אני והוא....והיא!

תמשיכייי

המשך?...
עכשיוווו : ]


אל תבינו לא נכוןןן אני פשוט אצל נועה ואני לא יודעת למה פשוט זה לא נכנס למשתמש שלי...
לא יודעת

בקיצורר...מקווה שלא התיאשתן : ]

אוהבתתתתתתתת טלטל :]

מחכה [:

מחכה 😊

"ליאני" נכנסה אמי לחדרי
"חח כן מאמי"
"יש משו חשוב שאינ צריכה לספר לך"
"ספרי"
"....................................."
"לא....זה לא יכול להיות..למההההההה...שקרניתתתתתת"

-------------------------------------------------------

{שכחתי להזכיר שאמי נכנסה שעה וחצי אחרי שעיליי יצא מחדרי}
"ליאני" נכנסה אמי לחדרי
"חח כן מאמי"
"יש משו חשוב שאני צריכה לספר לך"
"ספרי"
"אמ...אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל"
"פשוט אמא..מהתחלה"
"טוב...תרגעי שבי"
"אמא..."
"מה?"
"אני יושבת"
"אה נכון סליחה אני ממש לחוצה"
"מה קורה אמא את מתחילה להלחיץ אותי מרוב הלחץ שלך"
"טוב...אמממ"
"למי זה קשור?"
"לעיליי"
"עיליי?...עיליי שלי?...מה קרה לו?"
"זהו ש...אחרי שהוא יצא מהבית...הוא כנראה הלך לחבר שלו...ו..הוא התנגש במשאית..כשבעל המשאית היה שיכור.."
"לא....זה לא יכול להיות..למההההההה...שקרניתתתתתת" התחלתי באמת להכנס ללחץ..ופשוט לא עמדתי בזה..
בכיתי הכי חזק שיכולתי..כל כך כאב לי
"אמא שלו התקשרה והיא רוצה שתבואי..עוד מעט הרופא בא עם התוצאות של הבדיקות.."
"בואי אמא...אני חייבת ללכת...זה לא יכול להיות תגידי שאת עובדת עליי..קודם אבא ואז סבתא ועכשיו הוא?...דיי אמא נמאס
לי מהעולם הזה"
"ליאני אנחנו איתך נשמה" אמר יאיר בזמן שהוא ואלעד נכנסו לחדרי וחיבקו אותי
"את רוצה משו?" שאל אלעד
"לא...אני רק רוצה ללכת לשם"
"אז את כן רוצה משו" אמר אלעד בשקט כי חשב שלא שמענו
"אלעד שמענו אותך" דיברה אמי בשקט
"מהההההה 😯 " דיבר בלחשש ועשה פרצוף ליאיר
"טוב אתם לא רציניים אני אלך במונית"
"שום דבר אני באה איתך" אמרה אמי
"גם אני" אמר אלעד
"אני אצתרף יותר מאוחר" אמר יאיר נתן לי נשיקה על המצח, אמר לי "תרגעי ילדונת הכל יהיה בסדר" והלך...
----------------------------------

