שמעי מאממי..
אני חושבת שאלו הרגשות שלך.. וזאת הסליחה שלך ..
את מחליטה למי לתת אותה..
אני אישית גם בן אדם שסולח בקלות.. מאוד בקלות..
כי אני חושבת שלשמור טינה זה נוראי..
וזה נוראי דבר ראשון לעצממי !! כי אני מרגישה רע עם עצמי אחר כך..
אבל אם את לא מתכוונת לסליחה,
שלא תעיזי להגיד "סולחת"..
חבל,
כי זה נקרא לשקר.. לא לסלוח..
אין איש שלא מגיעה לו סליחה..
אפילו לנוראיים שביותר..
אבל הסליחה שלי, שלך, שלו.. צריכה לבוא ממני .. ממך.. וממנו..
היא לא צריכה להגיע רק כי האופי שלי הוא כזה ואני תמיד סולחת..
אני יכולה לנסות לעזור לך ולהגיד לך שגם לי הייתה דילמה כמו שלך לפני שנה וקצת..
אם לסלוח או לא..
אז ישבתי בבית ושאלתי את עצמי שאלה אחת גדולה ..:
# הרצתי לעצמי בראש שוב את הסיפור.. לא מתוך כעס!! אלא הפעם מתוך רצון לנסות להבין אותה.. לראות את הצד שלה..
ואז שאלתי את עצמי האם אני צריכה לסלוח לה?
האם זה מגיע לה?
האם זה מה שייתן לי הרגשה טובה יותר?
אני הבנתי.. והגעתי למסקנה שאני סולחת..
אבל באמת סולחת, מכל הלב..
אם גם את חושבת שמגיע לה.. סלחי לה ..
אבל אם לא,
אל תפחדי לא לסלוח !!
אולי עוד שבוע.. יום.. שעה. או שנתיים..
הכל יראה אחרת.. ופתאום כן תוכלי לסלוח לה ..
יום טוב מאמממי :]
^^
איתתהה..
לירווווווני 😊
