אהבה אמיתי וקשה!

התחלה יפה...
תמשיכי...

תודה מאמי...
עוד 3-4 תגובות אני אסים המשךך..

פרק 2..

כולם התרחקו..ורק עומרי בא..התקרב אליי..ישב ליידי..חיבק אותי ת'חיבוק הכי חזק שלו..ואז...הסתקל עליי..אני עליו..ו...פתאום אני קולטת אותו מתחיל להתקרב אליי..מקרב את השפתיים שלו לשלי..ו..מתחיל לנשק..! לא יכולתי שלא להיסחף!!למרות שאנחנו כבר לא ביחד..ידעתי שאם לא עכשיו..לא תיהיה עוד הזדמנות..ואני עדיין אוהבת אותו..כל כך אוהבת..שאין לי מושג מה יהיה עכשיו..איתי, איתו, איתנו..בעצם..אין כבר 'איתנו'!!!
הצתרפתנו כמה דקות..כולם מסתקלים עלינו..אף פעם אפילו לא כשהיינו חברים..אף פעם לא היינו מצתרפתים ככה (כמה דקות)ליד כולם...
"טוב, חלאס!!" התעצבן מאור "כמה אפשר?!כל הזמן הזה לא יכולתם ליהיות ביחד כמו שני מאוהבים!ועכשיו פתאום כשנוי עוברת מחר אתם נזכרים שיש ביניכם אהבה?!"
"חבר'ה...."אמרה מורן "נוי אנחנו הולכים..עוד שעה אנחנו נבוא..טוב?"
"סבבה..אין בעיה..." אמרתי "אבל אתם חוזרים!!"
"ברור!!" אמר מאור כאילו עוד שנייה הוא הורג אותי "יש לכם שעה..אפילו קצת יותר ליהיות לבד! רק את ועומרי!"
"טוב..ביי!!!"סילק אותם עומרי.
כולם הלכו..נישארנו לבד..שותקים..מסתקלים אחד על השני..התחילו לצאת לי דמעות..בלי שארצה..טוב..הייתה לי סיבה..לא?!
"דיי..יפה שלי..אל תבכי.." הוא יתקרב אליי וחיבק "עכשיו אנחנו לבד..ביחד..רק את ואני!"
התרחקתי ממנו.."עכשיו אנחנו לבד וביחד!אבל זה רק לעכשיו!מחר כבר לא יהיה לא לבד ולא ביחד!!מאור צדק!!עד עכשיו כל פעם שרצינו ליהיות ביחד..כל פעם היינו רבים!ורק כשאני פתאום עוזבת – ושנינו יודעים שאין סיכוי שניהיה יותר ביחד, לא עכשיו ולא אף פעם! עכשיו אנחנו מבינים את זה?שאנחנו אוהבים..ורוצים ליהיות ביחד..ולא משנה מה כולם יגידו?עכשיו?!?!"התחלתי לבכות עוד יותר..ושמתי לב לכמה דמעות בעיניו..
"מתוקה..אני מצטער.."הוא באמת התחיל לבכות "אני לא יודע מה להגיד.."
"אל תגיד!!" התחלתי לצעוק
"אני אוהב אותך!!ואני יאהב אותך תמיד!!לא משנה איפה תיהיי.."הוא חיבק אותי "אני מצטער על כל הפעמים שרבנו..אם היה אפשר להחזיר את הזמן אחורה..הייתי עושה את זה..אבל זה לא ככה..ואת יודעת את זה. היינו דפוקים..אני באמת לא מבין למה רק עכשיו אנחנו מבינים את זה! אם רק לא היית עוברת..הכל היה שונה.."
"גם אני אוהבת אותך..מתוק שלי..וזה שאני עוברת זה רק פתח לנו ת'עיניים..אם לא הייתי עוברת הכל היה נשאר כמו שהיה עד עכשיו..לא היינו מבינים כלום..תמיד רק כשמאבדים משהו, מבינים כמה הוא חשוב!"חיבקתי אותו..
"מאמי..את הדבר הכי יפה שקרה לי בחיים...הנשיקה, כשהיינו ביחד..הכל!!אני לא מצטער על אף רגע.." הוא יתקרב שוב פעם..ושוב הייתה נשיקה..נשיקה ארוכה, מדהימה...בערך 10 דקות..התרחקתי שוב...
"אני לא רוצה לעזוב!!אני לא רוצה!!טוב לי פה..עם כולם..איתך!!בעיקר איתך!!"בכיתי..הוא ניגב לי ת'דמעות..
"גם אני לא רוצה שתעזבי..אבל אין מה לעשות!בכל זאת נשאר בקשר..ותבואי לבקר..וגם אנחנו..לפחות אני..מבטיח לבוא גם לבקר.."הבאתי לו נשיקה פשוטה על השפתיים..
