שתיקה,

שקט סרר , רק אמילי , כרית ולב שבור
החלון פתוח והרוח מגששת דרכה אל דמעותייה של אמילי
משב רוח קריר בליל אמצע קיץ חם.
לפתע צלצול , הושיטה ידה אל עבר יידית הטלפון , הרימה
וכייונה אותה לניתוק , אם כי שמעה תו קול מוכר ..
היא קירבה את יידית הטלפון לאוזנה וחשבה כי אולי היא עוד חולמת
זה היה טוני בטלפון , הוא קרא בשמה , היא כמעט והפילה את הטלפון מרעד יידיה
וגימגום קל החל מתחיל , "כן"?- (, כן ?!חושבת לעצמה , עד שהוא מדבר איתי זה
מה שאני אומרת ?! , כן" ) החמיצה פנים . "היי אמילי , זה טוני ..."שקט פעם לכמעט 10
שניות .. ואז הוא המשיך - "אני צריך לדבר איתך... , כאילו אם את רוצה.." והיא קפצה
"כן , כן , ברור שאני רוצה!"צעקה בהתלהבות ," זאת אומרת כן ברור"...אמרה בנימה רצינית
יותר. "עוד שעתיים בפארק?" הוא שאל .. "עוד שעתיים בפארק" היא ענתה.

היא חיכתה שם ...יותר מעשר דקות והוא איננו נראה באופק , היא התחילה לצחוק ולהזיל דמעות
, היא קמה מהספסל המשולג והתקדמה אל עבר היציאה מהפארק "אני לא מאמינה שחשבתי
שהוא באמת מעוניין בי..."וזה רק דקר אותה יותר. עד שמשהו נגע בגבה .
"אני מצטער שאיחרתי .." הוא לחש "אני מבטיח שההסבר הוגן".. והיא שכמעט נפלה רק
משמיעת קולו הסתובבה כנועה למילותיו . הוא חייך אלייה - והיא הרגישה בחלום .
הם ישבו , ל5 דקות הראשונות , לא אמרו דבר , כאילו שכחו לדבר , אף לא הסתכלו אחד על השנייה
במין בישנות נעוריים כזאת . "אמילי!" הוא סובב פניו אלייה והיא ללא מילים הסתכלה אליו.
"רק רציתי להגיד לך ש... ושוב הוא השתתק..ואמילי שכבר מאסה בשתיקתו .. העלתה את נימתה
ושאלה לעברו "להגיד מה?!" להגיד ש..." הוא כמעט ואמר ואז אחד מחבריו הופיע ...
"טוני אתה בא ?" אמר בחפיזות ואז שם לב להיותה של אמילי לצידו. "אוהו... עשה פרצוף מבויש..
גם את יכולה לבוא.. אם את רוצה ?" שאל את אמילי. "לא נראה לי ש..." אמר טוני ואמילי עצרה אותו
מלדבר. וקרצה , אני אבוא בכיף.." וחברו של טוני חייך , טוני החמיץ פנים וכמעט ומשך את אמילי בחזרה
לספסל ,"עזוב , למה אתה כבד , זה לא שאנחנו הולכים למות או משהו, ומשכה אותה מהספסל.

הם עלו למכונית ."לאן נוסעים " אמרה אמילי בהתלהבות . "לסטודיו 54 , אבל קודם נעבור אצל חבר"
טוני הוריד את פניו , אמילי , אמא שלך יודעת שאת פה? . אמילי הידקה חגורת בטיחות , לא אבא , סליחה.."
והחלה לצחוק . "טוני הפנה פניו לחלון . הם עצרו ליד אחד הביתים בשכונה , אלכס פתח תדלת שליד אמילי
ונכנס עם אריזות של בירות , ושקית קטנה . "אווהו צעק , מי הבובה? " טוני התעצבן "וכמעט והחטיף לאלכס "
אמיילי חייכה , הרגישה מיוחדת לפשר האירוניה . הם המשיכו לנסוע ... אמילי שהיה לה מושג לגבי מד המהירות
המותר חששה קצת ושאלה את דין אם הוא לא צריך להאט קצת ... הוא צחק.
הם התחילו להעביר בינהם את הבירות , דין גם שתה , ולא בירה אחת .. כולם , כולל אמילי , חוץ מטוני שהיה עודנו
עם חגורת הבטיחות . "חם לי "הצהירה אמילי והורידה גם היא את חגורת הבטיחות "תגביירר תמוסיקה
היא צעקה והתכופפה אל עבר מושב הנהג "זוזי , את מפריעה לי" הוא צעק עלייה ונתן לה מכה בגבה
אלא אם כן , את רוצה להתקדם קצת יותר ..." והיא סטרה לו . "מפגרת ! הוא צעק עלייה והתחיל לסטות מהכביש
כמעט וסטר לה גם הוא . טוני הוריד גם הוא את חגורת הבטיחות למשמע דיבורו של דין והתעצבן נורא והתקדם אל עבר המושב של דין והם החלו להתקוטט
שכחו כי הם עדין בנהיגה.
"הכבישששששששששש"!!! צעקה אמילי ולפני שהם הביטו לעברו היה מאוחר מדי .

בירות מנופצות , דם על השמשות , ולילה שחור , שחור.
וטוני... במצב אנוש על הרצפה , מנגבת את דמו ביידה , היא החלה בוכה
"אני מצטערת , אני מצטערת" לחשה ספור פעמים. "רק רציתי להגיד לך,
שאני אוהב אותך" הוא לחש והפך לשתיקה עמוקה.
אמילי מעולם לא שבה לדבר , למרות שניצלה במצב קל , עם כמה שריטות , , אלכס הפך נכה
ודין וטוני , נפטרו