סדר בארון=]] חח

פעם בעונה אנו עושות סדר בארון כי הגיעו מכנסיים עד נפש. כבר אי אפשר לשלוף בגד בלי שכל הערימה שמעליו ומתחתיו תעשה קולות של פלקל.

זה המקום לוידוי: גם אנו קורבן אופנה בארון. יש לנו לא מעט מפגעים סביבתיים במלתחתי ואפילו כמה פשעים נגד האנושות, בדמות חולצות פרווה סגולה או מכנסי סאטן אדומים. נכון שיש לנו נסיבות מקלות למלאי הייחודי (אנו גרות קרוב לזארה, נעליים קונים מהר ותיקים תמיד חסר ועוד טיעונים מטעם ההגנה), אבל כשאנו עומדות מול עשרות הפריטים, שהמכנה המשותף היחיד שלהם הוא "שכחו אותי בארון 2 ", אין מנוס מלקבוע: האפודות מדברות בעד עצמן.

נכון שלכולם היו גם רגעים יפים (פעם אחת באיזו חתונה גרוזינית) וכל רכישה קשורה לרגע מסוים בחיים (השמלה האדומה כשפיטרו אותי מהעבודה, חצאית המיני הורודה כשבועז זרק אותי...) אבל גם להיפרד צריך לדעת.




בהנחה שרובנו פשוט לא מצליחות להיגמל ממלחת הקנייה המשוגעת (ועם כל הכבוד לגב' יחימוביץ', ויש כבוד, זו מחלה שתוקפת בעיקר אוכלוסייה נשית), ובכל סוף עונה מוצאות את עצמנו עם המון פריטים מיותרים שנקנו בגחמה של רגע, או פשוט היו במבצע של "קני שמלה בירוק בקבוק וקבלי את השנייה בחום קיא".

אז מה לעזאזל עושים עם הפילים הלבנים (והורודים) בארון ואיך אומרים יפה שלום לבגדים הישנים בלי רגשות אשמה או חרטה? זה תהליך, ומטיבעם של תהליכים להיות תובעניים. לפניכן מספר שלבים של התהליך. אם אחד מהם לא הופיע, סימן שדילגתן. מניסיון שלנו – עם האוכל בא התיאבון, זה הופך להיות יותר קל אחרי שמתחילים ועוד כל מיני קלישאות כאלה.





שלב א': מה להשאיר ומה לזרוק? מבחן השנתיים.

קודם כל ממיינים מי לימין ומי לשמאל. השאלה הקובעת היא:

כמה פעמים לבשתי פריט זה בעונה האחרונה? ובעונה שלפניה?

הססטיסטיקה קובעת שאם זה לא קרה עד עכשיו זה כנראה כבר לא יקרה, אז שחררו. עם זאת, מותר להשאיר פריטים בודדים שלובשים רק באירועים מיוחדים, אבל רק אם הם באמת נדירים ועל זמניים (טיפ: מספר הפריטים הנדירים בדרך כלל לא עולה על שניים-שלושה).



שלב ב': מה עושים אם מה שלא לובשים?

אם הגעתם לשלב הזה, מצבכן כבר השתפר פלאים. תודו!

אחרי שנשארנו עם הפריטים המיותרים ביד יש כמה אופציות:



ערב החלפות

מזמינים כמה חברות טובות ,עורכים מסיבונת וכל אחת מביאה מספר פריטים שהיא לא צריכה בארון הפרטי. איכשהו תמיד המכנס של השכנה נראה ירוק יותר (זה אומנם נאמר על דשא אבל הכלל דומה)



יתרונות:

איכשהו יש תמיד פריטים בארונות אחרים שנראים מאוד מלהיבים כשהם לא בארון שלך. חוץ מזה, יוצאים בידיים מלאות ויש קצת תחושה של אחרי קניות, רק בלי תחושת האשמה שמעוררת הבזבזת.



חסרונות:

שוב אתן עלולות להיתקע עם פריטים ביזאריים שאף אחת לא צריכה בארון. (ראו דוגמא את שפחתכם הנאמנה: באחד הערבים הקסומים של חילופי זוגות (מכנסיים בלבד) זכיתי בשמלת ויניל שחורה במראה סאדו קטלני. עד עכשיו עוד לא הזמינו אותי למסיבה המתאימה, אבל אני עוד מחכה). חיסרון נוסף עלול להתהוות במהלך הערב. מכירות את הבחורים, שמרגע ששמו טבעת על אצבעם הפכו לאטרקטיביים? זה עובד על אותו עיקרון. אם תפגינו התלהבות, טרנסמיטורים מיוחדים עלולים להשתחרר במוחה של המוסרת הפוטנציאלית ולגרום לה לשנות את דעתה. אז או שתוותרו, או שתשמרו על פאסון פולני. משפט בנוסח: "נחמד, אני אמדוד בבית", עשוי לעשות את העבודה.


טרייד- אין בחנויות יד שנייה
לפעמים עלול היתרון להפוך לחיסרון – את מביאה מעיל משנות ה-50 ומקבלת גרוטאה משנות ה-40. אם בוחרים נכון את החנות, ומתלויים למישהי בעלת ראייה יצירתית (או מה שנקרא "עין"), יש כמה פנינים שמישהו קנה בהרבה מאוד כסף. (ראו כתבה יד שנייה).





לתרום לויצ"ו
כל בגד יתקבל בברכה בכל אחד מסניפי ויצ"ו – גם ניקיון וגם מצווה מרימים את רמת הסרטונין במוח. יש לזה יתרון ניכר - לא תראי את שמלת המיני האדומה על חברה שלך (אלא אם כן היא נמנית על האוכלוסייה שמתחת לקו העוני או סתם בעלת שריטה לקבלת תרומות). אה כן, זה גם מאד הומניטרי בימי מיתון והגיע הזמן לאתגר את עצמך קהילתית. יחד עם זאת, יש גם חיסרון קטן:

צריך לברר ולתאם שיבואו לקחת. לעצלנים שביניכם, להלן הטלפונים: 6923783 / 6923797.



מיחזור
יש פריטים שאין באמת איך להציל, אבל יש בדים שממש כואב הלב לתת.

צריך אומנם חוש טכני וראש יצירתי, אבל אפשר גם להתאמן. שדרגי פריט קיים על ידי הוספת תחרות, פאייטים, פצ'ים מיוחדים, כפתורים וכל העולה על רוחך.

אם יש לפריט מסוים בד מעניין וגזרה משעממת – הפכי אותו למשהו חדש.

למשל- ג'ינסים לתיקים, חצאיות לכריות, שרוולי סוודר לחותלות וכד'.



מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*