"חסר לך ואתה לא בא!!" חייכתי..והתחלנו לצחוק..
"נכון אתה אוהב אותי?"שאלתי
"ברור!!איך אפשר שלא לאהוב אותך?!"הוא הביא לי נשיקה בלחי.."בהתחלה כשכמעט אף אחד לא הכיר אותך..מהחב'רה..כולם כמעט נדלקו עלייך..ואז אף פעם לא הית מתייחסת לאף אחד..ואז כשאני חיבקתי אותך..והחזרת לי חיבוק..כולם אמרו לי 'עומרי..היא דלוקה עלייך...לך על זה!' ואני תמיד אמרתי לא אין סיכוי..וגם אני לא רוצה אותה..למרות שתמיד מזה רציתי..אבל לא רציתי לספר לאף אחד..רציתי לעשות הכל לבד.."
"האמת..גם לי אמרו שנדלקת עליי..ותמיד הייתי אומרת אוף,למה..וכל זה...גם אני לא רציתי שידעו.."התחלנו לצחוק.." טוב..אז אני רוצה שתשכח ממני!!תתאהב במישהי אחרת!!" עוד פעם הדמעות..
"מה?!את רצינית?!?!?איך את יכולה לבקש ממני דבר כזה?!"הוא היה מופתע
"יכולה!תאמין לי שקשה לי לבקש דבר כזה..אבל אין ברירה!!"חיבקתי אותו "אנחנו חייבים להמשיך הלאה!כי שנינו יודעים שאנחנו כבר לא נחזור ליהיות יחד.."
"נוי...אני לא יודע..." לא הבאתי לו לסיים את המשפט והתפרצתי
"מה לא יודע?! אין דבר כזה!!"עוד פעם התחלתי לצעוק "אתה חייב..וגם אני חייבת!!"
"אני יודע..אבל אני אוהב!!"
"גם אני אוהבת..אז מה?? אוף!!למה רק עכשיו אנחנו מבינים את זה?!"
"אין לי מושג..גם אני לא מבין את זה!"
"מעכשיו אין יותר ביחד..אין יותר אהבה בינינו!!"הבאתי לו נשיקה אחרונה..וקמתי לארון..
"מתוקה אני מבין.."הוא בא אליי מאחורה וחיבק אותי..
המשכתי לארוז..והוא עזר לי..
השעה עברה...ואז כולם באו...וראו אותנו אורזים..
"נו...מה??" שאל מאור..
"מה??"עניתי..
"מה מה??ספרו!!"
"אין מה לספר..אתם יודעים טוב מאוד שאנחנו לא יכולים ליהיות ביחד! הבנו שאנחנו אוהבים מאוחר מדי!! ו..זהו!!"אמרתי והחילו לצאת עוד פעם דמעות..
כולם עזרו לי לסיים לארוז...
"טוב..זהו..סימנו.."אמרתי "מה עושים עכשיו?יוצאים לטייל?או שאתם מעדיפים לשבת אצלי??"
"אני חושבת שנצא...יאללה..לכי להתלבש...תלבשי משהו יפה..הבאנו מצלמה!!"מורן אמרה.
הלכתי להתלבש..כשסיימתי הלכנו לפארק...כלום הצטלמו איתי...אחרי זה הלכנו קצת להסתובב...ואז ישבנו במשחקים..
השעה 9-30 ...אמא מתקשרת..
"נוי..איפה את?מחר צריך לקום מוקדם...מתי את חוזרת??"שאלה אמה.
"אנחנו סתם..יושבים, מדברים..אני עוד מעט חוזרת הביתה.."אחרי השיחה התחלתי עוד פעם לבכות...
כולם הסתקלו עליי וגם להם התחילו לרדת דמעות..
ישבנו עוד 20 דקות..ואז הם באו ללוות אותי...
"אז זהו..מחר את עוזבת.."התקרב אליי עומרי.
"כן.." חיבקתי אותו..ואז כולם הצטרפו לחיבוק.
"מה?באיזה שעה את נוסעת מפה??"שאל טל.
"ב-12 בערך..."עניתי..
"סבבה..אז אנחנו עוד נראה אותך!"הוא שמח..
"טוב אני נכנסת הבייתה..ביי..נפגש כבר מחר.."נכנסתי הביתה..הם גם הלכו..
נכנסתי לחדר..שכבתי על המיטה בעיניים עצומות וחשבתי על עומרי ועל כל מה שקרה בינינו..לא רק היום..מאז שהכרנו..פתאום אני שומעת צלצול.זה היה....

