"לך מפה" צעקתי ושיחררתי את ידי מאחיזתו
"זה מכאיב לי!!" אמרתי לאחר שהוא שב והחזיק לי את היד
"מצטער! אבל תקשיבי שנייה" אמר ושיחרר את ידי
"אני לא רוצה להקשיב!! זה לא מעניין אותי" הבטתי אל תוך עיניו וכמעט שנשברתי
"אני אוהב אותך" אמר באותה רכות שרק הוא יודע
"סתיו... עשית יותר מידי" ניסיתי להסביר לו שהפעם אני לא אסלח
"אני לא יודע מה קרה לי.. נוו הייתי בראש טוב" הוא התעקש
"בשביל זה אתה מתנשק עם כל אחת?!" שאלתי
"אני מצטער.. נוו יפה שליי!!"
"אתה יודע שעל כל דבר אני אסלח לך! אבל על בגידות לא!" אמרתי וניסתי לשכנע גם את עצמי
"זה תמיד קורה לי!" אמר והתיישב על הספספל מולנו
"תמיד אני מפשל!... ואני מפחד.. כל כך מפחד לאבבד אותך... אני לא יודע למה תמיד שאני בראש טוב כולן באות עליי.. אני באמת לא יודע" אמר והחזיק את ראשו בין שתי ידיו
"אני אוהב אותך" אמר כשהתיישבתי לידו
"אוהב כל כך... אני לא יודע איך להמשיך בלעדייך... בבקשה תסלחי לי" אמר והביט אל תוך עייני
"סתיו.. אני אוהבת אותך" לחשתי מה שכל כך רציתי לצעוק
"אני סולחת" אמרתי לבסוף מביטה אל תוך עיניו
"באמת?!" שאל מופתע..
"כה.. אבל סתיו זאת הפעם האחרונה" אמרתי מלטפת את פניו
"אני נשבע" חייך ונשק לשפתיי
"נשבע שזאת הפעם האחרונה.. ונשבע שאני אוהב אותך כל כך" אמר מלטף את פניי
"גם אני אותך" לחשתי שוב.. מה שליבי חפץ בו כל כך.. לחשתי את כל אותם מילים שהלב רוצה לצעוק..





