סתם קטע שיצא לי /: לא משו...
"דיי נו את חייבת לבוא.." אמרה לי יעל.
"לא נו יעל אני לא באה.." אמרתי לה..
"נו את חייבת!" אמרה לי..
"לא נו עזבי אותך.. תצאו לבד.." אמרתי לה..
"לא! הוא מביא את חבר שלו וזה כבר קבוע ואת לא יכולה לבטל את זה בדקה ה-90..." אמרה יעל..
"אוח יעל את תשלמי על זה.." אמרתי לה..
"תשתקי אני יודעת שאת רוצה את זה בדיוק כמו שאני רוצה את זה בשבילך.." אמרה לי וחייכה..
"אין לי מה ללבוש.." אמרתי ומצאתי לה עוד תירוץ לא לבוא לדאבל דייט הזה..
"אוי תשתקי.." היא אמרה ופתחה את הארון שלי..
"לכי להתקלח בינתיים.." היא אמרה לי..
נכנסתי למקלחת, ועשיתי אותה ארוכה ונעימה..
שהמחשבות רודפות אותי..
אחרי מה שהיה עם רן, אני לא חושבת שאני יכולה להתאהב.
ממש לא.
הפחד מהפגיעה, הפחד הזה לא עזב אותי.
הבגידה שלו,
השקרים,
גם כששאלתי, שידעתי שזה-זה,
גם אז הוא המשיך לשקר. כאילו כלום.
השקרים שלו יותר פגעו בי מהבגידה.
אחרי חצי שעה של מקלחת יצאתי...
שמתי קרם גוף בריח וניל..
והתחלתי להתלבש.
שסיימתי יעל נכנסה לחדר והתחילה לאפר אותי, ולעשות לי פן.
שסיימנו, הסתכלתי במראה-
ובאמת יכולתי להגיד- שנראתי פיצוץ.
מיליון דולר.
מכנס קצר וצמוד בצבע לבן,
חולצת קשירה בצבע חום,
ונעל סירה שפיץ בצבע חום..
השרשרת, הטבעת, העגילים שהוסיפו כ"כ לאיך שנראתי.
אהבתי את זה.
שמתי בושם וירדנו למטה..
יעל כבר הייתה מוכנה- ורק חיכינו שיבואו לאסוף אותנו.
צלצול הפלאפון של יעל נשמע, ויצאנו החוצה...
שני בחורים עמדו ליד האוטו הכסוף,
יעל הלכה ונישקה אחד מהם, ניחשתי שזה החבר המסתורי שלה.
אותו אחד שהסתירה ממני הרבה זמן, בטענה שהיא רוצה לדעת שהיחסים בניהם אמיתיים..
הבחור השני,
בא ונתן לי נשיקה בלחי..
"היי, אני אור.." הוא אמר.. וחייך את החיוך המקסים שלו..
"אני מור.." אמרתי..
נכנסו לאוטו, אני ואור ישבנו מאחורה, ושתקנו.
הגענו למסעדה על הים..
כל הארוחה, שישבתי מול אור,
המבט שלו, המבט שלו שלא עזב אותי.
אחרי המסעדה, הלכנו לטייל על החוף-
אני ואור.
ידיינו שלובות זה בזו.
אבל מה שידעתי,
שלעולם אני לא אתאהב שוב.
בסופו של הלילה הזה,
ידעתי שלא יצא מזה כלום, ידעתי שניהיה רק ידידים..
היום,
אחרי שנה,
שנה של ידידות מופלאה,
ידידות מופלאה,
ידידות נדירה.
אהבתי אותו-
אבל לא אמרתי.
ושתקתי.
ה' החליט לקחת לי את ה-אור.
אור, חלה במחלה סופנית-
שגמרה אותו,
ואותי,
והיום,
היום אני יודעת-
שאולי ללב שלי,
אני לא אתן להתאהב שוב,
כי הלב שלי נשבר לרסיסים,
כמו מיליון חתיכות של פאזל ענקי שפשוט אי אאפשר להרכיב,
אי אפשר לרפא את הלב שלי.
שנשבר פעמיים.
והיום,
אני נזכרת בחיוך של אור,
החיוך הכ"כ תמים שלו, החיוך היפה שלו, החיוך שכבש אותי-
החיוך שגרם לי להתאהב בו.
הפשטות שבו.
אני יודעת,
שהחיוך שלו היה חיוך שנועד בשבילי.
אני יודעת שאור חייך רק לי,
חיוך שגרם לי להתאהב בו.
בו,
רק בו.
מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
משגע
את כותבת ממש ממש יפה : ]
המשכי כך=]
צובבבבי 😢
כל כך יפפפפה. . .
קריני יאא כישררררררון !
כל כך עצוב. . . !!!
את ממש כישרונית
אל תפסיקי לכתובבב אף פעםםם
ממש אהבתיי!!!
לפ יווווווווווו
מור'צי 😊
מהממם.!!.
דיי.. אני עוד שנייה בוכה פה.. ואני לא צוחקת..
זה ממש עצוב..
וכזה יפה..
אבל יש לך כישרון.!!!.
3>
ואאי תודה בנותת 😁
זה כזה יששן חח במקרה ראיתי שלא הגבתי פה וזה..
תודה!!
אוהבבת!!
