חשבת שנוכל להתגבר
אבל הכאב רק גובר
אני יושבת בלילות
וחושבת על כל התקופות..
התקופות היפות
שבהן הייתי מאושרת
החיוך שתמיד היה
מופיע בלי להודיע
עם כל התמיכה
שבה ממך
עם כל הקשבה
שלך
עם האופי המקסים
עם החיוך המדהים
אותי הרסת בכל יום
אל ליבי נכנסת פתאום..
והיום
מנסה לחיות בלעדייך
אבל לא יודעת איך..
אנחנו אוהבים
אבל יש גם הורים..
אנחנו לא מוותרים
אבל מעדיפים להיות
רחוקים!
רוצים לשכוח אחד את השני
בשביל לא לגרום סבל לאחרים
אנחנו יותר מידי טובים
מה עשינו?
אנחנו סה"כ מאהובים..
😕





