>>זה תלוי בגורל<<

היי , אני לא ממש חדשה פה האמת.. כתבתי פה פעם סיפור .
אז זה סיפור חדש שלי ואני מקווה שתאהבו , אם הרבה יאהבו אני אמשיך אותו.
😉


פרק 1

פאף!!

הקופסה נשמטה מהידיים שלי לרצפה וכל התכולה שלה התפזרה על המרצפות הנקיות .

"אוי ואבוי... רק אתמול הייתה מנקה!" אמא צרחה ורצה לעברי.

"אלוהים. גורל כמה פעמים דיברנו על השלומיאליות שלך?" אבא אמר.

כן אבא. דיברנו עליה. אתה לא צריך להזכיר לי איזה ידיים שמאליות יש לי.

"גורל בואי תעזרי לי לנקות!" אמא צווחה אליי.

אוקי. קוראים לי גורל. ואני שלומיאלית.

טוב , רק בזמן האחרון.

אולי כל זה קורה לי כי אני כל הזמן חושבת על מחר .

היום הראשון של כיתה י"ב.

היום האחרון שלי במוסד העינויים.

הכל נהיה כל כך מלחיץ ; הבגרויות , המורים השיעורים.

ושהכל יקרה בפעם האחרונה.

ואחרי זה? מי יודע.

אולי צבא.

"בואי הנה.." אמא הושיטה אליי מטאטא קטן .

כן , ככה זה איתי.

אני קצת מעופפת ואני חייבת להפיל קופסה של אוכל לדגים.

"למה יש כאן כל כך הרבה אוכל?! הם ימותו לפני שהם יאכלו רבע מזה.." מילמלתי.

"אני לא יודעת למה יש כאן הרבה. אני רק יודעת שטינפת לי את הרצפה זה מה שאני יודעת.." אמא אמרה לי במבט חמור.

אחרי שניקיתי את המטבח הלכתי לחדר שלי כדי לארגן לי תיק.

"קלסר.. מחברת ספירלה.. קלמר .. " מילמלתי לעצמי ותקעתי הכל בתיק הג'אנספורט הכתום שלי.

הפלאפון שלי צילצל בצילצול של Enjoy The Silence - Depeche Mode ובגלל זה זיהיתי שזאת מריה החברה הכי טובה שלי על הקו.

"מה איתך מרי?" שאלתי.

"אוי גם את התעוררת מוקדם? פאק איך לא בא לי לקום ככה כל יום.."

"אז אל תבואי " צחקתי.

"הלוואי. את קולטת שזאת השנה האחרונה?"

"כן.. יואו נראה לי שנכנסתי לדיכי.."

"איזה דיכי מה התחרפנת? אני מחכה לרגע הזה מכיתה א' "

"זה משהו שאת לא תביני פאקצה"

"מה שתאמרי ערס"

"נו אז? מה מביא אותך להתקשר אליי בשמונה בבוקר?"

"סתם נו.. יום שבת .. יום לפני הבצפר המזורגג בא לי לצאת בא לי לעשות משהו.."

"אין לי בעיה שניפגש אבל לפני חמש."

"מה יש לך בחמש גורי?"

"אני נפגשת עם אלכס בגן ויצמן"

"אוו.. מתפתח לכם הקשר הא?" היא ציחקקה מהצד השני.

"כן.. התפתח לנו הקשר קצת מאז התקרית חח.. רואה מרי לפעמים את עושה דברים טובים בלי כוונה"

"אוי שתקי. אם לא אני אתם לא הייתם מכירים בכלל."

"אני נותנת לך קרדיט. יאללה יש לך זמן להתארגן אני בינתיים מסדרת תיק למחר.."

"מחר.." היא אמרה בקול חולמני.

"כן , מחר דבילית. זזתי ביי."

ניתקתי ושמתי את הפלאפון על שידת הנעליים שלי.

זו מריה גבירותי ורבותי.

החברה הכי טובה שיכולתי לבקש.

אם לא היא , אני ואלכס החבר שלי לא היינו מכירים.

הכל בזכות הרגע שבו היא הכירה בינינו .בחיים לא היינו מתקרבים אחד לשני.

וכן , אם נדלג על כמה אסאמאסים וכמה שיחות אייסיקיו ודייט מאז אנחנו חברים.

קיטשי דביק יותר מהכל ואני עדיין אוהבת אותו מאז . עברו כבר שנתיים.

המשכתי לשים דברים בתיק למקרה חירום-

MP3 , עיפרון שחור לעיינים וחבילת מסטיק מנטה..

פתאום העיינים שלי נעצרו על אלבום תמונות שנח על הסיפריה המבולגנת שלי.

פתחתי אותו , האמת שבכלל שכחתי שהוא קיים.

אלו היו תמונות מלפני שנתיים , כיתה י' מהטיול במדבר יהודה.



בתמונה אחת ישבנו אני מריה ורוני עוד חברה שלנו באוטובוס.

באחרת כבר היינו כל החבורה ביחד ; אני מריה רוני דניאל אלכס ומיכאל.

