היא נרדמה כששרידי דמעות נראים על פנייה,
עיניה הכבדות מצאו מנוחה בין כל המחשבה.
היא נשמה בכבדות כאילו היא מוטרדת גם בשנתה,
גופה המותש היה שרוע על המיטה האומללה הזו,
היה אפשר לראות דרכה את הכאב המציף את כל גופה.
כך עבר עלייה לילה אחר לילה, ללא שינוי לא לטובה ולא לרעה.
אני לא מבינה הרבה בזה, אבל אני ראיתי שזה לא מגיע לה.
זה לא מגיע לאף אחד מצד אחד, אבל לה? לה זה באמת לא הגיע,
חוץ מהכאב שהיה עלייה לסבול, היה עלייה לשאת גם את רגשות האשמה בחוסר האחריות שלה, האשמה שהוריה צריכים לשלם על הטיפולים שהיא יכלה למנוע.
היא לא שמה לב אליי אולי, אף אחד לא שם לב אליי, אני פשוט שם- צופה בהכל-
בפעמים הנדירות שהיא מחייכת; בכל הפעמים שהיא מתעוררת ומרגישה מחדש את הכאב שמתקיף אותה כל פעם; בפעמים שהיא חושבת בלי סוף על החיים שיכלו להיות לה, על החיים שהיו לה; בפעמים שהיא מביטה באמא שלה במבט המבקש סליחה; בפעמים שהיא מתחננת לתמיכתו של אבא שלה ולא רק מבחינה כספית.
אני פשוט שם, תומכת בה, לעיתים מחזיקה את ידה כשהיא ישנה, ולעיתים רק מרחוק- בתפילותיי.
אף אחד לא באמת מבין את המחלה שלה, הנסיבות מזעזעות בעד עצמן אז להמשיך ולהתמודד איתה זה זעזוע אחר לגמרי, זעזוע מציאותי שמחייב את הבן אדם לקבל את המחלה ולטפל בה. אצלה זה היה שונה, היא לא רצתה לקבל, היא הכחישה, לא טיפלה, המשיכה בחייה ללא תרופות או מישהו שיתמוך בה. היא כל כך התביישה בעצמה, היא ניסתה להכחיש את זה כמה שיותר, אבל בסופו של דבר המחלה שברה אותה, היא הגיעה למצב שבו הייתה חייבת לקבל טיפול- לקבל תמיכה.
המחלה גרמה לה להתמוטט, לא היה לה במה להיזכר אפילו, כל הזיכרונות הטובים שנשארו לה מהחיים הקצרים שהיו לה הם זיכרונותיה בתור קטינה. היא הייתה בת 18 רק מספר חודשים, וכבר איבדה את החיים שיכלה ליהנות מהם.
היה לה זיכרון אחד בתור בוגרת לפי החוק, יום הולדתה ה-18 בו יצאה לבלות עם חברות במועדון, היא החליטה שהיום זה היום שלה היום שבו היא לא שולטת על עצמה. בין כל הריקודים, המוזיקה והחושך- שם הוא היה, גבוה, עיניים ירוקות שנעצו בה מבט חד, שיער חום שהיה פרוע, וגוף שהתקרב אליה ונצמד אליה כל הלילה.
היא נתנה לעצמה להשתחרר באותו לילה, הוא אמר שהוא נזהר תמיד זה גם עזר לה להשתחרר קצת יותר. הפעם הראשונה שלה הייתה ביום בו הייתה בת 18 באופן רשמי, היא הייתה קצת שיכורה הוא נתן לה תחושת ביטחון, היא פחדה הוא אמר שהוא ת-מ-י-ד זהיר, והם פשוט עשו את זה, בתשוקה, במיניות לוהטת, לא בדיוק כמו שהיא רצתה אבל זה גם לא בשירותים של איזה מועדון נידח עם מישהו שהיא לא רצתה.
לא הרבה זמן לקח לה לגלות שכנראה לא תמיד הוא היה זהיר, היא לא ראתה אחרי אותו לילה אז היא לא יכלה לשאול אותו אבל היא ידעה, היא ידעה שהוא לא תמיד היה זהיר.