פרק 3..


נכנסתי לחדר..שכבתי על המיטה בעיניים עצומות וחשבתי על עומרי ועל כל מה שקרה בינינו..לא רק היום..מאז שהכרנו..פתאום אני שומעת צלצול.זה היה עומרי..
"הלו..קרה משהו?"שאלתי מופתעת..מה קרה?למה הוא מתקשר אלי בשעה כזאת? ב-11:50...מוזר..העליתי כל מיני רעיונות..אבל אף אחד לא היה נכון...
"לא קרה כלום...בעצם..כן.."הוא שתק "עדיין לא עזבת..ואני כבר מתגעגע!"
"מאמי...תפסיק!אל תקשה...אין לנו מה לעשות נגד זה! הם החליטו...זהו אנחנו עוברים מחר..."
"אני יודע...יודע שאין מה לעשות..עכשיו כבר אין!"הוא אמר בעצבות "אם רק היינו יותר חכמים..היינו ביחד עד עכשיו..אני אוהב אותך.."
'גם אני אוהבת אותך, אתה לא מתאר לעצמך כמה!' אסור לי להגיד את זה..אחרת זה יהיה יותר קשה...
"מצד אחד..כשאני חושבת על זה..אז..יכול ליהיות שזה שלא היינו ביחד והסתדרנו ככה..כל אחד לחוד..זה טוב! כי עכשיו יהיה לנו יותר קל!"אמרתי.."אני חושבת.."את זה כבר אמרתי בשקט..לא היה לי כוח להגיד את זה יותר בקול..כי עוד שנייה הייתי מתחילה לבכות...
אין!!אני לא מאמינה שאמרתי את זה!אני יודעת שזה לא טוב שלא היינו ביחד...כי אני אוהבת אותו...אבל אין מה לעשות...
"נוי...אני לא מאמין שאת אומרת את זה!!"הוא אמר..מופתע..
"אתה יודע..אני בטוחה..שגם אתה יודע את זה!שזה נכון!!עכשיו יהיה לנו יותר קל להתגבר אחד על השניה.." אוף!אני פשוט שונאת תעצמי!!איך אני מסוגלת להגיד דברים כאלה! אני בעצמי לא מצליחה להאמין לעצמי..ואני רוצה שהוא יאמין לי?!
"הדבר היחיד שאני יודע זה ש...אני צריך לשכוח אותך...אין לי מושג איך..אבל אני חייב..זה הדבר הכי קשה בישבילי..לשכוח את אהבת חיי!ומה שאני לא יודע זה ש..זה בכלל לא טוב שלא הינו ביחד!!פיספסנו הזדמנות!!ועכשיו אין סיכוי שניהיה ביחד!!על זה אני מצטער.."הוא אמר..
"עומרי..אני ממש הייתי רוצה להמשיך לדבר איתך אבל...מחר אני מריכה להתעורר מוקדם..ואני מתה לישון אז...לילה טוב..."אמרתי לו את זה..למרות שלא רציתי לישון ורציתי להשיך פשוט ולדבר איתו..סתם ככה..על כלום..במשך כל הלילה..
"ביי יפה שלי..נפגש מחר...אני אבוא ב-11..אם זה בסדר.."
"ברור שזה בסדר...אתה יכול לבוא מתי שבוא לך מחר...אפילו ב-10...תעזור לי קצת.."
"תיזהרי..אני עוד אקח את זה ברצינות.."הוא צחק
"בכיף..למה לא?!"צחקתי "אבל עכשיו רציני..לילה טוב!"
"חלומות פז..!!"
הנחתי את הפלאפון לידי...וסתובבתי על הצד..עצמתי עיניים..וניסיתי להרדם.

