גלי שלו.

היא יושבת בחדר,מקשקשת על הדף, מנסה לשחרר את כל העצבים והכאב ששוכנים בתוכה..
ללא הועיל.. היא מתביישת בעצמה..'את פשוט מכוערת , תסתכלי על עצמך מכוערת!'
נמאס לה מזה,נמאס לה לקום בבוקר לאותה השגרה..נמאס לה להכין שיעורים, נמאס לה לאכול.. נמאס לה לדבר עם אנשים.. אפילו מהחברים שלה נמאס לה..רק מהסמים לא נמאס לה..

"עוד שורה אחת.. זהו אחרונה ודיי באמתת.."

היא אומרת לעצמה,יודעת שהיא משקרת.. היא מאוהבת בסמים האלו.. זה הרי עושה לה כלכך טוב..
היא מרגישה בעננים לרגע, שוכחת כמה שהיא מכוערת בעניי עצמה.. ונרדמת.. כל פעם נרדמת, ומתעוררת רק אחריי כמה שעות כשענייה אדומות וכואבות מבכי וניקוטין.

"אני אוהב אותךך..אכפת לי ממך, תפסיקי עם זה.."

היא לא מאמינה לו..
'אין דבר כזה אהבה' היא אומרת לעצמה 'רק את הגוף שלי הוא רוצה, אני ישכב איתו והוא יזרוק אותי..אני יודעת'..נמאס לה מזה כבר, נמאס לה שרוצים אותה בגלל איך שהיא נראית ולא בגלל מי שהיא..'אבל אני מכוערת.. מה הם מוצאים בי בכלל..? תמותי כבר! את לא צריכה לחיות..' ועודה שורה שעולה על מוחה והורסת שם את כל המחשבות הטובות שנחתו לרגע.

אבל רק לרגע, הן כבר הולכות.. אין מחשבות טובות יותר.. המוח ריק מתוכן, העניים מכוונות רק כדיי לסדר בקפדנות את השקית הלבנה שמופצצת בחומר. והידיים נועדו כדיי להחזיק את המקל הדק שעוזר לה להסניף, והאף שלה הוא בעצם רק צינור שמעביר את החומר למוח שלה.. והמוח שלה?
הוא שם רק בשביל לעשות את כל העבודה שגורמת לכיף הזה... ל"ריחוף" הזה שהיא כלכך נהנית ממנו..

'אני לא מכורה'
היא אומרת לעצמה, יודעת שזה שקר, היא מכורה לזה...
הגוף שלה לא יכול בלי הסם.. אבל היא צריכה אותו את האהוב שלה .. ומפחדת לתת לו את עצמה..
מפחדת להודות שהיא אוהבת אותו גם.... זה נחשב נחות בענייה.

'אני רוצה אותך באמת, תפסיקי עם זה כבר, בבקשה תפסיקי עם זה.. את הורגת את עצמך'

'מה אכפת לו בכלל?' היא חושבת לעצמה, 'אם הוא רוצה לזיין אותי שיבוא ויזיין אותי.. אבל שיזיין אותי ולא ת'מוח שלי.. כל היום חופר לי.. תפסיקי תפסיקי, כשאני ארצה אני אפסיק..'

מתי היא תרצה? לעולם לא.. ככה זה נדמה,שהיא רק יושבת בתוך מעגל סגור.. 'שיזיין אותי היא אומרת'
זורקת משפטים כאבנים, הוא לא אהבה בשבילה... השפתיים שלו הם לו מגע קסום של אהבה סתאם 'כיף של רגע..הוא מנשק מעולה' היא אומרת לעצמה וצוחקת...'הוא גם מוצץ מעולה..' מוצץ? ככה מדברים? טוב.. היא במילא על הסמים המזויינים האלה כל היום!

'אני רוצה לטוס להולנד'
היא אומרת לעצמה, מעולם לא הייתה בחול... היא יושבת בחדר הכחלחל שלה וידייה כבר עייפות מלסדר שוב פעם ושוב פעם את הסמים על ספר המתמטיקה של שנה שעברה...

מתי היא תגמור עם זה..? עם המחלה הזאת..? בכלל אפשר..? הסמים האלו זה הדבר היחיד שהיא אוהבת..
'בטח שאני יודעת מהי אהבה.. אני אוהבת את הסמים שלי' היא אומרת לעצמה.. את הסמים שלך את אוהבת הא? ומה איתו..? זה שדואג לך כלכך... היא לא מתייחסת אליו.. היא עוד הרתפקאה חולפת בשבילו..

ידעתי שזה יקרה בסופו של דבר,
גופה החלש לא יוכל לסבול יותר מדיי, היא רזה, היא מצטמקת בכל פעם עוד קצת..
הסמים האלה הרגו אותה.. ים של ניקוטים, עניים הכחולות כבר משנות צבען לאדמדם מרוב כלכך הרבה עייפות וכאב.. היא בוכה כל הזמן אבל בשקט.. זה מחליש אותה יותר..
וידייה שמלאות סימנים מצולקים מהפעמים שניסתה להתאבד..? נמאס לה.
נמאס לה מהחיים האלה. נמאס לה מהכול...

להורים שלה לא אכפת ממנה, בעצם? לאף אחד לא אכפת.. רק לו שכלכך אהב אותה... והיא בכלל לא האמינה לו..'לך תזדיין' היא הייתה אומרת לו כשהוא אמר שהוא אוהב אותה.. מה הוא בסה"כ רצה? שתגיד לו בחזרה את אותו הדבר? היא כל הזמן הייתה עצבנית.. אף פעם לא שקטה.. והיא הייתה תמיד כזאת יפה, בלי איפור בכל מצב.. אבל תמיד כשהוא היה אומר לה כמה היא יפה.. היא הייתה אומרת לו 'אתה פשוט שקרן... אתה אומר אתזה כדיי שאני אתן לך נכון? אז הנה קח..' היא הייתה פותחת את החולצה שלה , והוא היה מתקרב אליי וסוגר אותה, ואז מחבק אותה כי ידע שהיא צריכה לבכות.. הוא תמיד היה שם בשבילה..

זכר את הימים המאושרים שלהם ביחד, לפניי שהכירה את כוחו של הסם..
לפני שידעה מזה... שהייתה עוד ילדה יפה, ולא קליפה ריקה..
אבל היא עדיין הכל בשבילו...

והוא לא היה מוותר לעולם אם הוא לא הייתה הולכת לו,
באותו הערב, המסיבה הזאת בחוף, שהיא הסניפה מנת יתר...
היא מתה כך,לא מסופקת, לא מאושרת.. לא מאוהבת.. לא רגועה...
מתה מהסם הזה שהיא כלכך אהבה.. שטענה שאהב אותה גם..

אוי גלי שלי,
לו רק ידעת כמה אני אוהב אותך...
לו רק היית מסוגלת להאמין לי...
אני תמיד הייתי פה בשבילך , אף פעם לא רציתי שתתני לי את הגוף שלך,
רציתי את הנשמה שלך.
אבל הסם הזה , הסם הזה לקח אותך ממני לאט לאט ובשקט.
אני תמיד אוהב אותך גלי שלי...
את היחידה שהכירה אותי..
שידעה עליי הכל ,
אני זוכר איתך ימים מאושרים..
ואת , מסתכלת עליי עכשיו מלמעלה
ורואה לתוך ליבי כמה קשה לי לאמר את כל זה כאן , לפניי הורייךך.. לפניי אלה
שלא האמנת שהם חברייךך..
כאן ,
בהלוויה שלך.

אוהב לנצח ,
אנחנו עוד ניפגש,
רונן.