החיים שלי בקטע אחד!

היא אהבה אותו,היא כ"כ אהבה אותו אך לא היה נראה לה שהוא אוהב אותה.היא החליטה להגיד לו מה היא מרגישה,אך הוא!?הדבר היחיד שהיה אומר זה "חחחח יא עגבניה" היא לא שכחה את המילים האלה שכ"כ פגעו בה. היא מספרת לו על הסוד שלה והוא לוקח את זה בהומור!? כעבור כמה זמן הם היו אוהבים.אך הקשר הזה בכלל לא היה תקין הוא לא רצה פגישות ולא רצה לטלפן "זה קשר וירטואלי" הוא אמר.הזכיר לה כל הזמן.חברים הם לא היו כי לא היה אפשק לקרוא לזה חברים. הם,יותר נכון הוא תמיד היה קורא לזה "אהבה תמימה" והיא? שתקה זה אכל אותה מבפנים אך היא הייתה מאושרת שאהובה אוהב אותה ורק אותה בעצם...היא אפעם לא יכלה לדעת אם כל זה שקר או אמת...הוא היה אומר לה שרק אותה הוא אוהב...אבל היא הרגישה בליבה שזה לא נכון "הרי אם הוא אהוב אותי אז למה הוא לא רוצה להפגש? ולמה בכל פעם שיש מסיבה אצלו בחברה הוא חייב להיתנשק עם בת אחרת? "אני חיב תביני...זה חובה" כל פעם הוא אומר לה והיא כמו תמיד שתקה הקשר הזה כבר התחיל לפגוע בה היא רצתה אותו בכל ליבה אך לא ככה היר רצתה להרגיש אותו,ללטף אותו,להתקרבל איתו,לנשק אותו,לאהוב אותו. אבל ממש לא ככה היא הייתה בוכה בלילות ימים שלמים,הייתה מסבירה לו.הוא היה מקשיב אך עונה כל פעם את אותה תשובה "מצטער אבל את יודעת שאני לא בנאדם של פגישות וטלפונים" הקשר הזה לא היה יכול להחזיר מעמד יותר "אני מצטערת אבל אני חותכת את זה פגעת בי למרות שהזהרתי אותך בהתחלה ואמרתי לך שאסור לפגוע בי זה כואב לי אבל זה מה שצריך להיות" היא כתבה לו וניתקה איתו קשר לחודשיים. בחודשיים האלה עבר עליה כ"כ הרבה. בהתחלה היא הייתה עדיין פגועה אך לאט לאט שכחה אותו.כעבור חודשיים היא ניכנסה לאיסיקיו שוב אך הפעם בלי פרפרים בבטן כמו בכל פעם שהיא הייתה ניכנסת כדי לדבר איתו...כי כן היא שכחה אותו הם התחילו לדבר כמו 2 ידידים שהיתגעגו אחד לשני הפעם היא לא הלכה לישון עם דמעות בעיניים הפעם היא לא הייתה צריכה לזייף את החיוך כי היא כבר לא אהבה אותו...והוא!? כבר שכח אותה.
ככה עברו להם הימים...השבועות והוא היה מתייחס אליה יפה והיא הייתה מאושרת...עד שזה הגיע הנורא מכל שוב היא התאהבה בו "אני מצטער אבל אני לא אוהב אותך" הוא אמר לה והיא רצתה למות הוא תמיד התייחס אליה בתור ידידה והיא בתור האהוב שלה...היא חלמה עליו בלילה..בכל יום "מגיע לך מישהו יותר טוב ממני" ניסה לתרץ לה "את הכי טוב אתה לא מבין?אני אוהבת אותך בבקשה תגיד לי שאתה אוהב אותי" היא אמרה לו אך הוא ענה "מצטער" היא ניסתה כמה פעמיים להיתאבד "אם את עושה משהו לעצמך אני יעשה משהו יותר גרוע" אמר לה "מה הקשר אלייך גם ככה רע לי בחיים" אמרה לו והוא ענה "אבל תביני...אני לא יוכל לחיות עם החשבה שעשית משהו לעמך בגללי" "מבטיחה" אמרה לו אך ההבטחה הזאתי כבר לא התקיימה היא הייתה חותכת את עצמה ברגל,ביד בכל מקום הפנים שלה כבר לא היו עם חיוך יותר היא נהפכה לחיה-מתה כמו שלד,מומיה. לא ראתה ולא שמעה אף אחד שמעה שירים כל היום שהזכירו לה אותו כל שיר היה נידמה לה שהוא ניכתב עלייה ועליו ושוב הדמעות לא איחרו לבוא ושוב הסכין יוצאת ושוב הדם מתחיל לרדת ושוב הדמעות מלוחות והעיניים נפוחות ושוב המחשבה על זה שהיא צריכה להכין מכתב פרידה מהעולם הזה אך הפעם היא החליטה שזהו הוא לא שווה אותה באמת זרקה את הסכין ניגבה את הדמעות והתחילה לחייך.
ככה במשך חודש שהיא משקמת את עצמה ומדברת איתו ומראה לו שלא אכפת לה ממנו וכן סוף סוף היא שוב שכחה אותו אך לא ממש אחרי כמה זמן שוב היא מצאה את עצמה עמוק עמוק בתוך זה.
הפעם כבר לא היה לה כח יותר לזה והוא עדיין עמד על שלוהיא שוב הוציאה את הסכין והפעם לא היה אפשר לעצור את זה.
הוא? עדיין לא ידע שהוא מדבר עם בת דודה שלה בעצם
והיא? מסתכלת עליו למעלה בשמיים ובכל לילה ולילה היא יורדת ונותנת לאהוב שלה נשיקת לילה טוב..



מקווה שאהבתםםם אוהבתת המוווווון
טלטל :]