מבט קר, בדם חם

שלום...קוראים לי שירן, אני חדשה כאן במערכת הפורומים אבל אני כותבת לאתר זה זמן מה, ובכלל שירים וסיפורים אני מאוד אוהבת.
הנה משהו שכתבתי.

.....
הנה הוא נכנס אמרתי לאשלי כשהמתמחה החדש נכנס למשרד הממוזג,לבוש בחליפה שחורה אלגנטי רואים הוא בעל ביטחון עצמי, עם זאת ילדון שניסה להדביק על עצמו פאזה של איש עסקים, חתיך נאה מסוקס.
משהו בו סיקרן אותי כל כך עוד מהשבוע שעבר שנפגשנו בכניסה.
בין כל עורכי הדין במשרד הוא היה השונה מכולם,כל בוקר היה מגיע תשוש מאמש, עם שקיות מתחת לעיניים.עניין אותי לדעת מדוע מתמחה בן 30 שרק החל לעבוד במשרד עורכי דין חדש לא ישן בלילות. אשלי טוענת שאני "דלוקה" עליו צחקתי, אני אם חד הורית בת 32, את שלבי ההדלקות עברתי. אבל משהו בו אכן משך אותי,
אמא שלי תמיד הייתה אומרת לי מה שמושך אותך, יכול גם למוטט אותך.
"היתה לי פגישה אמש" סיפרתי לאשלי בכדי להוריד את ראשה המעוות מהמתמחה החדש, "כן?...עם עוד נוכל בחור ממולח ושחצן ממשרד עורכי הדין המתחרים", היא לעולם לא תסלח לי על כך שהתאהבתי בעורך הדין של ההגנה במשפט הרצח הכי חשוב לאחרונה ששיחק בי לאחר שהפסדנו הוא זרק אותי.
"לא" אמרתי בקרירות כמעין תודה צינית על החברות שלה. וכאות השלמה על התמימות שלי.
"פיט,הוא כל כך אדיב. אבל הוא עזב באמצע הארוחה קרתה איזו תקלה בעבודה והוא נאלץ ללכת", אמרתי נאנחת על ניסיוני עם בחורים "תקלה בעבודה? איך את קוראת לעצמך עורכת דין, הוא מיהר למאהבת שלו". שתקתי. כזו אשלי, מציאותית גם אם במחיר של להוריד לי סטירה ולהחזיר את עצמי לחיים האמיתיים.
המשכתי לדבר עם אשלי דקות ספורות עד שלפתע קטע אותנו קולו של המתמחה החדש.
"סליחה" אמר בקול עבה "את שאנון?" "כן" עניתי בפליאה, לא ידעתי שהוא כ"כ יפה מקרוב. יש לו ברק בעיניים שלא ראיתי לאף אחד אחר.
"רוברט אמר לי לבוא לעבור איתך על התיקים החדשים את פנויה?" הוא אמר במקצועיות רבה.
"כן כן אין בעיה"אמרתי. "שניכנס למשרד?".
נכנסנו למשרד, היה נדמה לי שהוא עוקב אחריי בעייניו. "סלחי לי לא הצגתי את עצמי, אני מייקל את יכולה לקרא לי מייק" הוא אמר ביסודיות, כאדם המשתוקק להתחיל ולעבוד. "אז היכן התיקים?" הבטתי על השולחן ולא היו עליו דפים.
"תיאלצי לסלוח לי" אמר ברוגע, ובעדינות. "לא היו שום תיקים ורוברט לא שלח אותי לעבוד איתך" ."ל..לא?" שאלתי בפליאה, צמרמורת עברה בגבי, לא ידעתי מדוע.
"האמת היא שעוד מהשבוע הראשון רציתי לדבר איתך לבד, את נראית לי בחורה מעניינת מושכת ו.." לפני שהוא המשיך את דבריו עצרתי אותו, ידעתי שהצורך שלי בדמות אוהבת חזק מכל. "תקשיב מייקל,מייק. אני אם חד הורית זה עתה יצאתי מקשר, איני רואה את זה לנכון שדבר שכזה יקרה, אינני מכירה אותך כלל" אמרתי בקול רועד. כמו בת 16 מאוהבת. "בדיוק לשם כך זימנתי אותך לכאן, אני רוצה להכיר אותך, מה דעתך היום בעשר וחצי בדאג אנד טוניס, את מוכחה להסכים" אני כ"כ חלשה חשבתי לעצמי, "טוב בסדר". "מצויין" הוא ענה כמו נער המתלהב, התלהבות קצת חשודה בעיניי, כמין שמחה על כך שהוא כבר שבה את ליבי. "אז נתראה" הוא ענה במכניות, וזינק החוצה מהמשרד.
