פורקת את כל מה שיש בלב=\

להתחיל לכתוב..אבל בעצם ממה להתחיל?
טוב..
הכל התחיל...בתחילת חופש שעבר...קיץ 2005 :|
הכרתי מישהו..המישהו הזה שינה לי את החיים
בעצם..המישהו הזה הוא אתה=\
שינית לי את החיים בכל בחינה אפשרית..
לטובה , לרעה ,לכאב , לשמחה...
כן..נכנסנו לקשר..
היתי אז ילדה קטנה ומפגרת שלא מבינה דבר..
שבסך הכל היתה פגועה מאהבה אחרת..
באת..ובסך הכל אמרת לי..
"את צריכה מישהו כמוני , שיאהב אותך ושלא יפגע בך"
ואני?כמובן ש..הסכמתי..
אמרתי לעצמי..
"-מה אני כבר אפסיד?בסך הכל אני אפגע עוד פעם-"
אבל לא חשבתי..שהפגיעה תהיה כואבת עד כדי כך..
היו לנו תקופות נפלאות..
עברתי איתך המון דברים ילד..
דברים שאני לא אעבור עם אף בן אדם בחיים
הינו ביחד 9 חודשים..
הכאבת לי המון..ובכל זאת..
אם הייתי יכולה רק להראות לך
את האהבה שלי כלפיך
את הרגשות ששוכנים אצלי בלב
את גודל הכאב
אשר משתלט עליי שאנו רבים
או אפילו סתם מתווכחים
אם הייתי יכולה להראות לך
איך אני רואה אותך
כמה שאתה מתוק , חמוד , מקסים
להראות לך כמה אתה אדם מדהים
להודות לך:
על כל שניה שגרמת לחיוך לפרוח על פניי
על זה שאתה אומר שאתה לא יכול בלעדי
על כל פעם שאתה אומר שאותי אתה אוהב
על זה שכל שנייה איתך מעלימה את כל הכאב
על זה שנכנסת לי לחיים
על זה שעשית לי אותם מאושרים
ואפילו על זה?שגרמת לי להרגיש מהו כאב של אהבה..
אהבה אמיתית..אהבה אמיתית ראשונה..
הדמעות בעיניי לא רוצות ללכת,
הבכי פורץ החוצה.
כולם אומרים לי:"מחר יהיה יותר טוב"
והינה הגיע המחר ועברו כבר חודשיים והדמעות יורדות כמו המים,
הם שוב אומרים, הימים חולפים, אך הבכי לא מפסיק.
שוב פעם אני חושבת עלייך, הכאב בלב כה כאב.
פתאום אני מרגישה חלשה, נושמת מהר כמו כלב ברחוב,
ונופלת על הארץ.
אני רואה את עצמי במנהרה חשוכה מחפשת את האור,
אני מסתכלת למטה ורואה אותך,
בוכה כמו שבכיתי אז..
כשעזבת את זאת האהבה..
לא, לא שכחתי
לא, לא ויתרתי
איך עכשיו אני נשברתי...
איפה אתה עכשיו?למה לא דיברת על הסבל?
למה ילדה כמוני יושבת ובוכה?למה היא באבל?
למה ילדה בגילי לובשת עכשיו שחור?
למה הלב שלי סדוק? למה יש בו חור?
אתה לא תשמע את הזעקות, אין מצב
כל מה שהשארת זה זיכרון וגם מכתב
במכתב רשמת שתמיד תהיה איתי
אבל איפה אתה עכשיו? למה אתה לא מחבק אותי?
למה אתה נותן לדמעות לשטוף את פניי?
למה אני בוכה ואתה לא מנגב את לחיי
למה עזבת אותי? על זה אני לא סולחת
אך אותך תדע..אני אף פעם לא שוכחת...

ילד..אני יודעת שלא תקרא את זה..
לא תדע על כל הכאב שגרמת לי להרגיש
אבל אני בכל זאת כותבת..כותבת בתקווה..
שאיי פעם..עוד נחזור..נחזור לאותה אהבה..רק בלי אכזבה=\

לא רוצצצצצצצה לחיות יותררר 😢