הילדה הכי יפה בעולם." אמר לי אופיר.
חיבקתי אותו.
המנהל עלה על בימת הדי ג'י. כולם מחאו לו כפיים, כי חשבו שהוא עלה בשביל למסור לנו את מילותיו האחרונות, אך זה לא היה זה.
"אנא מכם, יש לי משהו חשוב לספר לכם, קרה אסון. אני רוצה שתהיו בשקט כך שאני אוכל לדבר אתכם ."
כולנו השתתקנו, נדחפים ליד הבמה.
"בדרך למסיבה קרתה תאונה לליאור רוזן, הוא התהפך עם האופנוע שלו בדרך לכאן."
שקט התפשט באולם, המורות ניסו להרגיע את התלמידות והתלמידים שבכו.
ואורלי חייכה , כי הרי בכל זמן שהזכירו את שמו של ליאור התפשט חיוך על פניה.
אבל ככל שהיא חייכה כך היא בכתה יותר.
למחרת בהלוויה שלו, כולנו היינו שם , מצטמררים ומנסים לשמור על השקט.
רק אורלי עדיין חייכה, כי כל הזמן הזכרנו את שמו של ליאור, ובכל פעם שהזכירו את שמו היא הייתה מחייכת, אבל מבין כל החיוכים היא בכתה, בכתה כל כך.
בכתה בלי קול.
את העגיל המנצנץ שעל אפה היא זרקה.
את שערה החום המתולתל היא קיצצה וצבע לשחור.
את שמה שינתה ל " לי ", כי הגורל לקח לה את ... האור 😢

😛 תווודה

יו איזה סיפור עצוב 😢

QUOTE (SeXy_BaRbIe @ 26/10/2006) יו איזה סיפור עצוב 😢
כה =[

יואו כל כך עצוב. .=[

סיפור עצוב .

הגרסא השנייה יותר יפה.

איזה עצוב. 😢

אהבתי את הקטע עם הלי והאור

יאא איזה עצובב :/

איזה עצוב 😢

יאווו איזה צמרמורתתת זה עשה לייייי:

די באא לי לבכות :[

^^^^^^^^^^^^^^^^^^

אני מדמיינת לי ככה אותי ואת אהובי....אני לא מסוגלת לחשוב עליי במצב שלה.