מוזר.

איך שהזמן טס לי.. חשבתי וסגרתי את האלבום.

סיימתי לסדר את התיק והחלטתי להרים טלפון לאלכס.

"דה?" הוא ענה בקול של זקנה.

"אייי שתוק כבר. מה קורה דובון?"

"מצוין יפהפיה שלי. נפגשים היום?"

"אוקי .. קבעתי עם מרי שעה קודם.."

"אין בעיות רק אל תבריזי לי כן?"

"נו באמת."

"וואו.. אין לי כוח למחר. "

"אף פעם אין לך כוח לבצפר.."

"אז אני מבריז" הוא צחק.

"חח.. אתה לא בסדר אתה יודע?"

"אני לא בסדר?" הוא שאל.

"שכחת."

"מה? שכחתי את מה?"

"זה יום השנה שלנו. היום אנחנו חברים שנתיים."

"לא שכחתי מותק. את עוד תראי.. יאלה אני חייב לזוז אוהב אותך"

הוא ניתק לפני שהספקתי לומר ביי.

מעניין מה הוא מתכנן לי?

יצאתי החוצה.

הפעם אמא שאבה אבק.

תגידו , גם לכם יש אמא חולת ניקיון?

"איפה אבא?" שאלתי.

"יצא עם שקד לטיול בגן משחקים"

"אוקי." אמרתי ולקחתי חטיף אנרג'י מהמקרר.



שקד היא אחותי הקטנה , קרציה אבל נסבלת פחות או יותר.

היא בת שבע והיא מתחילה את כיתה א' מחר.

ואני את השנה האחרונה שלי..

אני אמורה לשמוח לא?

מעבדות לחירות.

לא?



אחרי שאבא ושקד חזרו עשינו כרגיל את ארוחת השבת שלנו ,

אחריה אני ושקד נשארנו במטבח לעשות כלים.

נו "לעשות כלים"

אני שוטפת היא מנגבת.

"גורל.." שקד אמרה בקול תינוקי שאופייני לה.

"שקד?"

"אני רוצה לומר לך משהו."

"תוציאי"

"אני פוחדת ממחר." היא אמרה והמשיכה לנגב קערה.

"ממה יש לפחד מאמי? זה בסך הכל בצפר. תכירי חברים חדשים וגם אלו מהגן יהיו איתך."

"אני לא פוחדת מזה."

"אז ממה כן?"

"אני פוחדת ללכת מהגן. אני רוצה להמשיך להיות בגן.."

"אבל שקדי בבצפר גם כיף. את תראי."

"טוב.. חסר לך שלא!" היא צחקה והתיזה עליי מים.

"אעה.. קרציה !" זרקתי עליה מגבת.

אני אוהבת את אחותי הקטנה.

ואני מזדהה איתה.

גם אני פוחדת ללכת מה"גן"

אני פוחדת לעזוב את התיכון.

מאוד אפילו .. רק המחשבה עליי בצבא עושה לי רע.

לפחות לא יהיו שיעורי ספורט..[=

הלכתי לחדר ושמתי ערוץ MTV 65. טקס פרסי הוידיאו. זה נסבל.

ראיתי חמש דקות ונרדמתי.

התעוררתי בשעה שלוש מדפיקות בדלת.

"מממ.. מי זה?"

"נסראללה. יאלה תפתחי אין לי את כל היום"

"היי מרים.."

"תקראי לי מרי שמעת אותי?."

"טוב פאקצה."

"אז .. מה עושים?"

"בא לי לים. אני כולי לבנה תראי.. בואי נשתזף קצת.."

"תשתזפי את . לי סתם בא לשכב על החוף.." אמרתי.

"לא משנה. יאלה שימי בגד ים "

ככה קרה שמצאתי את עצמי הולכת עם תיק ים בטיילת ומריה לידי המומה מרוב חתיכים.

"יואו תסתכלי עליו!" היא אמרה.

הבטתי.

נו , זה הטעם של מריה .. עיינים כחולות שיער בלונדיני.

"יש לך חבר פאקצה !" צחקתי.

"נו , אז מה. מותר לי רק להסתכל."

ובאמת מותר לה.

למרי יש עיינים כחולות ושיער בלונדיני.

מי לא ירצה חברה כזאת?

המשכנו ללכת עד שנמצא מקום לשבת.

"וואו ההליכה הזאת באה לי טוב.. נהייתי דאבה בחופש."

"איזה דאבה? את חולה בראש"

"עליתי שני קילו. זה לא סוף העולם אבל בכל זאת.."

"את רוצה להיות כוסית בשביל אלכס?" היא שאלה בצחוק.

הגענו לקטע חוף שקט יחסית , רחוק מכל המשפחות והילדים הקטנים.

פרסנו שמיכה , אני נשכבתי .

מרי נשכבה ומרחה את עצמה בקרם שיזוף..

עצמתי עיינים.

הרוח היכתה בנעימות בפנים.. רציתי להישאר ככה לנצח.

"יאללה את באה לים?" מרי העירה אותי.