הוא היה הראשון והאחרון שלה.
היא לעולם לא תוכל לקיים יחסי מין שוב.
בפעם הראשונה שלה, שהיא גם לא נזהרה, היא לא נכנסה להיריון אבל היא נדבקה באיידס.
היא פחדה מעצמה, היא לא ידעה למי לספר, היא פחדה מדחייה, מדחייה של האנשים הכי קרובים לה. היא לא רצתה לבחון אותך, את נאמנותם, רק לבחון את המחלה, כמה זמן ייקח לגוף שלה להישבר.
לא לקח לה הרבה זמן, היא נשברה, ולא היה לה למי לספר חוץ מהוריה. הם הבינו בהתחלה, אבל אחר כך כשזה התחיל להיות מסובך, אבא שלה לא היה מסוגל לראות אותה להסתכל עלייה, על המחלה שהתפשטה בה והתחילה להראות סימנים. הוא תמך בה מרחוק- כספית, עכשיו? הייתה זו אמא שלה שהייתה ליד מיטתה בבית החולים החזיקה לה את היד ובכתה כל פעם כשישנה.
ואני? אני אחותה הקטנה, אחותה שצריכה לראות אותה במיטה של הבית חולים כל היום, שחוזרת הביתה עם אמא ורואה איך היא מתפרקת כשהיא יושבת על המיטה של הבת החולה שלה, וצריכה לנחם את אבא שלא ירגיש שהוא לבד עם תחושת הכאב שלו כשהוא רואה אותה. אמא מבצעת את חובתה, ואבא לא אגואיסט, רק קשה לו. קשה לו לדעת שהבת שלו, הבת שבשבילו תמיד תהיה הבת הקטנה של אבא, חולה במחלה כזאת, ושהוא לא יכול למנוע אותה או לעצור אותה בשום דרך. ואני תמיד כאן, בשביל כולם, קטנה קטנה, אבל חזקה.
אני פשוט שם, בשביל כולם.
😊
ואאאאי קריני זה כל ככככך עצווווב :/
יצצא מהממם. . .
שבתת שללום מהממת שללללי [:
יאאא איזה יפהה
😢
מרגש ועצוב..
כל הכבוד..!
אוהבתתת המונייייי
מואהה
רק 2 תגובות?
תודה בנוות(:
כ"כ הרבה הסתכלו רק 2 הגיבו?
פי איזה נחמדים פה זה משוו.. 😕
קריןןן השאתיי אותיי בפה פעורר וחסרתת מיליםםםםם
זה כלל כךךך יפהההההההההההההההההההההההה
הקטעע ממש נגעע בייייי
ריגשת אותי בטירוףףף
תמשיכיי לכתובבב את ממש מוכשרתתת!!!אוהבת המוןן,
ויקי
יאפהה..
אוהבת המונים בר כהןן......
----------------------------------------
עידו ויעל אתם תהיו הזוג הכי יאפה בעולםם!!
עידו נהרג אתמול ב 12לאוגוסטט בקרב של הטנקיםם
עידו יהיה זיכרך ברוךך.. =[
וואאייי
מאממייייייייייייייייי
איזה מדהיייייייייייםםםםםםם
ריגשת אותייי באמאא
כולי צמרמורותת!!!!!!
זה אמיתייייי??
אם כן אני פה לכל דבררר
הכתיבה שלך מדהימהה ביותררררר!!!!
אווהבתתת המוווןןןן
דניאלו'ש
אמאמאמאמאמאא
זה כל כך יפהההההההההה
ועצוב
ומצמרררררר
נוגעעעע וזה כל כך יפהההההה
איזה כתיבה מדהימהההההההה
ממש עצובבבבבבבבב
אבל עם זה גם יפההה
נוגעעעע
חודררררר פשוטטט מדהיםםם!!!
תמשיכי לרשום תמידדדדדדדדדדדד
אוהבתךךךךךךךךךך
מור'צי 😊
