סיפור אמיתי! כנסו וקראו!

קצת ארוך...אבל אני ממליצהה שתקראו 😉

כל הסיפור התחיל כ-חודשיים אחרי שנפרדתי מ-"ההוא",כלומר מהחבר שלי לשעבר.
המורה למחשבים החליטה שברצונה לבנות אתר לבה"ס ו"גייסה" אותי,את רני,את סער,
את דני,ואותו,את תום.
העברנו די הרבה צחוקים בחדר המחשבים ההוא,כשיצאנו משיעורים "למען מטרה טובה".
אני ותום התחלנו לאט לאט להתקרב,התחלנו לדבר ולהכיר אחד את השני די טוב,היו לנו הרבה שיחות נפש במסנג'ר.
בתקופה הזו היינו במחצית כיתה ט',והמורה הודיעה על טיול שנתי באוהלים.
אתם לא מתארים כמה היה כיף,לי.
במסלולים,תום עזר לי הרבה ,ליווה אותי הבכל[כמו ששמתם לב,פריקית של טבע,אני לא]אבל בלילה,באוהלים,דווקא התרחקנו,"ההוא",דן,די היה איתי,בערב הקר התחבקנו תחת שמיכה אחת ואפילו היו שמועות שאנחנו עומדים לחזור. כמובן שתום לא אהב את זה,אבל הוא המשיך לעזור לי המון. עברו כחודשיים מאז הטיול,אני ודן לא חזרנו,ואני ותום המשכנו בשיחות הנפש אל תוך הלילה...
בחודש האחרון ללימודים,אני ותום היינו בעיצומו של ריב.
יצאנו יום אחד והחלטתי שלא יאה לי שכשהלכתי הוא לא אמר לי שלום יפה וליווה אותי קצת[הוא היה מסוג הבנים המתוקים שמלווים את כולם ודואגים לכולם].כמובן שהיום במבט לאחור,אני יודעת שהיה מדובר בהתנהגות ילדותית,אבל בגיל 14,מי חושב בהגיון?!
אני ותום חזרנו לדבר אחרי שהתחיל החופש הגדול,למרות שבאופק היו סימנים שאני ודן נחזור החלטתי לשכוח אותו,כי ידעתי שבחופש,ביני ובין דן לא יהיה כלום,כי שנינו ילדי בית שלא מוכנים ליזום יציאות...אנחנו רק הולכים עם הזרם...
החופש הגדול התחיל ואני ותום המשכנו לצאת עם אותם החברים המשותפים וכם יצא שחזרנו לדבר. היינו מדברים אפילו עד שלוש לפנות בוקר על ה-כ-ל.
לאט לאט התחילו הניצוצות,הוא סיפר לי שאני מוצאת חן בעיניו,ולאט לאט הבנתי שזה הדדי.
סיפור ההדלקות שלו עליי היה מקרי לחלוטין,הוא היה מאוהב בילדה אחרת,שבחרה בחבר שלו ואני הייתי הכתף המנחמת...כנראה שהייתי טובה בזה:]
התקרבנו,והתחלנו לצאת,הוא די טרח לשכנע אותי לצאת,כי אני וחום ממש לא הולכים ביחד...והקיץ של שנה שעברה היה חם מתמיד.
בכל תקופת ה"חברות" לא הסכמתי שנקרא חברים,לא בגלל שהתביישתי בו,או שלא רציתי מחויביות,אלא שחברה טובה שלי הכניסה לי לראש שהתואר "הורס".
ובאמת,כל עוד טוב וכיף לנו יחד,מה זה משנה איך אנחנו נקראים?!
נהנינו עד טו באב,חג האוהבים העברי.
באותו ערב היינו אמורים להפגש עם עוד זוג,אבל מה לעשות שבאותו יום הרגשתי רע מתמיד?! כמובן שביטלתי הכל,והוא די התבאס ולמחרת נפרדנו,אבל לאו דווקא מהסיבה שאתם חושבים....