שעון המעורר צילצל...השעה 8 בבוקר...
'אוףףףףףףףף......צריך לקום!'אמרתי לעצמי..והתחלתי לקום...ישבתי על המיטה..חצי רדומה..קמתי והלכתי לשטוף פנים..יצאתי לסלון...ההורים שלי ואחי הגדול מתן כבר ערים מזמן...ורק אחותי הקטנה דנה..ישנה...
"בוקר טוב!"אמרתי להם..
"אוו...הפרינססה קמה..בוקר טוב!!"אמר מתן."נוו...איך את מרגישה?את בסדר?שמחה?מה?"
"אוף...מה זה הסקר הזה על הבוקר?!"עניתי לו בעצבנות "מרגישה – פחות או יותר טוב..בסדר – כן!..שמחה - - לא הייתי אומרת.."וכולם התחילו לצחוק...
"טוב יפה שלי..לכי תתלבשי..ותאספי את כל מה שנשאר..."אמרה לי אמא.
הלכתי לחדרי..התלבשתי...והתחלתי להכניס לתיק את כל מה שנשאר..ב-11 וחצי סיימתי הכל..המשאית שמעבירה את כל החפצים שלנו הגיעה..ועכשיו הם המעלים הכל למשאית...
ישבתי עם דנה...ומתן עזר...
"היי...כוסית שלי!!מורן צעקה
"היי..יפיופית!!"עניתי בחזרה..
"נויושית...מה קורה?"שאל גל..איתו אף פעם לא היינו מסתדרים...כל יום כמעט היינו רבים!
"אני..בסדר...חייה..עדיין.."צחקתי
"מה זה עדיין?!"התעצבן תומר..אחד הידידים הטובים שלי..
"סתם..צוחקת.."
"יפה שלי.."עומרי בא"תישארי בקשר..כל יום...שנדע כל דבר שאת עושה! סתם צוחק!!ואל תשכחי אותנו..אנחנו החברים שלך...ישנים אבל חברים...ותבואי לבקר.."
"איך אתה רוצה שאני אשכח אותכם?!וברור שאני יבקר פה...כל חופש..."
ישבנו כמעט שעה..ודיברנו..עד שאמא שלי באה לקחת את דנה..ואמרה לי שעוד 5 דקות נוסעים...
כולם באו..חיבקו אותי..ואז מתן הגיע לצלם אותנו..אחרי שהוא צילם אותי עם עומרי..עומרי בא ונתן לי נשיקה..הנשיקה האחרונה שלנו...כל כך מדהימה..כל כך מיוחדת!!וכל כך אחרונה..
חיבקתי עוד פעם את כולם..ונכנסתי לרכב...

אהבתיי תסיפורר תמשיכייייייייי :]

תודה מאמי..
שמחה שאהבת..
עוד מעט יהיה המשךך..

יאא... מ-ע-ל-ף-.!!!!.

איזה חמודים.. =]]

תמישכי פליז..

תודה מאמי...

פרק 4..

