יושבת ותופרת,
ידייה נשרטות,
מתעלמת נעלמת,
המחשבות בה נחרטות.
עניים מתמלאות בכעס.
היא מתקשה להמשיך.
מנסה לתפוס בחבל,
מנסה להלחם.
אבל הכוח בה פוחת
והבכי בה זועם.
נעקצת מהורד,
ומנגבת את הדם.
היא לא מתלוננת כלל שקר לה,
אבל הדם שלה לא חם.
היא מתאיישת
הטירוף בה משתולל,
רוצה להשתחרר מהרשת,
מהכלוב אותה עוטף,
לרוץ לצעוק שהיא עוזבת.
שהיא כבר לא בוכה יותר.
אבל אז היא מתעוררת,
מבינה שאין מה למהר.
החדר סגור,
האפלה לאט חודרת,
מלטפת שיערה,
נאספת ונשברת.
בכל פעם מחדש,
הטירוף חודר אליה,
מחשמל בעצמותיה.
בדמה זורמת אש,
היא רוצה אליו לנסוע,
לעוף , לא לוותר.
לנצל עד תום כל רגע,
לפני שיגמר.
ממש יפהההההההההההה
את רושמת מדהיםםם!
אהבתי נווווווווווווווראאא
תמשיכי לרשום תמידתמידדדדדדד
לפ יווווווווווווווו
מור'צי 😊
גאדדדד
איזה כתיבההה
מצמרמררתתתת
את אפילו לא מתחילה הלבין מה עשית לי עם הקטע הזההההה
אמאאאאאא
את מזה מוכשרתתתתתתתתתתתת
אהבתי תקטע..
וגם תכתיבה שלךךךך
לאבסס
רותמי =]
QUOTE (רותם-יוני @ 12/09/2006) גאדדדד
איזה כתיבההה
מצמרמררתתתת
את אפילו לא מתחילה הלבין מה עשית לי עם הקטע הזההההה
אמאאאאאא
את מזה מוכשרתתתתתתתתתתתת
אהבתי תקטע..
וגם תכתיבה שלךךךך
לאבסס
רותמי =]
מדהיםםם
