טוב לא יודעת איך להסביר את זה ואם זה באמת קשור לכאן אבל אני חייבת לפרוק..
אני בפנימיה.
הקשר שלי ושל ההורים שלי הוא הכי טוב בעולם [ בלי עין הרע ] .
ואני שם רק כדי ללמוד, ולא להתרחק מהבית או משהו כזה ..
עברו כבר חודש וחצי מתחילת הלימודים, ועדיין קשה לי .
אני לא מצליחה להתרגל לזה שאני בלי ההורים שלי שבוע שלם ,
כל פעם כשאני מדברת איתם בטלפון אני חייבת לומר להם בסוף השיחה שאני אוהבת אותם ,
כאילו לא תהיה לי עוד הזדמנות להגיד את זה .
לפעמים עוברת בי תחוושה שאולי קרה\קורה\יכול לקרות להם משהו, ואני פשוט בוכה כמו ילדה קטנה, מהמחשבה שאני יכולה לאבד אותם במוקדם או מאוחר .
כן , נשמע מגוחך, אבל פתאום אני מרגישה מן חרדות כאלה .
קשה לי עם זה ואני לא רוצה לשתף אותם, בכדי שלא ילחצו או ידאגו לי.
הסיבה שבעצם אני משתפת אתכם היא לשאול אם לדעתכם זאת הרגשה טבעית, בגלל שיצאתי מהבית -
או שאני צריכה לדבר על זה עם מישהו מקצועי שיעזור לי לעכל את זה?
תודה ..
ברור שזו הרגשה טיבעיתצ
בגלל שעזבת את הבית
אבל אם קשה לך
למה את שם?
ברור שזה טבעי.
מן הסתם את לא רגילה לחיות בלעדיהם וקשה לך להתרגל לזה.
אין בתי ספר באזור?
היית חייבת ללכת לפנימיה?
זה באמת טבעי
אני עם התגובות מעלי
למה את לא עוברת אז משם?
ללמוד יש עוד אלפי מקומות לא חייב פנימיה
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
כמו כולם פה ברור שאם אמרת שאתם בקשר טוב יהיה לך מאוד קשה להיפרד מהם
אני בטוחה שאני לא היייתי שורדת בפנימיה
אבל בטוח יש יותר מבצפר אחד באיזור שאת יכולה ללמוד בו שהוא לא פנימיה
או שיש לפעמים בפנימיה ילדי חוץ שרק לומדים ונוסעים הביתה כל יום
תנסי לברר בובה
חבל שתרגישי ככה
בהצלחחחחההה 😁
זו הרגשה טבעית לגמרי.
אני מאמין שלפני שהתחלת ללמוד
בפנימייה הכי הרבה זמן שהיית מחוץ לבית זה שלושה ימים של טיול שנתי..
אז זה מובן,וזו ההרגשה הכי טבעית שיש!
אולי באמת כדאי שתנסי לעבור לבית ספר רגיל,ללא פנימייה?
או שאולי תמשיכי ללמוד באותו הבי"ס אבל תוותרי על האופציה של פנימייה?
לפי דעתי את צריכה פשוט לחכות ולראות..
יש מצב שבמשך הזמן זה יחלוף ויעבור
ואת תשמחי על זה שאת לא כ"כ הרבה בבית וכו'..
החלטה ששלך,חמדתי!
בהצלחה לך בכול מה שתבחרי! 😁
שמעי מאאמי ..
אולי אצלך ההתרחקות מן הבית קשה יותר מדיי..
אני הייתי במחנה קייץ חודש שלם והייתי בשיחת טלפון שתיים או שלוש
מה שאומר שהקשר היה פעוט וקצר שתי שיחות טלפון בחודש עם המשפחה
ובכיתי בשתיהן כי זה מרגש לשמוע את הקוול
בכל זאאת הייתי ממש רחוקה אבל השתדלתי כמה שיותר לנצל את מה שנתנו לי שם ביד רחבה..
כלומר את תממיד תתגעגעי וזה טבעי כי את רחווקה אבל ארל תחשבי יורת מדי על הבית כי ילד אחד שהיה איתי במחנה גם חשב יותר מדי והוא פספס בעצם את כל המחנה..
זה לא עוזר בשיט תקשרי אליהם תדברי אבל תהנני גם.. ואז את תתרגללי .
אני מבטיחה לך.תשדלי גם להתקשר לחברה שתרגישיי שהם איתך,או שהם יתקשרו...
בקיצור אל תהיי עסוקה בגעגעוים כל הזמן תחשבי על מה שיש לך שם על חברה חדשים על הפאן שיוצא לך לחוות שם..
כשתחשבי על הבית תריממי טלפון.. ואז זה ייעבור ! 😊
אם באלך דברי איתי..
odelia_bs@walla.com
199603142
טיבעי לגמריי.
תשתפי אותם .... הם יעזרו לך
QUOTE (G-A-L @ 21/10/2006) טיבעי לגמריי.
תשתפי אותם .... הם יעזרו לך
מסכימה ^
ולמה את בפנימיה אם קשה לך?
היא אמרה שהיא שם רק כדי ללמוד ! 😊
