איזה יאפההה
תמשיכי בבקשהההההההההההההההההההה
מדהיםם..
המשךךך?
ברר כהןן 😊
תודה לכם על התגובות!! וסליחה שהפרק קצת בעצם קצת הרבה באיחור!
פרק חמישי:
אחרי שהשיר הסתיים הוא התקרב אליי וניסה לנשק אותי
אבל תמיד ברגעים היפים יש מישהו שיפריע....
...-"תומר סליחה על ההפרעה אבל אמרו לי להודיע לך שאבא שלך חזר הבית"
כשתומר שמע את זה ראיתי בעיניו פחד.
תומר-"אליאן אני חייב ללכת וממש נהנתי איתך מקווה שזו לא תיהיה הפעם האחרונה"
נתן לי נשיקה בלחי והלך.
....-"הנה את!"
אני-"אורטל...הבהלת אותי!"
אורטל-"סוריי יאללה בואי נרקוד"
אני-"לא ממש בא לי"
אורטל-"נו פליזזזזזז"
אני-"אורטל לא תודה אני זזה תהני"
בדרך חזרה הביתה חשבתי על כל מה שקרה...על תומר, על מה שהיה אמור לקרות,על המגע העדין שלו,על עיניו היפות על זה שרציתי שהרגע שלי איתו יהיה לנצח אבל מישהו הספיק לנפץ לי את הבועה..
....-"אליאן?"
אני-"נמרוד!! מה אתה עושה פה? אמא דאגה לך!"
נמרוד-"זוכרת שלפני כמה ימים אמרת לי שאני צריך הוכחות על זה שהתאונה קרתה בכוונה?"
אני-"כן"
נמרוד-"אז יש לי הוכחות"
כשבאנו הביתה אמא ישנה האחים שיחקו אצל השכנה ממול והיה שקט בבית
נמרוד-"כנסי"
אני נכנסתי לחדר העבודה של אבא ולא הבנתי מה קורה.
אני-"למה לפה? מה קרה?"
נמרוד-"מצאתי מכתב"
אני-"מכתב?"
נמרוד-"כן אליאן! מכתב!!"
אני-"ששש אמא תתעורר בגלל הצעקות שלך"
נמרוד-"בקיצור תקראי את המכתב הזה"
עוד לפני שהוא העביר לי את המכתב נפתחה הדלת.
אמא-"ילדים?מה אתם עושים פה? אתם יודעים שאף אחד לא נכנס לפה מאז שאבא איננו"
אני-"אמא אנחנו פה כי אנחנו מתגעגעים אליו זה הכל"
אמא-"אויי מסכנים שלי!"
נמרוד-"תלכי לנוח עוד קצת לא רצינו להפריע לך"
אמא-"איזה חמודים אתם לפחות אתם עדיין איתי"
נתתי לאמא נשיקה והיא הלכה.
כשקראתי את המכתב לא האמנתי.לא האמנתי למה שקראתי!
מכתב שמוכיח הכל.מכתב שבו יש תשובות לכל השאלות שלנו שאמא אפילו לא יכלה לענות
מכתב שסגר את כל המעגל והתחלתי לפחד...
אני-"אנחנו הבאים בתור..." אמרתי ודימעה נפלה על הלחי ...
ואוו! המשךךךך המשךךךך דחוף!!
רגע לא הבנתי.. אליאן היא לא ממש יפה?
המשךךך דחוווווווווףףףףףףףףףףףף
QUOTE (סאפפירעע @ 06/09/2006) ואוו! המשךךךך המשךךךך דחוף!!
רגע לא הבנתי.. אליאן היא לא ממש יפה?
היא יפה אבל היא חושבת שלא
הביטחון העצמי שלה נמוך מאוד
יאאא.. סיפור ל=י=ג=ה.!!!!!!!!!!!..
חייבת המשך דחוף.!!..
אוהבת..=]]
טנקס על התגובות!
הנה ההמשך...
פרק שישי:
כשקראתי את המכתב לא האמנתי.לא האמנתי למה שקראתי!
מכתב שמוכיח הכל.מכתב שבו יש תשובות לכל השאלות שלנו שאמא אפילו לא יכלה לענות
מכתב שסגר את כל המעגל והתחלתי לפחד...
אני-"אנחנו הבאים בתור..." אמרתי ודימעה נפלה על הלחי ...
כל הלילה לא ישנתי. לא הצלחתי. מחשבות התרוצצו בראשי ופחדתי
פחדתי שאני יותר לא אראה את העולם היפה הזה שלמרות שאנחנו לא יכולים לקבל את אבא בחזרה
ולמרות שרק חלק ממה שאנו רוצים אנחנו מקבלים העולם לא כזה אכזר.
המחשבות שלי עברו מהפחד הכי גדול שלי לשמחה הכי גדולה שלי.תומר.
....-"בוקר טוב אליאן!"
אני-"אורטלייי בוקר!"
אורטל-"יווו כבר שמונה ועשרים! אנחנו מאחרות"
בדרך פגשנו את תומר
תומר-"בוקר טוב לכן בנות"
אורטל-"בוקר טוב תומר"
אני-"בוקר"
אורטל-"וואייי אני מקווה שאלכס יתן לנו להכנס לשיעור שלו! יש לנו היום חומר חדשדש"
אני-"אורטל אם יש לו מצב רוח טוב אז הוא יתן לנו להכנס ואם לא אז לא"
תומר-"אני יודע את התשובה.."
אורטל-"והיא?"
תומר-"לא"
אורטל-"אוווףףף בכל זאת אני אפתח את הדלת כדי שיראה שאנחנו פה!"
תומר-"טוב תנסי"
שמענו את אלכס צורח על לילי ואורטל פתחה את הדלת.
אורטל-"בוקר טוב אלכס מה שלומך? סליחה על האיחור אפשר להכנס?"
אלכס-"כנסו וזה חד פעמי! פעם הבאה חיסור"
אני-"מזללל!"
בשיעור ישבתי ליד תומר ופתאום הוא הסתכל עליי אחרי שכמעט חצי שעה או לא הסתכל עליי ולא אמר דבר
תומר-"אני יודע שזה יישמע קצת נדוש אבל יש לך עיניים מהפנטות..."הסמיק טיפה
גם אני הסמקתי...
אני-"תודה" חייכתי
תומר-"אז אם את צריכה להשלים חומר או משהו את יכולה לפנות אליי"
אני-"תודה אבל כבר השלמתי מאורטל"
פתאום ראיתי בעיניו את האכזבה הוא רצה שאני אשלים ממנו.
בדרך חזרה הביתה שמתי לב שהתחילו לעקוב אחרי
התחלתי לרוץ במהרה...נבהלתי! לא ידעתי לאן לברוח.
כשהתחלתי לרוץ המוכנית נסעה יותר מהר.
בשלב כלשהו הם איבדו אותו ובאתי לרחוב די מוכר אך רחוק מהבית שלי.
ראיתי שלט שכתוב בו "גינה ציבורית"
ישבתי על הספסל ונשמתי עמוק והנשימה שלי חזרה להיות סדירה.
התחלתי לבכות מרוב פחד ובהלה. חשבתי שאני היחידה בגינה אבל מישהו הפתיע אותי
עם ורד...
ה-מ-ש-ךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
יוו איזה יאפהה...
המשךך פליזזז
אתר האהבה הישראלי