עומרי בא ונתן לי נשיקה..הנשיקה האחרונה שלנו...כל כך מדהימה..כל כך מיוחדת!!וכל כך אחרונה..
חיבקתי עוד פעם את כולם..ונכנסתי לרכב...התחלנו לנסוע..כל עוד ראיתי אותם..הסתקלתי עליהם..לשניה לא עזבתי אותם עם המבט..אחכ כך כבר לא ראיתי אותם..הדמעות התחילו לזלוג..
ישבתי בוכה..עצובה..לא ידעתי על מה לחשוב..על מי שהשארתי פה..בגרית-גת..או על מי שאני אפגוש שם..בעכו..
ישבתי והסתכלתי בתמונות שכל אחד הביא לי..עד שמתן קרא לי..
"נויוש מאמי..את בסדר?"הוא שאל.
"אה?כן..בערך..."עניתי בשקט.
"את רוצה שנדבר?"שאל.
"לא עכשיו...עכשיו אני רוצה לחשוב קצת..ליהיות עם עצמי.."
"טוב מתוקה...נדבר אחר כך..."
חזרתי לתמונות....פתאום שולחים לי הודעה...'מאמי..רק עברה שעה מאז שעזבת..וכבר אנחנו פה לא יכולים בלעדייך...כולנו אוהבים אותך!!כשתגיעי לבית החדש..תתארגני ויהיה לך זמן אילינו..שלחי הודעה..'
קראתי ת'הודעה..עניי שוב התמלאו דמעות..וחיוך עלה על פני...
"מה זה החיוך הזה..?מי שלח לך הודעה??"מתן שאל..
"חח...החברים..מי עוד יכול לשלוח אם לא הם??"עניתי לו והתחלתי לצחוק...
"סוף-סוף את קצת שמחה..צוחקת ולא רק בוכה..טוב..את עונה להם?"
"ברור!!"
'גם אני מתגעגעת!!אני יושבת ומסתכלת בתמונות שלכם..אני מקווה שאנחנו נסיים לארגן הכל מהר..בעיקר ת'מחשב..כדי שאני אחבר אינטרנט..כדי שנוכל להתכתב גם באייסי...'שלחתי להם בחזרה..אחר פחות מ-5 דקות אני מקבלת תשובה..'סבבושש מתוקה...אז נדבר כבר כשתגיעי..?' ברוררר שנדבר כשאני יגיע לשם!!חשבתי לעצמי..ואז גם שלחתי להם את זה..התחלתי לשחק עם דנה כדי לא להשתעמם...
השעה 15:00...הגענו לעכו...
"הנה פה אנחנו נגור...עוד לא היית פה נכון מתוקה?" אמא שאלה.
"לא..עוד לא היתי..."עניתי לה חצי שמחה חצי עצובה..
זו הייתה שכונה של בניינים גבוהים,יפים..בין כל הביניינים היה דשא, ספסלים וגם משחקים לילדים..הבניין שבו אנחנו נגור..היה דומה לכל הביניינים..10 קומות...
יצאנו מהרכב..המפתח היה אצל מתן..לקחתי את דנה אליי והתחלנו ללכת שלושתינו...עברנו ליד כמה קבוצות ילדים..ילדים קטנים בני 5-6 בערך..ילדים עד גיל 10 בערך..ילדים בני גילי..בני 14..ובגיל של מתן 17-18..עברנו לידם..כולם הסתובבו אלינו...נכנסנו לביניין שלנו..ביניין מאוד יפה לא רק מבחוץ אלא גם מביפנים..היו שם גם מדרגות..וגם מעלית..עלינו לקומה שלנו במעלית..קומה שלישית..פתחנו ת'דלת..וואוו..הבית באמת מדהים!!
כשנכנסים יש מן חדר קטן כזה..ואז יש דלת לסלון,למטבח ולמסדרון..מהמסדרון יש דלתות לחדרי השינה ולשירותים..נכנסו לכל החדרים...כשנכנסו לאחד החדרים אמרתי לעצמי'זה החדר שלי!!' לא יודעת למה..הוא היה מיוחד כזה!זה לא היה סתם חדר..אין לי מושג איך להסביר..אבל הוא היה מיוחד עבורי!
"אוקיי..אני החלטתי!אני רוצה את החדר הזה!"אמרתי לפני שמתן או מישהו אחר אומרים שזה החדר שלהם!
"סבבה מאמי..לא מתווכח איתך על זה.."התחיל לצחוק..
מהחדר שלי אפשר להכנס לעוד שתי חדרים..נכנסנו לאחד מהם..זה היה חדר קצת יותר קטן משלי..חמוד כזה.."אוקיי..והחדר הזה הוא של דנוש שילי!!" גם את זה החלטתי..אף אחד לא התווכח איתי על זה.
חזרנו לחדר שלי..נכנסנו לדלת השנייה.. ממנו אי אפשר לצאת..אלא רק לחדר שילי.."שם יהיה החדר של המחשב!" גם על זה אף אחד לא התווכח איתי..יצאנו מהחדר..נכנסו לעוד חדר..."זה החדר שלי!"מתן החליט.."ההחדר שנשאר של ההורים!"
ההורים נכנסו...סיפרנו לאמא את ההחלטות שלנו..והיא לא התנגדה!!הם התחילו להכניס את הרהיטים...אני,מתן ודנה ירדנו בינתיים למטה...דנה רצתה ללכת למשחקים.."מתן, תלך אתה איתה..אני רוצה ליהיות קצת לבד..אני רוצה להתקשר לגרית-גת.." ביקשתי ממנו.."סבבי..אין בעיה..רק אל תבכי יפה שלי.." הוא אמר.."אוקי..אבל לא מבטיחה..אתה יודע שזה קשה..."הם הלכו...התקשרתי למורן...התחלתי לספר לה על השכונה, על הבית, על ההחלטות שלי בבית..
"פשש..יפה! איזה מקום מצאת לעצמך בבית..רק בגלל זה שווה לעבור לשם!"היא אמרה והתחילה לצחוק..ואז שמעתי את כולם מתחילים לצחוק..
"איפה את??"שאלתי אותה.."אני...אנחנו סתם..יושבים פה כולם..חושבים עלייך..ואת על רמקול.."היא אמרה..
"אהה..סבבה..." המשכנו לדבר עד ש......

