נשארת לקוות ,
אשליות אכולות,
היא מנסה לשדרג סתיו שעבר ,
מנסה להחיות את מה שנגמר.
מה שמת לא יחזור,
לא יוחלף בקרן אור,
הקול השרוט,
לא יוחלף בכינור.
ידיים כואבות,
לא יוחלפו בבד משי.
וכשתרצי שהוא יחזור,
תראי שאת נאבדת,
על מסך שחור אפור,
כשאת בוכה, וכואבת.
אל תצפי ממנו להרבה,
גם לא למעט, גם לא לטיפה.
הוא יהיה שלך , בוודאי.
אבל לא יותר מדיי.
כמעט ? עדיף שלא יהיה.
שלא יקרע לך בורידים,
שעון תיקתק , החום עולה.
נשאב אל תוך הנשמה.
קו דממה נשבר על מילה זרוקה מפיך.
לעולם הוא לא היה,
ולא יהיה ,
אבל ממשיך.
דוחף לך סכין לנשמה,
לא מדממת , לא בוכה.
אינך נדהמת לגלות,
שהכל יכול לקרות כשהוא לא איתך.
כשאת לבד ,
החבל דק , האש נדלקת.
להבות שורפות את כל גופך
ענייך נעצמות בכוח.
תמונות שלו רצות בתוך מוחך,
את נלחמת לא לשכוח.
זכרונות צפים על מים,
בים גדול של אכזבה,
נשאר לשרוד לתפוס ידיים.
להמשיך להאחז בתקווה.
יאוווווווווווווווו
איזה יפההההההההההה
את פשוט רושמת מדהיםםם!!
אהבתי נוראאאאאאאאאא
אין לך מושג כמהההה
פשוט מקסיםםם
תמשיכי לרשום תמידדדדד
מור'צי 😊
