תמיד תגידו מה אתם מרגישים

אחזתי את הטלפון ביד , כל כך התלבטתי אם לצלצל אליו או לא .. אחרי 4 שנים ?! ואם הוא לא יזכור אותי בכלל ?! ואם הוא כבר נשוי ?! או אולי יש לו חברה .. ? ואם הוא החליף פלאפון ??
ישבתי ברגליים שלובות על המיטה כשהטלפון עדיין בידי , לגמתי עוד לגימה מהשוקו שהונח קודם לכן על השידה והמשכתי להתלבט ..
אולי הוא עדיין שונא אותי כמו אז ? אולי כבר שכח מקיומי או משו ? אולי הוא ינתק לי בפנים וההשפלה תכאב יותר ? בכלל , למה לעזאזל אני צכה לנסות לפייס אותו אחרי 4 שנים ?! אז נכון שהיינו חברים לחודש , ונכון שהוא אהבתי הראשונה וגם במקרה אהבת חיי ואני לא מצליחה לשכוח ממנו עד עכשיו ובגלל זה אני מתלבטת , אבל זה עדיין לא אומר שאני צכה להשפיל את עצמי ..
אבל אם הגעתי לכאלה לבטים , ואם אני מתלבטת כל כך , אולי זה דווקא אמר שאני כן צריכה לצלצל אליו ..
חייגתי את המספר שזכרתי כל כך טוב כבר 4 שנים ללא היסוס , וחיכיתי שיענו ..
יש את אותו צליל חיוג ואת אותו שיר ישן בממתינה מלפני 4 שנים , להחליף פלאפון הוא לא החליף , וזה כבר טוב ..
לאחר 8 צלצולים שהבטן שלי התהפכה על עצמה שוב ושוב , ענו לי .. זאת הייתה אישה ..
"פאק הוא נשוי !" חשבתי לעצמי , אך מבלי שהרגשתי המילים יצאו מפי ..
"משה נמצא ?" שאלתי
"משה ? " שאלה אותי החרדה
"כן משה , משה כליפא ? זה המספר שלו ?"
"כן זה המספר , אבל .."
"את אישתו ואת לא מעבירה לו שיחות מידידות ?! זה בסדר אני פשוט ידידה קרובה חזרתי לחו"ל לפני כמה ימים וחשבתי לראות מה איתו .."
יריתי הכל כל כך מהר , כל כך פחדתי והתרגשתי ..
"לא אני לא אישתו אני אמא שלו .." מלמלה האישה מהצד השני "ולא תוכלי ממש לדעת מה איתו" שמעתי בקול שלה גם טיפה דמעות
"למה את מתכוונת ? " שאלתי מעט בלחץ
"הוא .. הוא .. הוא ... משה הוא .. משה נהרג בצבא .." אמרה חרישית
שתיקה של כמה דקות
ואז התפרצות בכי מצידי ..
"לאאאא לאאאאאאאאא לאאאאאאאאאא איךךך זה קורה דווקאאא לוו דווקא למשהההההההההההההההה שלייי אייייייייייייך אייייייייייייייייייייייךךךךךךך ללמממה מתייייייייייייי !?!? "
היא הייתה די אדישה לבכי שלי , לפחות כך נשמע לי ..לא זכרתי אותה ככה ..
"לפני שנה בערך , בצבא ... מי את ??"
"אילנההה זאת אנייי אניי מיטלללללל ..." המשכתי להתפרץ לטלפון
"מיטל ... נשמההה"
"למה זה קרה דווקא לו למממה ???"
"אני לא יודעת נשמה .. אבל תבואי לאזכרה , יש עוד כמה ימים אזכרה של השנה , תבואי , אני בטוחה שזה היה חשוב לו נשמה .. "
"אבל 4 שנים לא דיברנו הוא שנא אותיי רציתי לצלל להתנצל על הכל ופתאום הוא .. מת .." המשכתי לבכות
"אני מבינה את הכאב שלךך מיטל , אבל תבואי בכל זאת , הוא ישמח"
ניתקתי את הטלפון,לא הייתי מסוגלת לשמוע יותר.
בכיתי,הצטערתי,תחושה של החמצה אדירה עטפה אותי
את ה4 שנים של הריב הזה , הייתי יכולים לבלות בכיף אם רק הייתי מדברת קודם , מתקשרת עושה משו ..
במחשבה שניה למה כל הזמן אני ? מה הוא לא יכל לצלצל ???
לא ידעתי מה לחשוב , דמעות עטפו אותי כל רגע נתון שהקדשתי למחשבה על משה ..
אחרי כמה ימים כבר הייתי באזכרה , לבושה בג'ינס צמוד , מגף שחור , גולף שחור , מעיל דובי שחור , צעיף שחור ,שיער פזור עם פן כמו שהוא אהב , השרשרת שהוא הביא לי , תמונה של שנינו והשיר שכתב לי ..
חיבקתי חזק את אילנה , היא כבר איבדה את בעלה , ועכשיו את בנה הצעיר .. איזה אובדן ..
לאחר שעה שישבתי שם הרגשתי מגוחכת.
כאילו מה אני , הילדה שכל כך שנא עושה באזכרה שלו , הרי הוא שונא אותי , מתעב !
החלטתי ללכת , עשיתי כבוד אחרון למת אבל יותר מזה כבר לא רציתי ..
הנחתי את התמונה , השרשרת והשיר במקום שלפני יותר משנה היה החדר שלו .
אמא שלו לא שינתה כלום , השאירה הכל בדיוק אותו דבר ..
הוא כל כך יפה במדים , חשבתי לעצמי כשראיתי תמונות שלו ..
שמתי את זה במגירה שם שמר את כל הדברים הסודיים שלו .. כשעוד היה בחיים ..
הסתובבתי ובאתי ללכת , אך יד גדולה וחזקה עצרה בעדי
"מיטל ? " שאל הקול בהפתעה
"עידו ? " שאלתי לא מופתעת ..
עידו היה חבר הטוב ביותר של משה , 12 שנים חברות בהחלט לא הלכו ברגל ..
הוא הוציא מכיסו מכתב ותחב אותו בידי
"אני נושא אותו לכל מקום , בתקווה שפעם אראה אותך .." והסתלק
נשארתי קפואה , חסרת הבעה לחלוטין.
כשהתאוששתי לאחר 10 דקות לקחתי את עצמי והלכתי הביתה , לבית הטוב והחם שלי.
ושם , על אותה מיטה שישבתי לפני שבוע מתלבטת אם לצלצל אליו או לא , פתחתי את המכתב שעידו נתן לי ..

