את הקטע הזה כתבתי בעת ששמעתי את השיר "את פרי גנך של אביבה אבידן ואלי לוזון" ,
משהו צרב לי בתוך הלב ששמעתי אותו, ועוד עכשיו בעיקבות כל מה שקורה..
זה כואב כל כך..
אני מציעה שברגע שתקראו את הקטע תשמעו את השיר שהדגשתי.
הימים עוברים והשקט נישאר,
השנים חולפות והדמעות אינן מתייבשות,
בלי לומר מילה, רק להנחות לאלוהים תפילה.
לבקש שהכאב ייגמר ותיתקרב השעה,
שהוא ידפוק בדלת, ויכנס דרכה.
בין כל הנגמשים והטנקים, הוא ניבלע,
בין כל הבומים ורעש הלחימה,
בלי לדעת האם יגיע לשעה הצפויה.
הוא הלך בשביל ללחום ולהציל חיים,
מבלי לדעת שאת חיו הוא עלול לאבד בקרב.
בלילות של דממה זועקת, של טיפטוף רועש,
הם זועקים מרחוק, זועקים ובוכים, הם חזקים ולא נישברים,
עוד חייל הרוג, ועוד מפקד נשווא,
ורק הוריהם אחרונים לקבל את הבשורה.
בלילות רועשים ממזמוזי הצרצרים,
כולנו מחכים ומצפים, מתגעגעים ומאמינים,
מאמינים בלב מלא שברגע שיכנס אל הקרב,
יקיים את הבטחתו לשוב עכשיו.
בין כל הנגמשים והטנקים, הוא ניבלע,
בין כל הבומים ורעש הלחימה,
בלי לדעת האם יגיע לשעה הצפויה.
הוא הלך בשביל ללחום ולהציל חיים,
מבלי לדעת שאת חיו הוא עלול לאבד בקרב.
-=-
סתיו. 😢
מדהיםםם..
ממש ריגשת אותי..
יאאאי =[
כל ככככך עצוווב. . ..
ומדהייייים !
עצוב ומרגש . .
וכל כך מתאים למצב של היום 😢
סתווושששששששששששש
גם אני שמעתי אותו עוד בתחילת המלחמה
והצממררתי
זה באמת שיר עצובבבב
וכל מה שכבת פה יותר מחזקק את השיר ובככ
עצוב😢
ומזהה מאוווודד!!
תמשיכי לרשום תמיייייייייייד
מור'צי 😊