יום למחרת דן בא אליי,דבר גרר לדבר והוא חיבק אותי,הרחקתי אותו,ואמרתי לו שלא ישכח שאני תפוסה ויש לי חבר,ואני לא מתכוונת לבגוד בו,הוא סומך עליי ואני לא מוכנה להפר את זה. ידעתי שנאמנות זה דבר יקר.
אני לא אגיד לא נהניתי שגם תום וגם דן רצו אותי אבל ידעתי שאני לא בוגדנית.
בזמן שדן היה,תום התקשר אליי,ואין לי מושג אם מישהו סיפר לו שדן היה שם או שהוא שמע אותו צוחק,אבל הוא ידע וסיים את השיחה בקרירות. באותו ערב דיברנו וקבעתי להפגש איתו למחרת בשביל לדבר,הוא לא רצה לחכות,ונאלצתי להגיד לו הכל דרך המכשיר הקר ובלי הרגשות הזה,המחשב.אתם לא מתארים עד כמה זה מצער אותי עכשיו.
אמרתי לו שאני רוצה להפרד והוא הסכים איתי והכל,אבל שבוע לאחר השיחה הזו לא החלפנו אפילו מילה. אני לא יודעת למה נפרדתי ממנו בעצם,כי אהבתי אותו,באמת,אבל אולי כלכך הכניסו לי לראש שאני ודן זה לנצח שלמרות שהלב רצה את תום,ההגיון אמר דן.
לאחר שבוע,החלטתי שאי דיבור זה דבר שלא מתאים לי, לא ידעתי שהשיחה הבאה,תהיה גרועה אף יותר.
התחלתי את השיחה ב"היי" וקיוותי לטוב,ההתחלה באמת הייתה טובה,עד שהוא שאל אותי למה עזבתי אותו. הוא העלה השערה שפגעה בי מאוד. הוא חשב שבגדתי בו עם דן!
אתם לא מתארים עד כמה נפגעתי. הוא דיבר עליי כאילו שאני פרחה ממוצעת שעוברת מאחד לאחד.
אתם בטח מתארים את אותו רגעי כעס שאחזו בי,שחכתי עד כמה אני אוהבת אותו,עד כמה אני אוהבת לדבר איתו ועד כמה היה לנו כיף יחד. חשבתי רק על השנאה שעלתה בי באותו רגע,והחלטתי לכתוב משפט נקמה,שיפגע בו,שירגיש מה שאני הרגשתי באותו רגע.
"כל הזמן הזה שהייתי איתך,הייתה מנקמה,רציתי להראות לך שאני שווה ויכולה להשיג אותך" אלו היו המילים שרשמתי לו.
לא צריך הרבה דמיון כדי להבין שהוא נפגע ומאוד...ומאז...עברה שנה...ואנחנו עדיין לא מדברים.

היום אני מבינה,שעם אדם אהוב צריך לחשוב קודם על היתרונות ולא על השנאה שאחזה בי באותו רגע.
אני לא יודעת עם מה שקרה היה לטובה או לא,אני רק יודעת שאת אותו תום המתוק הפסדתי. הוא נהיה קשוח יותר,ולא נותן לאף אחד "לעלות" עליו.,כמובן שהחברים המשותפים מאשימים אותי בשינוי שלו,אבל מה לעשות שעד היום,הוא לא רצה להקשיב? ואני באמת לא מאשימה אותו...כי אחרי שנפרתדי ממנו חזרתי לחברות עם דן [מאז גם נפרדנו] אבל הפעולה הזאתי רק ביססה את המחשבה שלו.

אז בנות,זכרו שבנים אוהבים בנות שנותנות לאהבה להוליך אותן ולא השנאה והעצבים.
ובנים,זכרו שגם השנאה,הוא תוצר של אהבה...

אני למדתי את הלקח שלי...ואתם?!


תגובות יתקבלו בברכה:]