יאא.. מעללף.!!!!!!!!!?


תמישכי..

תודה מאמי...
שמחה שאתץ אוהבת ת'סיפורים שלי..
עוד תגובה אני אמשיךך..

פקר 5

המשכנו לדבר עד שאחד הבנים בא וישב לידי..הוא היה דיי גבוה,שיער שחור, עיניים ירוקות..פשוט חתיך כזה אני לא יכולה לתאר עד כמה!! הוא לבש ג'ינס יפה וחולצה הצבע לבן גם מאוד יפה..הדרך שבא הוא מתלבש הזכירה לי קצת את עומרי..
""אה...מורנוש??אני אדבר איתך עוד מעט, טוב?"שאלתי אותה למרות שרציתי לנתק לה, ולדבר עם החמוד הזה...הוא פשוט כזה מושלם..
"מה קרה יפה צ'לי?"היא שאלה מבוהלת.
"לא כלום..אני פשוט לא יכולה לדבר איתך עכשיו..ועוד מעט אני צריכה לעלות להתחיל לסדר בחדר.."
"טוב..ספרי לי הכל אחר כך..ביי מאמי...כולם פה מוסרים לך ד"ש.."
"תודה..בחזרה!"ניתקנו....סוף סוף...עכשיו נראה מי זה הבונבון הזה!!!

"היי..." הוא אמר בשקט
"היי..מה קורה?"שאלתי אותו...מה?אסור לי להראות ביישנית..או משהו כזה..
"הכל טוב..מה איתך?"
"אני בסדר..מתגעגעת...אתה מהשכונה הזאת?" שאלתי ועוד שנייה הייתי מתחילה לבכות
"כן..בטח שאני מהשכונה הזאת...אז מה?מאיפה עברת לפה?"
"קרית גת.."עניתי...פתאום מתן ודנה חזרו..
"יפה שלי??לא רוצה להפריע..אבל צריך ללכת לארגן הכל..את באה?תדברו פעם הבאה.."מתן שאל אותי..
אוף מתן!!עד שכוסון-על מדבר איתי אתה חייב להפריע?!לא רצית שאני יהיה שמחה פה?!רציתי לצעוק לו את זה..אבל העדפתי לשור את זה לעצמי..
"כן..מתן אני כבר עולה.."עניתי לי כי לא הייתה לי ברירה..
"סבבה..אני מחכה לך בפנים.."
"ביי!!"סילקתי אותו..מה?!הוא הפריע!"טוב אמ...אני חייבת לזוז לסדר..כי רק עברנו..בא לך לעלות אלי..אני אסדר ובדך גם נדבר..?"
"כן..בכיף!"הוא ענה שמח..חחח...חמוד!
עלינו אלי...והלכנו לחדר שלי...כל הרהיטים שלי היום כבר בחדר..רק הייתי צריכה לשים איפה שאני רוצה וזהו...
נכנסו לבית..ההורים שלי היו בהלם...
"יפה..כבר הכרת חברים חדשים!!ואת דאגת..!"אמא אמרה ואבא התחיל לצחוק..
נכנסו לחדר..הוא עזר לי עם הרהיטים...סידרנו הכל יפה..ואז הלכנו להביא ת'ארגזים..עם הבגדים, מחברות וכל השטויות האלה..אחר כך ישבנו על המיטה שלי..ודיברנו..פתאום שמעתי ת'פלאפון שלי...
"הלו"
"היי...יפה שלי"
"מה קורה..חתיך?"
"הכל טוב בובית..נו..מה חדש?מה עושה?"זה היה עומרי...
"אני סתם...התחלתי לסדר בחדר..מה איתך?אתה עם כולם?"שאלתי
פתאום אמא נכנסה לחדר..ושאלה אותנו עם אנחנו רוצים משהו..הוא ביקש מים..ועומרי שמע אותו..
"בובי?עם מי את?"הוא שאל בהלם.."ולא אני לבד בבית.."
"אה..אני סתם..עם ידיד..יושבים אצלי.."
"טוב!אז לא נפריע לכם!!"הוא אמר בעצבים ו...

