עוד כמה צעדים והיא מגיעה.. רק עוד כמה צעדים...
"נו לכי כבר..." הן דחפו אותה לעברו והוא קם והתחיל ללכת אליה.. מחייך.
"דיי תעזבו אותי אני ילך לבד" היא העירה להן.
היא המשיכה לעברו וחשבה *זהו.. אי אפשר להתחרט עכשיו*
כשהם נפגשו הוא חיבק אותה ונשק לה ברכות על הלחי.
"היי.." הוא אמר
"היי " היא השיבה והחייכה חיוך מסמיק
הם התיישבו לדבר.. דיברו על הכל חוץ מעליהם...
היא כל כך רצתה אבל פחדה לדבר.. פחדה להגיד לו מה היא מרגישה, מה היא חושבת...
היא לא רצתה להתחיל את כל זה. היא פחדה.. כי ידעה שהסוף לא יהיה טוב.
כמו תמיד היא תיפגע, היא תשב ותבכה אחר כך בגלל שניסתה.
אבל היא לא אמרה לו.. והוא לא אמר לה גם כלום.
הם המשיכו לדבר... ולדבר.. והערב היה נראה כמו חלום.
---
"שלי אני לא יכולה! אני יודעת שאחר כך אני יצטער עדיף שאחר כך אני יבכה על זה שלא ניסיתי מאשר שאני יבכה על זה שהתאהבתי בו, כי אני יודעת שזה יקרה, הוא פשוט כל כך... מושלם!" היא אמרה לשלי ועיניה נצצו.
"אני לא מרשה לך לברוח! לא הפעם!!" שלי ציוותה עליה..
"את חייבת פעם אחת לקחת סיכון וללכת עם זה עד הסוף" היא המשיכה את דבריה.
שני נאנחה וידעה שזאת טעות.. אבל לא. היא המשיכה.
---
שניהם היו פחדנים מדי כדי להיפגש.. כדי לדבר.. כדי להראות כמו זוג אמיתי? להרגיש כמו זוג אמיתי?
וזה נהרס.. כולם היו בטוחים שהם ביחד.. אבל הם ידעו בליבם שאולי לא.
כולם פחדו שזה יגמר כי הם אהבו אותם.. והיא פחדה עוד יותר.
היא ידעה *זהו זה הסוף* היא שיערה והחלה דומעת לעצמה, כאשר האחרים לא מבינים למה היא בוכה.
ובסוף גילו. זה נגמר... הם הבינו זאת לפני שהם החליטו. בדיוק כמו מקודם.
בלילה אחר כך הוא דיבר איתה.. סוף סוף העיז.
היא ידעה שזה מה שיקרה. היא ידעה. הדמעות עמדו לפרוץ, אך היא הייתה חזקה. שמרה הכל בפנים.
בלעה את כל המר פנימה.. וחייכה.. אומנם חיוך לא אמיתי, די מזויף והאמינה כי ראו עליה. אבל חייכה.. כדי לא לבכות במקום. והייתה לה תקווה, תקווה שאולי.. שאולי הוא יתחרט על זה.
אולי.. יבוא יום והכל ישתנה.. ויהיה יותר טוב.
אבל הכל נשאר בגדר תקווה.. לא יותר מזה.. היא רצה לבייתה כשסיימו לדבר ובכתה.
סוף מאכזבבב:/
אבל מקסיםםםםםםםם
מדהיםםםםםםםםם
מעלףףף
כמו תמידדד!
אין על הכתיבה שלךך
לפ יווווווווווו
ואל תפסיקייייי....
כן כן...לכתוב!
מור'צי 😊
יפה [:
וזה דיי נכון כל הקטע הזה..
תמיד זה ככה..
נדלקים, מתאהבים, יוצאים,
חברים.. שבוע שבועיים, חודש חודשיים..
נגמר, -מצד הבן-
היא בוכה, לב שבור..
עד שמגיע אחד אחר.
שמנסה להבריא אותה מזה..
ושוב,
נדלקים, מתאהבים, יוצאים,
חברים.. שבוע שבועיים, חודש חודשיים..
נגמר, -מצד הבן-
היא בוכה........
קיצוורר..
הסצנה תמיד חוזרת על עצמה!:[
אבל יפפה מה שרשמת,
יש לך כתיבה מהממת אפילו לכתוב סיפור..!
מורצ'ייי תודה בובית =]
אכן מאכזב.. =/
liatitati תודההה =] כן משום מה זה תמיד ככה.. הגורל אכזר חח
אוהבת המונים -זוהר-
תודההה =]]
אוהבת המונים
-זוהר- 😊
תודהה חנוש 😊
אוהבת -זוהר- 😊
QUOTE (פיקולו @ 10/10/2006) סוף מאכזבבב:/
אבל מקסיםםםםםםםם
מדהיםםםםםםםםם
מעלףףף
כמו תמידדד!
אין על הכתיבה שלךך
לפ יווווווווווו
ואל תפסיקייייי....
כן כן...לכתוב!
מור'צי 😊
😢
😊 תודההה על התגובה
אוהבת המונים -זוהר-
