רגש מכני -
רואים את השחור מתחת לעניו ,
אולי מהעייפות לנסות לשכנע אותה כל פעם מחדש
שהוא אוהב אותה באמת .
שהיא לא סתם עוד אחת בשבילו.
היא אף פעם לא מאמינה לו ,
גם כשרואה אותו נשבר אל מול ענייה ?
לא אכפת לה כלל .
מה הוא עוד ינסה לעשות שכבר לא ניסה ?
הרי שום דבר נקלט אל מוחה .
סליחה , אל ליבה ..
אולי בעצם לשום מקום מבין שניהם ,
היא תמיד טענה שאהבה זה רגש מכני .
אז מה כלכך משך אותה אליו ?
הוא מסתורי ,
כל מה שהיא רוצה שייך לה לבסוף
ורק הוא – כמעט שלה .
כמעט , אבל תמיד רק מעט .
אף פעם לא לגמריי .הפרי האסור בענייה .
ואחריי שתשיג גם אותו ?
תדרך על ליבו בחוזקה ותאמר לו בצחקוק קל ,
למראה הדמעות שעומדות בקצה עניו היפות .
" אני לא רוצה שתפגע "
-------------------------
דברים שהייתה אומרת לעצמה.
בלב שלה,
היא זכרה כל פרט מפניו..
הייתה מציירת את שמו על המחברת ,
ודמעות שוטפות בדייקנות את הדף .
הייתה מתיישבת באיטיות על מיטתה ,
וקוראת בכאב עמוק את כל המכתבים שפעם נהג לשלוח .
הייתה מנגבת בעזרת שתי ידייה העדינות את פנייה המחווירות לאיטן ,
וסוגרת את כפתור החולצה שברח לה .
ואז , בעזרת אצבעותיה הקטנות הייתה מחזירה כל מכתב לעטיפתו
ונועלת אותו חזרה בתוך הקופסא הקטנה והורודה שהביא לה .
הייתה מניחה את ראשה העדין על הכר , ונחה בפרופיל כשידיה כמגן על פנייה היפות ..
"הרבה הוא היה אומר שאני יפה.."
היא הייתה חורזת בליבה ,
נזכרת בו .
הלב שלה עוד אהב אותו , אבל היא שנאה.
אינה ידעה עוד צער כזה
אפילו היום בו הודיעו לה שאביה נפטר ,
לא היה יום כאב כמו זה שעכשיו .
"יום ארור , יום מקולל"
הייתה מקללת את ה24 השעות האחרונות בחיים שלה יחד איתו .
בזמן שהיא אורזת את חפציה לקראת צאתה לחיים האמיתיים – בלעדיו .
"בזמן שאל שייט תענוגות הוא היה לוקח אותי , אני העדפתי לבחור
בשובינסט המצוי.. הגועלי!"
עכשיו היא יודעת .
לפניי זה לא ידעה –
העדיפה באמת ללכת עם האחד הזה שלא מתאים לה ,
השובניסט המצוי , היא הייתה קוראת לו .
גם בתקופה שהיו יחד ,
הוא היה צוחק עלייה , בזמן שלקח אותה תחת זרועותיו ,
בזמן שהיא – על אף שבאותו הזמן אמרה את המילים הללו בצחוק טיפשי בלבד ..
ידעה עמוק בתוכה , שהרי בכל צחוק יש מעט מין האמת .
היום נוכחה לגלות זאת.
"את לא רוצה להשאר ? את לא חייבת מתוקה , תבוא אחת אחרת במקומך"
אחת , סתם אחת היא הייתה בשבילו .
עוד מספר ,
עוד איקס שסימן על עוד אחת שחלף עלייה.
"במקום שהייתי חושבת , אולי עדיף ללכת עם זה שבאמת אוהב..
מה לעשות שאני לא יודעת איך לזהות את האהבה?
אני עיוורת אל מול היופי שלו , הקסם שלו , החום..
מטומטמת!"
היא הייתה סוגרת את המזוודה שלה בעדינות ,
נועלת את נעליי האצבע הורדרדות שלה , ולוחשת בשקט מר
"זה לא בשבילי ..
זה לא בשבילי החרטא הזאת שאנשים עוד מעזים לקרוא לה –
א ה ב ה "
איךך ?
תגובות =))
בקשרר לסיפור..
[לא נראלי זה מעניין מישהוו]
אנייי אכתוב סיפור חדש ;] כזה שאני יותרר אתחבר אליוו.





