בוכה דמעות לים של געגועים
אותן מנפץ הסלע שנקרא החיים.
עוד גל של עצבות ומרגישה לבד
עוד התרחשות, הכל קורה יחד.
עוד טיפה
רק עוד קצת
עוד דקה של שקט...
מנסה
רק רוצה
לא להיות מודאגת.
והרוח מסיעה בכבדות את הכאב
אך אמנם נשאר לרגשותיי ערב,
הזמן שהיה וכבר נגמר ועבר
הוא היה מושלם, מושלם מידי, אם כבר.
לא מאמינה שזה קורה
התקופה הזו, לא קרתה במקרה
זה קרה כי צריך, זה קרה כי אמור
אין לי טעם לבכות עוד הלילה
בלאו הכי הלב שלי כבר שבור.