יאאאאאאאאאא... מהממם.!!!!!!!!1.


תמישכי..=]]

תודה מאמי..
עוד תגבה אחת אני ממשיכה..

פרק 6

פתאום אמא נכנסה לחדר..ושאלה אותנו עם אנחנו רוצים משהו..הוא ביקש מים..ועומרי שמע אותו..
"בובי?עם מי את?"הוא שאל בהלם.."ולא אני לבד בבית.."
"אה..אני סתם..עם ידיד..יושבים אצלי.."
"טוב!אז לא נפריע לכם!!"הוא אמר בעצבים ובכלל לא הבנתי מה הבעיה שלו..ההפך הוא צריך לשמוח בישבילי..כי הכרתי מישהו ולא להתעצבן על זה!!
"עומרי?!תגיד..מה הבעיה שלך?מה יש לך?אסור לי לשבת עם ידיד?"שאלתי בעצבים..
"מותר לך!בטח שמותר!"הוא הרים את הקול..
"חמוד שלי..מה הסצינות קינאה האלה?!"הרמתי גם ת'קול"חשבתי שדיברנו והבנו שאין בינינו כלום!!ואתה לא יכול להחליט לי על החיים!ואגב..אתה צריך לשמוח על זה שיש לי עם ליהיות, שאני מכירה חברים פה, ושאני לא יושבת לבד בבית ובוכה..בלי מצב-רוח..!!"זהו..אמרתי את זה!!אמרתי את מה שאני חושבת..
"מצטער!!אבל לא חשבתי שתשכחי ממני כל כך מהר!"
"תקשיב..אני לא רוצה לריב איתך...וזה שהכרתי ידיד חדש, זה לא אומר ששכחתי ממך..פשוט אם אני אשב לבד בבית, אז אני יהיה בדיכי, וככה יש לי עם מי לדבר..את מי לשתף ברגשות שלי..וגם..זה טוב שאני מכירה פה בנים(רק אחד..אבל בכל זאת..גם משהו..).וגם..ביני לבינך אין כלום..ובקושי שהיה משהו..והכי חשוב לא יהיה כלום!!ככה שאתה יכול ליהיות עם מי שאתה רוצה ואני עם מי שאני רוצה..בלי כל הסצינות האלה..טוב?"
"טוב מתוקה...אני מצטער..פשוט כל זה כל כך קשה לי...ואני לא יודע מה לעשות..אני כל כך מתגעגע אלייך!"
"גם אני...אבל אין מה לעשות..אתה ממשיך בחיים שלך ואני בשלי..אתה שם ואני פה..טוב מאמי..אני לא יכולה לדבר עכשיו..תמסור לכולם ד''ש חם חם חם המון נשיקות וחיבוקים..שאני אוהבת את כולם וכמובן מתגעגעת..ויכול להיות מחר..אם יהיה לי זמן אני הולכת להתקין אנטרנט..אז נדבר...מווואה...ביי!"ניתקנו...
"אמ...אני חושב שאני שאני אלך..."הוא אמר..למה הוא?כי אין לי מושג איך קוראים לו..עוד לא הספקנו להכיר והוא כבר רוצה ללכת?!אין מצב!!
"לא..למה?!"שאלתי בפרצוף עצוב טיפה"אם זה בגלל השיחה שלי..אז..אין לך מה לדאוג.."
"בטוח?"שאל
"100%" הוא חייך אלי..ואני אליו.."טוב...אז איך קוראים לך?"
"נאור..בן 15..כיתה י'..חברה-אין..מאוהב-לא ממש..תאריך לידה-03.04.91ו..עוד משהו?"התחיל לצחוק....יאא איזה חמוד...אני מרגישה שאנחנו ניהיה הידידים הכי טובים...לפחות בישבילי..
