אפשר להזכיר לי?,
מי זה רועי?
ולמה הוא בכלא?
ולמה אין המשך כבר מיליון שנים? 😢..
^^
ני יהיה נדיבה ויענה לך
רועי היה חבר של אלה כי הוא רצה לפגוע בתומר כי הוא ידע שאלה היא החולשה שלו
אז רועי ניסה לאנוס אתה אלה
ועצרו אותו באמצה
בגלל זה הוא בכלא
ולמה אין המשך? את זה דם אני שואלת
דרדון1- את לא זוכרת מי זה רועי?? הו הו..המצב של הסיפור עד כדי כך רע?.. חח..
למה אין המשך מיליון שנה?..טוב זה ביגלל שאני סתומה!..וממ..עצלנית וממ..אוו כן, יש לי מחשב אידיוט!..
עוד כמה ימים אני נוסעת לאילת ואני מבטיחה לכן שלפני שאני נוסעת (ברגע שמסדרים לי משהו במחשב) אני עושה לכן המשך ענקקקקקקקק, ומפצה אתכן!..
אוהבת המון המון! 3>
=]
יאיייייייייייייי
מתי את שמה?
D:
בטח את כבר באילת..
ולא תשימי לנו המשך לפני שאת הולכת..
ששששששששששששש...ברור שאני שמה!!!..הבטחתי=]
אני נוסעת לאילת רק היום בלילה ואתמול כבר כתבתי חצי פרק..
היום אני אסיים אותו וישים לכן=]
צ'או!
אוהבת 3>
=]
QUOTE (תוביתות @ 18/07/2007) ששששששששששששש...ברור שאני שמה!!!..הבטחתי=]
אני נוסעת לאילת רק היום בלילה ואתמול כבר כתבתי חצי פרק..
היום אני אסיים אותו וישים לכן=]
צ'או!
אוהבת 3>
=]
ישששששששש
!!!!!
חח.חמודות=]
מצטערת שזה לא היה יותר מוקדם פשוט הייתה בעיה באינטרנט.
עבדתי על הפרק הזה הרבה זמן ואני די מרוצה מהתוצאות.
מקווה שתאהבו.
תהנו לכן=]
"וואייי תסתכלי איזה שווה חחח..." אמרתי לחן, הייתי מסטולה לגמרי.
"אלה יש לך חבר!!.." אמרה חן.
"אז מה..זה אומר שאסור להסתכל על אף אחד?! " שאלתי.
"וואי את ממש גמורה..כמה שתית תגידי?.." היא שאלה.
"לא הרבה..רק ..טיפה!! חח.." צחקתי .
"כן...אני רואה."
"יאללה בואי לרקוד!!.." צעקתי ומשכתי אחרי את חן.
התחלנו לרקוד וליהנות.
לפתע התקרב אליי מישהו והתחיל לרקוד לידי, לאט לאט הוא התקרב יותר, התחיל לרקוד צמוד, התחיל לשלוח ידיים, הזזתי את ידיו אך הוא נידבק. "דיי..עזוב אותי..יש לי חבר!.." אמרתי.
אך הוא לא הקשיב הוא המשיך להיצמד ולהציק, הייתי שתויה מידי בשביל שיהיה לי כוח להעיף אותו ממני. אז פשוט המשכתי לרקוד וניסיתי להתעלם ממנו.
אבל הוא לא הרפה, מידי פעם התקרב, הציק.
"אלההההה?????????"
שמעתי את קולו של תומר.
"מה זה היה צריך להיות?!" שאל אותי תומר לאחר שגרר אותי החוצה.
"מה זה צריך להיות מה?" שאלתי.
"נו באמת אלה, אל תיתממי לי!.. אני ראיתי איך רקדת עם האידיוט הזה!.."
"מי רקד איתו בכלל?! הוא סתם נידבק!"
"אז זה לא מוצא חן בעיני!!!..כל היום נמרחים עלייך בנים, מה אני שוטר?! מה אני צריך לשמור עלייך כל היום!!.." צעק תומר.
"מה אתה רוצה מימני?!" צעקתי גם אני ועיני התמלאו דמעות. "מה אני אשמה שהם נדבקים אליי?..אני ביקשתי מהם להציק לי?! ומי ביקש ממך בכלל לשמור עליי?..אני יכולה לדאוג לעצמי תודה!!.."
"כן, ראינו איך את יכולה לדאוג לעצמך!!" אמר תומר.
"סליחה?..מה זה אמור להביע? "! שאלתי.
"נוו..את צריכה להודות שכשעומד מולך איזה בחור או כל בן אדם שיש לו יותר כוח ממך את חסרת אונים נגדו..את לא יכולה להגן על עצמך!.." הוסיף במעט אי נוחות.