"מיטל ,
היום אני מתחיל את הצבא , הייתי כל כך רוצה שתהיי פה איתי , זה יום ענק בשבילי
תדע מיטל , שאני אוהב אותך , שאני מתגעגע .
אני לא יודע אם ככה פותחים מכתב , אבל מצד שני אפעם לא ידעתי לכתוב מכתבים
את בטח מופתעת והכל , קחי את הזמן , סדרי את המחשבות , ואני יספר לך הכל .
את המכתב הזה אני מפקיד בידי עידו , שידע שעם השחרור שלי מהצבא אם אני ידבר איתך ולא תסכימי לי הוא ייתן לך אותו.
אז נתחיל מההתחלה , כשנפרדנו לפני 4 שנים כשהיינו ילדים בני 16 , עדיין אהבתי אותך , הפרידה הקשתה עליי ונפלתי לסמים
סמים קלים אבל סמים.
אאני מודה , עשיתי שטות שנהייתי חבר של ליטל , מודה
רק תדעי,שלא הפסקתי לדבר עליך לידה , לומר כמה אהבתי אותך וכמה היית החיים שלי , והיא קינאה לך נורא .
היא החליטה לפגוע בך בנקודה הכי רגישה שלך באותה תקופה , אני .
שיחקנו לך ברגשות , מודה שכאב לי , אבל לא יכולתי לעשות כלום , ידיי היו כבולות ..
וכן , מאז רבנו ולא דיברנו ..
אחרי חצי שנה ניסיתי למשוך את תשומת ליבך ולומר שכל החברות בינינו הסתיימה רק כי לא נתת לי , למרות שהסיבה האמיתית הייתה שפחדתי להתאהב יותר מדי וללכת עם הרגשות עד הסוף .
נשארת קרת רוח , ואמרת שהקשר שלנו היה התערבות בלבד .
שברת אותי מיטל , ריסקת אותי, ואני עדיין לא מבין למה אני כותב לך מכתב כשאני חושב על זה ..
ניתקנו קשר לחלוטין , אבל לא הפסקתי ולו לרגע אחד לאהוב אותך .
כל מה שעשיתי וחשבתי , היית אצלי במחשבה ..
הפחד להתאהב הפך לממשי והתאהבתי , בכיתי כל כך הרבה ,הרגשתי טיפש שעזבתי אותך .
שבוע לפני שהתגייסתי החלטתי לכתוב את זה וגם החלטתי שכשאשתחרר , אם לא תהיי נשואה או משו ,אצלצל אליך להחזיר את הימים .
בכל מקרה העדפתי לשים את המכתב אצל עידו , שישמור אותו ליתר ביטחון
רציתי גם תדעי מיטל שאני לא כועס עליך על שום דבר , אני מבין אותך בהכל !
אני כל כך מקווה שנחזור , שאני יצלצל אליך ונשלים את הזמן האבוד כמו פעם , אני כל כך אוהב אותך
השרשרת של אבא שלי מצורפת עם המכתב הזה , אם המכתב יגיע אליך באיזה שהיא דרך תקחי את השרשרת , תענדי אותה , ואני מקווה שהיא תזכיר לך את הזמנים היפים.

אוהב ,משה .."

לקחתי את השרשרת ואימצתי אותה קרוב לליבי
"הוא ידע שהוא ימות" בכיתי "הוא הרגיש את זה"
"תדע שאני אוהבת אותך" צעקתי לתקרה "איפה שלא תהיה" המשכתי "ואם אתה שם עוד שומע אותי , שלח לי מלאך שישמור עליי כמו שאתה שמרת"
באותו רגע הייתה דפיקה בדלת , זה היה עידו
הבנתי את הרמז, וחיבקתי אותו בחוזקה.

ומוסר ההשכל הוא לא לחכות 4 שנים [: אולי לכל היותר 4 שבועות , שגם זה הרבה