סתם פריקה ...

רוצה להיעלם , לנסוע ..
לנסוע רחוק רחוק , רחוק מכאן
לברוח ..
רוצה לשכוח , לשכוח את אותם הדברים ..
למה הם לא מניחים ? לא מרפים ?
למה הם חרוטים בי , כחלק ממני ?
למה קשה לסלוח ? לשכוח ?
נימאס כבר..נימאס לי לפחד להמשיך הלאה ..
נימאס לחשוש,נימאס..נימאס לחיות.
ולמה יש דברים שלא ברורים לי ?
שרק אני לא מצליחה להבין ?
ולמה ולמה..וכמה ? כמה עוד אפשר לבכות ?
הדמעות .. לעולם לא יגמרו ?
הכוח לא יגמר ?
וכמה..כמה עוד הלב מסוגל לספוג ?
כמה הוא יכול לסבול ?
ועד מתי יגידו "יהיה טוב " ,
שבעצם הכל חשוך .. ?
הזמן הוא לא התרופה לכלום .. הוא אינו מרפא דבר .
הוא רק נותן לנו להתרגל למציאות..למציאות המכוערת שאנו חיים בה .
ולמה כשמנסים לעבור הלאה , תמיד מביטים אחורה ?
העבר לא מניח ,לא עוזב ..
למה דברים שהיו , טובים ורעים , תמיד יגרמו לעצב מסוים ? לדמעות ? לגעגוע ?
למה קשה לתקן טעויות ? למה קשה להבין שטעיתי ?
ולמה אלוהים כל כך אגואיסט ?
הוא רואה הכל מלמעלה , ולא עושה כלום ...

😢