"אוו..אז זה מה שאתה חושב עליי?..שאני חלשה,שאני צריכה שישמרו עליי?!.." שאלתי ברוגז.
"זה לא מה שאמרתי..פשוט.."
"הווו..זה בדיוק מה שאמרת!.."אמרתי.
"טוב, אז עם אני כזאת טרחה בשבילך אולי כדאי שאני פשוט אלך!!" אמרתי בקול שבור כשכול פני מכוסות בדמעות.
"אולי באמת!.." אמר תומר ואני השתתקתי. הבטתי בתומר בהלם, הסתובבתי, והתחלתי לרוץ משם.
"לא אלה, נו..אני לא התכוונתי..אלה!!..אלה? לאן את הולכת?!" צעק אחרי תומר. "אלהה!!...אלה תחזרי לכאן מיד!..אלה נוו...מה את עושה?....את לא יודעת לאן את הולכת, את רחוקה מהבית את תלכי לאיבוד!" צעק תומר ואני התעלמתי.
ולפני שתומר נעלם הרחק מאחור, בתוך הערפל, עוד הספקתי לשמוע אותו צועק: "יודעת מה? בסדר, לכי! כבר ל אכפת לי!.."
המשכתי לרוץ, מבלי לדעת לאן אני ממשיכה בצעד הבא.
גשם קולח ירד ברחובות החשוכים והריקים, ובתוכם, נערה חסרת עונים, רצה לבדה, מחפשת אור, מחפשת חום, עזרה והגנה.
כוחותיי אזלו, האטתי את צעדי ונעמדתי, מכופפת אל ברכי, מתנשפת. בגדי היו רטובים והקור חדר לעצמותיי.
הבטתי סביב, מנסה לזהות היכן אני. אך ללא הועיל.
הבטתי על הרחוב השומם, על המבנים הגבוהים והשחורים, מחפשת מקום להסתתר בו מפני הסערה.
לפתע ראיתי מימיני סמטה קטנה וחשוכה, בעלת גג ממתכת.
נכנסתי אליה בצעדים מהוססים, ביפנים היה יבש ונעים, החלטתי להישאר שם עד שהגשם יפסק.
הרחוב היה דומם,לא נשמע קול מלבד רחש הטפטוף על גגון המתכת.
לפתע שמעתי רעש חזק מאחורי גבי. הסתובבתי וראיתי את המכסה של אחד מפחי המתכת מתגלגל על הרצפה עד אשר ניתקע ברגלי ונעצר בסמוך אליה.
הבטתי אל המקום ממנו הגיע הגיעה המכסה, אימצתי את עיני בכדי לראות בתוך החושך עד שהבחנתי בדמות שחורה ומוצלת המגיעה מבין הפחים.
גופי השתתק, הבטתי בדמות שהתקרבה אליי לאט, לאט, צעד אחר צעד, ועם כל צעד שלה הדמות התבהרה, עם כל צעד שלה, לביבי הלם חזק יותר ומהר יותר והפחד שבי גבר.
הרגשתי כאילו נכנסתי אל תוך סצנה בסרט,כי רק בסרטים קיימים דברים כאלה,מעולם לא חשבתי כי הגיע לסיטואציה כזו, בה אני נמצאת לבדי בסמטה חשוכה ואפלה, שבתוכה נשקפת לי סכנה ממשית, מישהו שבאמת יכול לפגוע בי.
התאפסתי על עצמי, יצאתי מן ההלם בו הייתי שרויה והסתובבתי במהירות לכיוון היציאה אלך הרחוב. אך את הפתח חסמו כעט עוד שתי דמויות.
כעט כבר זיהיתי את שלושת הדמויות שהקיפו אותי כחבורת נערים גדולים ובריונים שריח האלכוהול נדף מהם בנדיבות.
הסתובבתי בחזרה, הנה והנה, רצה מפה לשם, מחפשת דרך להימלט, אל לא הייה תיקווה, הייתי מוקפת.
'ובכן, תומר צדק אחרי הכו, אני בסך הכו נערה קטנה וחלשה, חסרת אונים שלא מסוגלת להגן על עצמה' חשבתי בייאוש.
היה ברור לי שאני חיבת להתחיל ללמוד כיצד להתגונן.
"מה...מי אתם?.." שאלתי בקול רועד.
"מי אנחנו?!" חייך אחד מהם. "השאלה היא מי את?!" הוסיף. "ולמה ילדה יפה כמוך מסתובבת פה לבד באמצע הלילה?" שאל.