ידעתי שהפגישות שלי לאחרונה לא מאירות פנים, אז לא תליתי הרבה תקווה בפגישה זו.
למרות שמייקל הוא בחור צעיר עם להט ותשוקה, זה נראה לי עוד ניסיון חסר טעם לכסות את הבדידות שלי בפגישות שטחיות, ודיבורים כלל לא מעניינים שכך או כך אני ימצא עצמי במיטה-לבד.
אבל משהו בו עניין אותי. משהו במבט שלו כמין טורף הממתין לטרף, יש בחורים כאלו חשבתי לעצמי.
אספתי חצי מן השיער עם סיכה משובצת יהלומים, לבשתי שמלה עם מחשוף עדין בצבע בז' וסנדל שטוח. מרחתי שפתון העברתי מסקרה ויצאתי בזריזות מהבית.
נפגשנו בדאג אנד טוניס הוא היה שם בשעה שנאמרה.
החזיק כוס ברנדי ביד לבוש אלגנט כרגיל, התחלתי להרגיש דיגדוג בבטן.
ישבנו והוא לא הפסיק לחייך, חיוך זדוני כזה, כמין אדם הקיבל את מבוקשו. המלצר הגיע ושאל "מה תזמינו" מייקל ענה במהירות מה שאני רוצה לאכול לא בתפריט, לא תודה. הופתעתי "מייקל עוד לא הבטת בתפריט" הוא חייך ושתק. הזמנתי. הוא הזמין שתיה, ונתן לי להוביל את השיחה במשך כל הערב אני דיברתי והוא הביט בי מחייך עונה לי בתשובות קצרות.
לאחר מכן הוא הציע שנצא לטייל מעט, נענתי בחיוב. ידעתי שהוא מיסתורי אך לא ידעתי עד כמה. כשהוא אמר שיקח אותי למקום מיוחד והוביל אותי לחורשה חשוכה במיוחד, תוך כדי שבדרך הוא נוהג איתי בצורה אדיבה כ"כ כג'נטלמן אמיתי הניח עליי את מעילו כאשר נהיה קר.
השעה הייתה מאוחרת, והדרך בה אנו הולכים בה לא נראתה לי בטוחה. "אולי נחזור" אמרתי נרעדת. "עוד כמה רגעים אני מוכרח להראות לך דבר מה", עיניו נצצו יכולתי לראות זאת גם בחשכה.
התחלנו ללכת בדרך עפר, והפגישה לא נראתה לי מוצלחת כמו בתחילת הערב. התקדמנו לעבר גזע עץ עצום. עץ ללא ענפים וללא עלים.
הרוח יללה ושוב עברה בי צמרמורת. רשרוש העלים הבהיל אותי. העננים כיסו את הירח ונותרנו בחשכה מוחלטת. חשבתי לעצמי אולי הוא איזה רומנטיקן מסוחרר.
הרגשתי את גופו עולה באש, התקרבנו לעץ. והוא אמר בהתרגשות "לכאן אני מביא את הבחורות הכי חשובות בשבילי, מתוקה שלי, מעדן אלים" לא הבנתי את פשר המילים הללו, פחדתי. הוא התקרב אליי במהירות חיבק אותי בחוזקה, התנגדתי. זה לא היה מה שציפיתי לו.
הוא חייך חיוך מפחיד וצחק, הרגשתי כמו בסרט איימה דמעות עלו בעייני.הוא התקרב לנשק אותי ולפתע העננים משו מהירח והוא נתגלה מולי. עיניו אדומות בעל שיניי ערפד,מבט של ייצור שלא אכל לילות, הבטתי לכיוון העץ שלפתע נתגלו עליו סימני דם וחריטה. ניסיתי לצרוח בכל כוחי אך הגה לא נשמע מגרוני. הוא נעץ את שיניו בצווארי. איבדתי את ההכרה ונפלתי ארצה.
"שלום אתה בראד" אמרתי בזריזות. "כן" ענה הבחור בהתעניינות עמוקה במחשוף המאולץ שלי. "הבוס אמר לי לעבור איתך על התיקים אתה פנוי?"אמרתי במקצועיות כשחיוך ענק על פניי. מסדרת את צעיף הקיץ ומהדקת אותו לצוואר בבטחון. הוא צחק. צעדנו לעבר המשרד. טרקתי את הדלת במהירות. הוא נראה כה מקצועי, ואני הרגשתי כה רעבה. חשבתי לעצמי, סוף סוף ארוחת ערב.