זוהי אגדה שלא קיימת אפשרות למנוע התאבדות. זה כן
אפשרי. אחת הטכניקות שיכולה לעזור היא שש"ה. שש"ה
אלו ראשי תיבות של שאלה, שכנוע ו הפניה. אפשר ללמוד
בקלות את יסודות הטכניקה. יישום הטכניקה עשוי להציל
חיים. אם יותר אנשים יוכשרו בטכניקה הזאת, ניתן יהיה
להציל יותר חיים.
לפי מחקרים הרוב הגדול של המנסים להתאבד מאותתים
מראש על כוונתם. אולם הסובבים אותו לפעמים נרתעים
מהתערבות. לעיתים, הואיל ורעיון המוות מפחיד, אנו
מתכחשים לידיעה שהאדם עלול להיות אובדני. צעד חשוב
הוא התגברות על ההתכחשות.
אנשים החושבים על התאבדות לא בהכרח לא רציונליים. הם
מסתכלים על התאבדות כפתרון לבעיות שלהם. מה עלינו
לעשות על מנת שיכירו בעובדה, שקיימים פתרונות אחרים.
לפני שמיישמים את שש"ה עלינו להכיר את איתותי האזהרה.
איתותים מילוליים ישירים:
"נמאס לי מהחיים"
"מה הטעם להמשיך כך"
"למשפחה שלי יהיה טוב יותר, אם אני לא אהיה"
"מה אכפת למישהו, אם אני אמות"
"אני לא יכול להמשיך ככה"
"אני רוצה להתפטר מהכל"
"יהיה לכם יותר טוב בלעדי"
"אף אחד לא זקוק לי יותר"
"איתותים התנהגותיים"
תרומת הגוף לבית ספר לרפואה
רכישת אקדח
צבירת תרופות
התפטרות מעבודה
שינוי בצוואה
איתותים הקשורים במצב הכללי.
דחייה פתאומית או פרידה בלתי צפויה
אבחון מחלה סופנית
אובדן צפוי של ביטחון כלכלי או חופש אישי
שמחת חיים פתאומית אצל אדם מדוכא עשויה להיות איתות
להתאבדות.
הרצון למות הוא סימפטום נפוץ של דיכאון לא מטופל. הואיל
ודיכאון מדכא אנרגיה ומטרה בחיים, האדם המדוכא לעיתים
"עייף מידי" להגיע לכלל ביצוע של תוכנית התאבדות. אולם
כאשר הדיכאון לבסוף קצת מתפוגג, האדם עשוי להרגיש
מספיק טוב על מנת לפעול. עד כמה שזה נשמע מוזר, כאשר
אדם לבסוף מחליט לסיים את סבלו בהתאבדות, השעות לפני
המוות מלאות בשלווה נינוחה. כאשר חל השינוי הפתאומי
הזה במצב הרוח רצוי ליישם את שש"ה.
אם מישהו מתכנן התאבדות יש למנוע ממנו שתייה חריפה.
אנשים מתאבדים צריכים לעבור מחסום פסיכולוגי לפני שהם
פועלים. מחסום הרתיעה האחרון הזה מחזיק חלק ניכר מן
המתאבדים בכוח בחיים. שתייה חריפה מפוררת את
המחסום הזה ומתגלה בדמם של רוב המתאבדים. אם מישהו
מתכנן התאבדות צריך למנוע ממנו שתייה חריפה.
השלב הראשון במניעת התאבדות הוא השאלה
קח את האדם למקום שקט ללא הפרעות ושאל אותו אם הוא
מתכנן להתאבד. אל תעשה זאת במקום הומה אנשים כמו
בית קפה זהו מקום גרוע. הבית שלך עשוי להיות מקום
מתאים. שאל שאלות הנוגעות לבעיה של האדם. שאלות כגון:
"האם לאחרונה אתה מרגיש גרוע"? "האם אי פעם היית רוצה
להירדם ולא להתעורר יותר"? אתה גם יכול לשאול ישירות
"היית רוצה להפסיק לחיות"?.
השאלה על התאבדות אינה מגבירה את הסיכון.
תשובה חיובית לשאלות האלו היא לעיתים שחרור עבור
האדם. היא משפרת את הרגשתו ולא מרעה אותה. כעת ניתן
לדון בגלוי על התאבדות. אולם פירוש הדבר, שיש לך כעת
מחויבות שלא הייתה לך לפני רגע.
לאחר השאלה עליך להקשיב.
הקשב ושים לב לבעיות שאותן התאבדות תפתור.
הקשבה זוהי המתנה הטובה ביותר שאדם מסוגל להעניק
לחברו. מתן עצות זוהי דרך קלה, זולה ולא טובה. להקשבה
צריך להקדיש זמן, אומץ וסבלנות אבל היא תמיד במקום.
יש להעניק תשומת לב מלאה ולא להתערב באמצע. אין
לשפוט את הדובר. הקשב ואתר את הבעיות שההתאבדות
תוכל לפתור.
השלב השני הוא שכנוע האדם לקבלת עזרה.
מטרת השכנוע היא להביא את האדם למצב, שהיה מוכן
לקבל עזרה. שאל את השאלות הבאות: "האם תהיה מוכן
ללכת איתי ליועץ" )רב, מומחה וכד'(? "האם אתה מוכן שאני
אעזור לך לקבוע פגישה"? "האם תבטיח לי..."?
לפעמים אנשים מסכימים לקבל עזרה לעומת אלה שאינם
רוצים ומתנגדים לרעיון של קבלת עזרה. יתכן שתרצה לכרות
חוזה של "אין התאבדות": הבטחה שלא לפגוע בעצמו עד
קבלת עזרה. הואיל והבטחה קשורה בכבוד עצמי והסכמה
להישאר בחיים מקלה על הסבל שלנו התשובה בכמעט כל
המקרים תהיה חיובית.
אם התשובה שלילית, האדם כנראה מסוכן לעצמו ויש
לאשפזו מייד, כדי שעזרה מקצועית תהיה בהישג יד מיידי.
הזכר לאדם שקיימות חלופות עדיפות על התאבדות
התמקד בפתרון בעיות לא פתרון ההתאבדות. קבל את כאבו
המציאותי של האדם והצג חלופות. נסה לעודדו בכל דרך
שהיא.
הרחק כלי נשק, מפתחות של המכונית, סכינים וכלים
אחרים שעשויים לסייע בביצוע התאבדות. באמצעות
הרחקת אמצעים להתאבדות, אנו עשויים לקנות זמן
למציאת פתרונות אחרים. הרחקת האמצעים בפני עצמה
היא פעולה של תקווה.
השלב הסופי של שש"ה הוא הפנייה
הבא את האדם למצב של חיפוש עזרה. התקשר לגופים
שהם מקורות עזרה. ההפניה הטובה ביותר תהיה אם תיקח
בעצמך את האדם למקום מקצועי מתאים. אם אתה מפנה,
אל תחשוב שאתה לא נאמן לאדם אתה רוצה להציל חיים.
אל תדאג בקשר לבגידה באמון או שאין בידיך מספיק
מידע כדי לבקש עזרה זה מפריע בביצוע העזרה.
***נלקח מתפוז.