"כן...הלכת לאיבוד ילדה קטנה?!" שאל האחר בחיוך מרושע.
"בבקשה...תתנו לי ללכת..אני...אני בסך הכול רוצה להגיע הביתה." אמרתי בקול שבור כשהדמעות כבר טיפסו במעלי גרוני.
"אבל למה ללכת הביתה?" שאל השלישי. "הכיף רק התחיל!" חייך גם הוא.
"אוח..היום הזה לא יכול להיות גרוע יותר!.." מלמלתי לעצמי.
ובדיוק כשחשבתי שלא יכול להיות גרוע יותר נישמע רעם חזק והסערה תחזקה והחלה להשתולל.
"תעזבו אותי אני מתחננת תיתנו לי ללכת!.." צעקתי בקול רם בכדי להתגבר על קולות הסופה הרועמת.
"שש..את לא הולכת לשום מקום."
"אני רק רוצה הביתה" לחשתי לעצמי ודמעות כבר מילאו את עיני.
השלושה התעלמו מתחינותיי ורק המשיכו להתקרב עד שכמעט סגרו עליי במעגל.
החלטתי שאני חייבת לצאת משם בכל דרך אפשרית.
דרכתי על רגלו של אחד מן הנערים וכשזה פינה מעט את דרכי פרצתי מביניהם ונמלטתי מפתח הסמטה.
אחד הבחורים מיהר אחרי ותפס אותי בכוח, נאבקתי בו בניסיון להשתחרר, בעטתי בבטנו וניסיתי לברוח אך בחור אחר עמד בדרכי, ברחתי לכיוון אחר אך השלישי המתין לי שם, הוא תפס את שתי ידי והצמיד אותם לגבי, בצורה כזו שלא אוכל להשתחרר.
זזתי, צעקתי, בעטתי, ניסיתי כל דרך אפשרית, אך לא הצלחתי להימלט מאחיזתו.
פתאום הרגשתי שהוא עוזב אותי, ידי היו משוחררות ויכולתי לזוז.
הסתובבתי לראות מה קרה וראיתי את תומר, שכמו תמיד, יודע בדיוק מתי להגיע.
השלושה זינקו עליו והוא החל להכות ולהיאבק. הוא חזק, זאת ידעתי, אך לא חזק מספיק בכדי לגבור על שלושה בריונים שיכורים לגמרי לבדו.
אחד הבריונים תפס את ידיו של תומר והשני החל לחבוט בו.
הבטתי סביבי כדי לחפש עזר כלשהו ולפתע ראיתי בקבוק זכוכית ריק.
לקחתי אותו ושברתי אותו בחוזקה על ראשו של הבחור שהחזיק בתומר.
אותו בחור נפל על הרצפה, מדמם מראשו וניראה כמחוסר הכרה.
אחד משני הבחורים הנותרים תפס אותי והשליח אותי בכוח על הרצפה, כל גופי כאב.
הוא התקדם אלי והרים אותי מזרועי, תומר זינק עליו והחל להכות אותו, אני נפלתי בחזרה על הרצפה.
שני הבחורים הכו את תומר, הבטתי בו חסרת אונים. אני סיבכתי אותו בזה ואני בקושי מסוגלת לעזור לו.
קמתי מן הרצפה וקפצתי על גבו של אחד מהם, הוא הסתובב והתנער וניסה להוריד אותי מעליו אך אני החזקתי חזק.
הוא הסתובב כשגבו אל הקיר והטיח אותי בו בחוזקה, אחיזתי נשמטה ונותרתי מוטלת על הרצפה מתפתלת מכאבים.
"בן זונה!.." צעק תומר. ותפס את הבריון מחולצתו.הוא הביא לו אגרוף חזק בפרצוף ואחר כך החל להחזיק בו ולחבוט אותו בקיר, פעם אחר פעם, בכל הכוח, עד שאותו אחד לא היה מסוגל יותר לזוז, הוא נישאר שרוי על הרצפה, מדמם מאפו.
"תומר, תיזהר!.." צעקתי לעברו כאשר הבריון שנותר התקרב אליו מאחור.
תומר הסתובב אליו והם החלו להכות זה את זה. ראיתי שתומר כבר היה מותש.
הבריון העיף את תומר על פח הזבל בכוח, אחר כך הרים אותו, חבט בו בכוח כאילו היה שק אגרוף והשליכו בחוזקה על הרצפה.
"תומר.." מלמלתי .
אספתי את כל הכוחות שנותרו בי בשביל להתרומם מהרצפה, הייתי מוכרחה לעזור לו.
"היי אתה!.." צעקתי אל הבחור שהכה את תומר. הוא סובב אליי את פניו, עדין אוחז בתומר.