"פשש...יפה..סיפרת כמעט הכל.."צחקתי.."נוי..כיתה ט'..חבר-אין..מאוהבת-בערך..תאריך לידה-01.07.91 עוד מעט 14..ו..תשאל כל מה שאתה רוצה לדעת.."
"אוקיי..עכשיו על זה את לא חייבת לענות.זאת סתם שאלה..בישביל..לדעת...טוב?"
"סבבה..בכיף..תשאל כל מה שבא לך...אין לי בעיה לענות לך.."
"טוב..אז..אמ..מה את חושבת עליי?מרגישה?"הוא הוריד ת'עיניים שלו ממי והסתכל למטה..הרגשתי..לא יודעת מה...אבל הוא כזה חמוד..."את לא חייבת לענות לי.."הוא אמר..וחזר להסתכל עליי מבויש...
"אמ..שאלה טובה..ואני כן אענה לך על זה.."עניתי לו.."אני אגיד לך את כל מה שאני חושבת עליך..נתחיל בחיצוניות..איך שראיתי אותך..נדלקתי על היופי שלך..ואני חושבת שזאת לא רק אני..אהבתי גם ת'אומץ שלך לבוא אליי ולדבר איתי..לא להרבה יש ת'אומץ הזה..ולא עם כולם אני מתיידת כל כך מהר..איתך זה קרה בשניה..נכון..רק אותך אני מכירה..אבל זה הספיק לי להבין..שעלייך אני כן יכולה לסמוך..ושאתה תיהיה ידיד שלי תמיד..לא משנה מה יהיה..את מה שאני יגיד לך עכשיו..זה לא כדי לפכוע או משהו..פשוט כבר קרה לי משהו..ואני לא רוצה שזה יקרה שוב..אז ככה:אני לא חושבת שיהיה בינינו משהו מעבר לידידות..אני לא יודעת למה..אבל זה מה שאני מרגישה..וגם.אני מעדיפה שניהיה ידידים טובים..ולא יותר מזה..וזהו..אתה פשוט ילד מקסים מתוק..וכל מה שאתה רוצה..ומה אתה חושב עלי?אגב..למה שאלת?"
"אוקיי...אז ככה:אני שמח שזה מה שאת חושבת ומרגישה..וזה שבאתי אלייך זה לא כדי להתחיל איתך..אם חשבת..פשוט חשבתי זה יהיה סבבה כזה להכיר אותך..אותך האמיתית..חח..ואני..?אין לי ידידה טובה שאני יכול לספר לה הכל..יש לי חבר טוב..אבל גם הוא..לא תמיג יכול להבין אותי ולעזור..ואיך שהכרתי אותך..ידעתי שעלייך אני כן יכול לסמוך..ואת הידידה הכי טובה שאף פעם לא הייתה לי..ושאלתי סתם..גם כדי לא יהיו אחר כך אי הבנות..או משהו כזה..חחח"התחלנו לצחוק...אוקי..איזה חמוד..נכון?! יפה מבחוץ, יפה מבפנים..ולא מתחיל עם כל דבר שזז!!חח..הידיד המושלם!!
ישבנו..דיברנו בכלל לא שמנו לב שהשעה כבר 8 וחצי..הפלא צילצל..זאת הייתה מורן..
"את לא מאמינה מה קרה!!"היא נשמעה עצבנית
"מה?!"שאלתי מופתעת..
"העומרי..שאת כל כך אוהבת..רק עזבת והוא כבר...