המילה שלום (סאלם) מופיעה בקוראן פעמיים:
סורה 47 "מחמד": פסוק 35 -"אל תושיטו יד לשלום כי ידכם על העליונה. . . "
הפירוש: "במצב שבו ידם של המאמינים (המוסלמים) אינה על העליונה הרשות בידם לעשות שלום עד אשר ישובו ויתחזקו ויגברו על אויביהם" (הפירוש במקור)
סורה 8 "המלקוח" פסוק 61: "אם ייטו לשלום, נטה לו גם אתה והיסמך על אלוהים. . . "
הפירוש: הסכם בדבר תשלום מס גולגולת (ג'זיה) הנזכר גם בסורה 9 פסוק 29 (הפרוש במקור)
(הקוראן בתרגומו של אורי רובין).
אז קודם כל לך לקרוא את הקוראן.
אין ספק שאחרי שקוראים את המניפסט הזה אפשר להבין את ייצר ההרג והכיבוש, את נקמת הדם, את הפרת ההסכמים וההיתר לבגוד, את הרצון להשתלט ולשלוט, את היכולת לרצוח ולאבד - אלה כולם "מצוות". הקוראן אינו מקדש את החיים. הקוראן מקדש את המוות !
ארץ ישראל מוזכרת בקוראן, היא מוזכרת כארצו של עם ישראל.
לעומת זאת המילה פלסטין איינה קיימת כלל, בודאי לא בהקשר א"י. נו, איך יכול היה מוחמד לדעת שאתם תקראו לארץ ישראל פלסטין 1300 שנה לאחר מותו?
ואשר לארץ ישראל , מ.ש. ערבי מטייבה.
תבחר כל תיעוד היסטורי שאתה רוצה, תבחר כל מפה היסטורית שאתה רוצה, תבחר אתה כל היסטוריון מקובל ע"י האקדמיה הבינלאומית - שיראה לי איפה פלסטין, מתי הייתה אי פעם בהיסטוריה האנושית מדינה או ארץ שנקראה פלסטין, מתי היה אי פעם בהיסטוריה האנושית "עם" שקראו לו העם הפלסטיני, מי אתם, מאין באתם ומה הקשר שלכם לשטחי ארץ ישראל ולשם פלסטין.
לא מצליח למצוא אף לא פרט אחד בשום מקום בעולם, כולל לא אצל חוקרים מוסלמים וערבים שיאשש את טיעוניכם.
מה אני כן מוצא?
אני קורא תיעוד בריטי מתקופת המנדט הבריטי, תיעוד תורכי מהתקופה העותמנית,
תיעוד של כל הכיבושים שהיו על ארץ ישראל - אין זכר לא לעם פלסטיני ולא למדינה פלסטינית.
למשל, השם פרוביניקה פלשתינה ניתן למדינת ישראל ע"י הכובש הרומי. הוא קרא לה כך כאקט כיבוש על שם הפלישתים. בין הפלישתים שהגיעו לכאן מאירופה לבין הערבים שהגיעו לאזורנו מחצי האי ערב כ 1800 שנה מאוחר יותר אין כל קשר - לא גנטי, לא תרבותי, לא היסטורי לא גיאוגרפי, לא היסטורי ולא דתי.
ובכן, בוא נסכם שאם תמצא כל תיעוד שהוא (שאינו חלק מהפרופוגנדה הפלסטינית המשנה עובדות בדיעבד ללא אסמכתאות היסטוריות) - להיותכם וקיומכם ההיסטורי בארץ ישראל - כבר יש לנו משהו להתחיל ממנו.
אתה שואל מה בסך הכל רוצים מאתנו הפלסטינים ?
למה לשאול - אתם הרי אומרים את התשובה בגלוי - את ארץ ישראל. אתה בכלל טוען שהיא שלכם. ואני טוען שאינכם אלא פולשים וכובשים כאן וארצותכם הן ארצות ערב.
בוא נסתכל ביחד על מפת העולם.
אני רואה שיש על כדור הארץ 54 מדינות מוסלמיות, שמתוכן יש 22 מדינות ערביות.
שטחן של המדינות הערביות בלבד גדול מאירופה. גדול מארה"ב.
אי שם בין הים לירדן אני רואה מדינה אחת קטנה. 6 האותיות של שמה כתובות על הים, כי אין במפה שטח לכתוב את השם על שטחה. זו מדינה שהעולם החליט לתת לעם היהודי להקים עליו מחדש את ביתו הלאומי (שני שליש מישראל המנדטורית, כפי שאתה בודאי יודע, נתנו הבריטים לעבדאללה, את הגולן נתנו הצרפתים לאסאד ואת רצועת עזה וסיני הבריטים והצרפתים יחדיו נתנו לנאצר).
שטחה של ישראל הוא תשיעית משטח סוריה. הוא אחד חלקי ארבעים וחמש משטח מצרים. הוא רבע מירדן.
אז מה אתה אומר "ידידי" הערבי – האם רק אם ניתן לכם חלק מארץ ישראל הקטנה, תאהבו אותנו ויהיה לנו שקט?
לסיכום, אפנה אותך לספר חביב ומלא הומור. שמו "מסע תענוגות בארץ הקודש" הוא נכתב ע"י סופר בשם סמואל לונגהורן (הידוע בכינויו מרק טווין) ב 1867. הוא סייר בישראל לאורכה ולרוחבה.
הוא לא ראה כאן פלסטינים, לא ראה בוסתנים מוריקים, לא כפרים ערביים, לא ערים שוקקות. כלום. הוא ראה ומתאר עזובה, זוהמה, ביצות, כולרע, קדחת, חולות. "ארץ הבכא" כך הוא כינה את ארץ ישראל.
כל מה שיש כאן, גן העדן הזה הנקרא ישראל – בנה הגניוס היהודי. אין פלא שאתם חומדים אותו !
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3302258,00.html
תגובה 143
