אחרי שנים של ידידות מיוחדת, התאהבה בי ולא היה צריך לקרות הרבה בשביל שהדבר יהפוך להדדי..
השתדלתי להתעלם מהרגשותש לי, זה היה נראה לי מצב מוזר..
התייאשת, והלכת עם אחרת..
ואז הכול השתנה, לא ראיתי אותך יותר
עד לאותה פעם שהתראינו במקרה, הסתכלת עליי.. הייתה כל כך הרבה משמעות באותו מבט..
הוא היה קר..
רציתי אותך
רציתי אליך
אזרתי אומץ
אמרתי לך שאני אוהבת אותך
שאני רוצה לנסות מחדש
ידעת, אני בטוחה שכבר אז ידעת, שרק אני אעשה אותך מאושרת באמת
לכן עזבת אותה..
התחלת להעריך אותי מחדש..
זו הייתה אהבה אינסופית.. שלא ניתן לתאר אותה במילים..
כמו ילדים תמימים גם הדברים השוליים והקטנים ביותר ריגשו אותנו..
נמשכנו זה לזו, הכימיה הייתה כל כך ברורה בקיומה!
רקמנו ביחד חלומות לעתיד..
נשבענו זה לזו!
הכול היה כל כך מושלם!!!
שכבר פחדתי שזה לא אמיתי..
אז קמתי והלכתי..
לא יודעת למה.. כנראה נלחצתי..
זו הייתה אהבה שהתפתחה לאובססיביות..
פחדתי ממה שיקרה..
אני מודעת למה שהשארתי מאחוריי..
וזו הייתה הטעות של חיי!!!!
עכשיו כשאראה אותך.. זה יהיה מרחוק
וכשאריח אותך זה יהיה מהזכרונות..
אני יודעת שהשארתי אותך אוהב ופגוע עם חלומות מנופצים שאין מי שיגשים..
אתה לא מסכים לשמוע ממני, אמרת שלא אהבתי!
כי מי שאוהב לא עושה דברים כאלו..
אבל אהבתי!! אתה לא יודע כמה אהבתי..
אהבתי יותר מדי!
עכשיו כשעבר הזמן..
רק רוצה שתדע.. שאהבתי, אוהבת ואוהב לנצח!!
אתה כבר חלק ממני..
אויששששש יצא כל כך מכוער וצולע..
אבל לא נורא זה דבר שנכתב כרגע.. בלי לשפץ ולתקן.. ישר מהלב..
זה אמיתי.. וגם עכשיו אחרי שנה וחצי, אני כבר עם חבר, ותחושת הפספוס לא עוזבת אותי..