"אוקי."

נכנסנו .. זה היה כל כך כיף.

"מרי תראי הנה הבחור הזה..." הראתי לה את הבחור שדיברה עליו אז.. הוא היה 10 מטר מאיתנו בים.

"אני לא מחמיצה הזדמנות איתו.." היא אמרה בהתלהבות והשאירה אותי לבד.

אחרי חמש דקות שמרי דיברה איתו היא חזרה ואמרה שהוא נתן לה מספר.

"חח לא מפספסת הזדמנויות הא?" צחקתי.

"עם חבר כמו שלי .. עדיף לא לפספס" היא אמרה בחצי חיוך.

והיא צדקה , יש לה חבר נוראי.

מהסוג שלא שם לב שאת קיימת ועד שהוא כן הוא מזמין אותך לראות איתו כדורגל.

"למה את נשארת עם איתי בכלל?" שאלתי אותה .

"אין לי שמץ. אני לא רוצה להיות לבד.. "

"נו באמת . אפשר לחשוב שתהיה לבד לשניה את כל הזמן יוצאת עם מישהו חדש מאחורי הגב שלו!"

"כן , אז אפשר לומר שהוא ה..ה.. ברירת מחדל שלי. "

"וואו. טוב אני חברה שלך אני אמורה לומר לך שאת עושה דבר טיפשי. אבל את תראי.."
"נו , שיהיה זה חיים שלי אחרי הכל.." היא אמרה.
שתקנו.
"מה עם שקד? זה היום הראשון שלה מחר לא?"
"כן.. איזה מותק. היום היא סיפרה לי שהיא פוחדת לעבור.."
"זה קורה לכולם.."
"ומה עם אח שלך?" שאלתי.
"אוי הוא מפלצת. אלוהים מי ידע שהוא יודע כל כך הרבה?"
"בקשר למה?"
"סקס! הילד כבר יודע דברים שאני לא יודעת!"
"חח הדור של ימינו זה לא הדור של פעם " צחקתי.
"דרך אגב סקס.." מריה הסתכלה עליי.
"מה?"
"מה איתך? החלטת שאת מוכנה?"
כן , מודה באשמה אני בתולה.
זה לא שאני לא אוהבת את אלכס פשוט עד עכשיו לא הרגשתי.. מוכנה.
"אני.. אני לא יודעת עדיין. מרי אין לי מושג."
"טוב מאמי. זה תלוי בך את יודעת. אבל הוא לא יחכה לך לנצח.."
"כן.."
"זה יום השנה שלנו .. " נזכרתי לומר לה.
"וואו.. כמה זמן כבר? שנתיים?"
"כן. "
"קנית לו משהו?"
"קניתי לו בוקסר של משפחת סימפסון. הוא מת על התוכנית הזאת.."
"סבבה. מתנה יפה."
"מה השעה כבר?"
"רבע לחמש"
"שיטטט..נזוז"
קיפלנו הכל וחזרנו הביתה מהר .

נפרדתי ממריה ועליתי מהר הביתה.

נכנסתי למקלחת והמים הקרים שטפו אותי.. פתאום מישהו דפק בדלת.

"מי זה?"
"שקדדד! תפתחי!"
"רק רגע!"
יצאתי מהמקלחת , התלבשתי והתאפרתי .
הבטתי במראה :
שיער חום בהיר ארוך ועיינים ירוקות גדולות.
לא רע...
פתחתי את הדלת לשקד.
"וואו כוסית על! " היא אמרה לי תוך כדי ריצה קלה לאסלה.
"תודה רבה לך טופ מודל שכמותך.." אמרתי ויצאתי מהמקלחת.
קיבלתי SMS מאלכס :
רדי למטה. יש לי הפתעה בשבילך .
הפתעה? מה הוא כבר תיכנן? הוא בכלל זכר שזה יום השנה שלנו?
לקחתי תיק צד עם פלאפון וארנק וירדתי.
פתחתי את דלת הכניסה לבית שלי , והוא לא היה שם.
קיבלתי עוד SMS :
אל תדאגי אני פה. ממש פה..
הבטתי מסביב.
פתאום הרגשתי ידיים נכרכות מסביבי.
"אלכס?" שאלתי.
"שלום." הוא אמר בקול מתוק נותן לי נשיקה קטנה בפה.
אבל לא ממש ראיתי את זה.. הוא שם לי כיסוי עיינים.
"מה זה?"
"זה חלק מההפתעה.. בואי אחרי.."
הוא הושיט לי יד והוביל אותי.
"הולכים לפארק?"
שאלתי והוא לא ענה..
הוא הכניס אותי למכונית כלשהי והתניע.
"קדימה יפה שלי " הוא הוציא אותי מהמכונית והוביל אותי קדימה .
"מה ? אימאלה אלכס אתה מפחיד אותי. חחח.." צחקתי.
"מוכנה?" הוא שאל בלחישה.
והוא הוריד את כיסוי העיינים.

זייהו 😊 גיבו כן?

המשך בקרוב .. [אולי אפילו היום (: ]