לקום כל יום מחדש ולדעת..
זה נגמר.
לקום כל יום מחדש ולהיזכר
שליבי נשבר.
לקום כל יום מחדש ולנסות
להתגבר.
לקום כל יום מחדש ולחיות
במציאות ולא יותר.
לדעת, להיזכר, לנסות.. קשה יותר מדי את הדברים האלו לעשות.
המחשבות הראשונות היו שלא נותר דבר לעשות, חוץ מלבכות.
אבל דיי יש חיים אחרים חוץ מהכאב.
אומנם אותה מציאות, אומנם אותו האכזב.
אי אפשר כל היום לשבת בבית ולהצטער על מה שקרה..
שום דבר לא יכול להחזיר את השעון בחזרה.
ואני יודעת את האמת, אני לא חייה באשליות
וכל העבר הזה מוצץ בזיכרונות וזיכרונות..
חלק רעים וחלק טובים.. ובדרך גם רואים שהחיים אכן ממשיכים.
הייתי עצובה בעבר ולמרות שלא האמנתי זה בסוף עבר.
גם הפעם, גם הפעם אני יתגבר.
ואני יחייה במציאות ולא יותר!
והתקווה.. התקווה תמיד תהיה לי בלב, היא לא נעלמת.
היא מתעקשת להישאר היא פשוט מעצבנת.
אולי... אולייי מתישהו זה יסתדר..
ואולי לא! אבל מי יכול לתאר מה יקרה מה שבטוח בינתיים בליבי אתה לעוד הרבה זמן תשאר.
ואיי איזה מדהיייםם ..ועצובב :[
עצופייי:[
אבל כל כךל יפההה
זורי את ממש מוכשרתתת
אל תפסיקי לרשום בחיים
את עושה את זה ממש טובב
אהבתי נוראאא!
מואאאאאאאאאאאאה!
מור'צי 😊
תודה מוריי...
אוהבת אותך המונים!!!
-זוהר-