העפתי לו אגרוף חזק בפנים והוא שיחרר את תומר והחזיק את פניו. ראו שהוא לא הבין מהיכן זה נחת עליו, ובכן, גם אני לא בדיוק הבנתי. כל שידעתי היה שאני מוכרחה לעזור לתומר והאהבה העצומה שלי כלפיו נתנה לי כוח. ניערתי את ידי שכאבה כנראה לא פחות מפניו.
תומר היה מוטל על הרצפה ובקושי הצליח לזוז.
"חושבת שאת חכמה מה?!" צעק הבריון והחל להתקדם אליי.
הלכתי לאחור והוא התקדם,הוא ניסה לתת לי אגרוף אך אני זזתי בשנייה האחרונה, ניסיתי להחזיר לו אבל הפעם הוא היה מוכן והוא תפס את ידי, סובב אותי והצמיד אותה אל גבי.
"אני יראה לך מה זה!.." אמר ועיקם את יד לאחור. הוא משך את ידי למעלה ואני התכופפתי על בירכי, מרותקת, לא יכולתי לזוז לשום מקום מבלי להגביר את הכאב.
"איההה....תעזוב אותי מפגר!!.." צעקתי.
"שש...על תכעסי, זה לא מחמיא לפנים היפות שלך.." אמר והעביר את ידו על פניי.
נשכתי את אצבעו.
"אחח יא בת זונה!!!" צעק והרים את ידו בכדי לסטור לי, לפתע תומר הופיע ותפס את ידו.
הבריון הסתובב אליו ושיחרר את ידי.
"תאכל את זה אידיוט!!!, צעק תומר ובעט בו בחוזקה. אחר כך נתן לו אגרוף בפנים, ועוד אחד. עד שהבחור כבר דימם בכל פניו, תומר המשיך לחבוט בו עש שזה היה מוטל על הרצפה, מחוסר הכרה, ביחד עם שני חבריו.
תומר קם מעליו, מתנשם ומתנשף, הוא ניער את ידו ופנה להביט בי. תומר התקרב אליי.
עמדנו זה מול זו, מביטים אחד לשני בעיניים, ושותקים.
לא היה צורך במילים, העיניים דיברו בשבילינו.
לפתע נשמעו קולות ניידת משטרה.
"בואי.." אמר תומר, "נעוף מפה."
הוא הביא לי את ידו ושנינו החלנו לרוץ משם.
לאחר שהתרחקנו דיו מהרחוב ההוא, נעצרנו.
"את בסדר?" שאל אותי תומר.
"ממ..חוץ מכמה חוליות שבורות בגב, כן." השבתי. "ואתה.." שאלתי.
"מעולם לא היה טוב יותר" צחק.
"אני מצטער" אמר ל
אחר מספר שניות.
"גם אני.." אמרתי. "כל כך.."
"על מה?" שאל תומר.
"על שסיבכתי אותך בכל זה..יכולת להיהרג בגללי." אמרתי.
"שטויות..אני עושה את זה כל הזמן!.." אמר ואני צחקתי.
"בסופו שלך דבר צדקת.."אמרתי לו.
"אולי...או שלא..." חייך. "אולי את לא כזאת חלשה אחרי הכול."
"חח..תודה תודה" צחקתי.
"חח..בואי הנה!..." צחק תומר וחיבק אותי בין זרועותיו.
"אני אוהב אותך את יודעת את זה?.." שאל.
"גם אני..הכי הכי בעולם!." השבתי.
ובאותו הרגע הבנתי, לא חשוב אם תומר צדק או לא.
לא חשוב אם אני חלשה או חזקה, אם אני זקוקה להגנה או לא.
כך או כך, אין כל דבר רע בלהרגיש מוגנת.
אין שום דבר רע בכך שיש מישהו שתמיד יהיה שם בשביל לשמור עלי.
זהו..מקווה שאהבתן=]
המשך אחרי אילת!..
פרק פשוט
מ=ד=ה=י=ם !!
איזה חמוד תומרר אלוהים 😛
למרות שאת דיי חוצפנית ;\
כמעט הרגת לנו אותו :OOOO
חוצפה ;|
חחח...
יאלה עכשיו תהני לך באילת..
וכשתחזרי אנחנו רוצות המשך ארוך ארוך ארוך (:
מואהה ענקית לכל לחי,
אוהבות המוןן..
אדווה ומירבו'ש 3>
😁
יאווו פרק מעלף,
חןחחחחחח ממתי בנים מרביצים לבנות ?! =O
תמשיעיכיכי
אתר האהבה הישראלי