-בבית חולים בטיפול נמרץ-
"שרית תגידי לי שהוא בסדר" אמרתי לאמו של עיליי
"לא יודעת הרופא צריך לבוא כל רגע"
בדיוק דלת הרופאים נפתחה והרופא התקרב אלינו ושל את שרית ובני {ההורים שלו}
"אתם ההורים של הנפגע?"
"כן" ענו ביחד
"ואלה?" והצביע עלינו
"אני החברה שלו וזו אמי ואחי"
"אה אוקיי"
"תגיד לנו דוקטור מה עם הבן שלי?" שאלה אמו של עיליי
"הוא יצא מכלל סכנה...הוא הגיע אלינו במצב אנוש..מכיוון שהוא קיבל מכה מאוד חזקה בראש
קרוב לוודאי שהוא איבד את הזיכרון..חשבנו שהוא ישר ייכנס לקומה..אבל יש לכם ילד חזק מאוד הוא צריך להתעורר כל רגע ואז נוכל לדעת מה שלומו"
"אני יכולה להכנס?" שאלה שרית
"כן ההורים שלו כן...אבל לכמה דק' וזהו"
"סליחה דוקטור..אני אוכל להכנס גם?" שאלתי בזמן שהוריו נכנסו לחדרו
"נראה כבר לפי התגובות שלו"
"תודה" וישבתי במקומי בשקט
אמי ואלעד עזרו לי כל כך הרבה...המון אהבה ותמיכה...חיבוקים ונישקות בכל רגע שנשברתי ובכיתי
כעבור 20 דק' ההורים שלו יצאו מהחדר ושרית הייתה עם פנים נפולות..
נכנסתי לחדרו
"אהובי" לחשתי וליטפתי אותו
"אתה רואה...לא היית צריך ללכת מימני..היית צריך להשאר איתי.." דמעה זלגה מעיניי...ואחרה עוד אחת..
ואחרה עוד אחת..ועוד
"כיף לך לראות אותי בוכה?...נו תתעורר כבר..אהובי שלי...
אני ישיר לך שיר" התחלתי לשיר בלחש תוך כדי שאני בוכה
"אף אחד לא אוהב אותי כמוך אין כמוך אני יודע תחייכי לי תצחקי את עושה לי טוב שאת נוגעת בי
אף אחד לא אוהב אותי כמוך אין כמוך אני יודע תחייכי לי תצחקי את היחדידה שמצחיקה אותי" נתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים ובאתי לצאת
"אהובתי" שמעתי מימנו בלחש...התסובבתי עליו..דפקתי חיוך באתי לחבק אותו אך הוא אמר
"סליחה..מי את?" 😢
מיד קראתי לרופא...ולאחות...
אמו הייתה כל כך מאושרת...גם אני הייתי מאושרת...אבל...הוא לא זוכר אותי?
אותי?...דווקא אותי?..אז למה הוא אמר אהובתי?
כעבור כמה זמן הרופא יצא והסביר לנו שהוא אכן איבד את הזיכרון..ואסור לנו בשום פנים ואופן להזכיר לו דברים
הוא ייזכר בהמשך...הוא זכר רק את ההורים שלו...ואז אחותו הקטנה נטלי ואחותו הגדולה אביגייל

כעבור שבוע הוא התשחרר...חזר הביתה..ועדיין לא זכר אותי...
את החברים שלו הוא התחיל לזכור..גם חלק מהידידות..אבל אותי?..מי אני בכלל בשבילו

-------------------------

-שבועיים מאז השחרור של עיליי-
"ליאני פתחי תדלת מאמי לא אכלתשום דבר בשבועיים האלה..חוץ מכמה תפוחים וכמה חתיכות שניצל תירס..
בבקשה...פתחי לי"
"דיי אמא אני עייפה תעזבי אותי"
"טוב אם את לא פותחת אני פשוט לוקחת תמפתח הרזרבי ונכנסת..."
"נראה אותך"
ואכן היא פתחה
"ליאניייייייייי מה קרה לך יפה שלי...איפה הילדה המאושרת שלי...איפה הנסיכה שלי"
אמרה לי כשראתה אותי זרוקה על הריצפה עם פנים נפוחות שיער פרוע ובגדים ממש פשוטים...הכי פשוטים שאפשר...קצת קרועים..כי קרעתי אותם
"אמא אני רק רוצה לישון..תעזבי אותי..את לא מבינה שאין טעם לחיים שלי בלעדיו?"
"נסיכה אני רוצה שתכנסי להתקלח שטפי את עצמך ו..."
"עזבי אמא לא בא לי"
"אם את לא עושה את זה...אני ייכנס איתך ויקלח אותך"
"נראה אותך"
כעבור 40 דק':
"אמאאאא את מכניסה לי את הסבון לעיניים"
"מצטערת הנה שניה אני רק שוטפת עוד קצת וסיימנו.....גמרררררנווווו"
"שהחחינו"
"והגיענו לזמן הזה"
"אמא אין לי מצברוח לבדיחות"
"חבל...כנסו בנות"
5 מחברותיי הטובות נכנסו לחדרי נטשה,איריס,חן,מאי,וכריסטינה
--------------

"אז מה ככה...בסוף הכל הסתדר?" שאלה נטשה
"את אשכרה דפווקה...אומרים לך שעיליי עדיין לא זוככר אותה" אמרה כריסטינה..החברה הכי טובה שלי
"בנות תפסיקו לריב...אני צריכה אותכן איתי.."
ועשינו חיבוק קבוצתי...
"אז מה ככה...מתי החבורה תתאחד שוב?" שאלה אותי חן..
"מתי שאני ירגיש יותר טוב..."
"סליחה שאני מפריעה אבל ליאני...מחפשים אותך" התפרצה אמי לחדרי
"מי?"
"תראי בעצמך"
"אממ...אני יכול להכנס?" שאל עיליי
"בטח 😁 " וכל שאר הבנות יצאו מהחדר... וסגרו את הדלת אחריהם
"אמ..אני באתי להחזיר לך את זה" ונתן לי את התמונה שלי שהייתה מונחת לו על המדף תמיד
"למה?"
"לא יודע...כי זה לא שלי"
"טוב 😕 " אמרתי
"טוב...." הוא אמר
"אזז....."
"ביי" אמר
"ביי" אמרתי
"וורדים אדומים נרות בצבעים...." התחלתי להגיד את המשפט שאני תמיד הייתי אומרת לו כשהוא היה עצוב
"וילדים צוחקים שמחים ומאושרים" השלים אותי 😁
"עיליייי"
"ליאני חיימשלי איך יכולתי לשכוח אותך?!....אני לא מאמין שהייתי כזה טיפש...."
"עיליי אהוב שלי"
"שששש..." השתיק אותי
"סתמי את הפה שלך פעם אחת" המשיך ואז נסחפנו לנשיקה ארוכה ארוכה וטעימה

--------------------------------------------

{הלך לי הגב כבררר....והאצבעות...פעם 6 שאני רושמת תהמשך...}
מקווה שפיציתי...
אוהבת המווווון
טלטל
חג שמח : ]

סופסוף :]

מהמם

יאהה איזה יפפהההההההההההההההה פקרר מדהיםם
תמשיכיי מהררר
ותקראי ת'סיפור שלי ושל חנוששש תגידי איך הואאא
אווווווווהבתתתתת מלאאאא

מדהיםםםםםםםםםםם
תמשיכיי דחווווווווף
ליוששש :]

יוו עכשיו קראתי את כל הסיפור!!
מדהים!!!!!!!!!!

מדהיםם!

תמשיכי ):

דובהה שליי יאללהה תמשיכיי כפרוניי ):

מהמם תמישכי פליז 😁

ליטל רשמה את זה...אבל אני פשוט כותבת את זה פהה...אזז.. תהנו :]

(כעבור שבועיים)
אני-"כריסטינה?"
כריס-"כן מאמי"
אני-"את איתי?"
כריס-"בטח"
אני-"אז מה אמרתי עכשיו?"
כריס-"אז מה אמרתי עכשיו" חיקתה אותי
אני-"נה נה נה..אני חצי שעה מדברת איתך בטלפון ומתוך זה רק דקה הקשבת לי"
כריס-"סוורי מאמי.."
אני-"קורה לך משהו כריס אני מכירה אותך.."
כריס-"אוף בא לך לבוא אליי?"
אני-"חצי שעה ואני אצלך"
כריס-"ביי מאמי תודה"
אני-"בשבילך!?..הכל!!"
וניתקתי..החלפתי בגדים למכנב אנס,נעליי אדידס שחורות,גופיה שחורה,אספתי חצי מהשיער העליון בקליפס שחור התאפרתי:קצת רימל,אודם אדום חלש ושפתון מבריק מעל,סומק שמתי שרשרת ועגילים והייתי מוכנה.."רק לא לשכוח פלאפון ומפתחות" צעקה לי אמא
"טוב ביי מאמוש"יצאתי וכעבור רבע שעה הגעתי
"נוו תפתחי לי" צעקתי לה
"שניה שניה" אמרה לי בזמן שהיא פתחה
"כריס מה קרה לך?" אמרתי לה כששמתי לב שהפנים שלה נפוחות
"נפרדנו" אמרה לי
"דיי...את ואלירן?"
"לא...אני והשכן" התלוצצה איתי "אוווף" ונשענה עליי ובכתה
"דיי מאמי הכל יהיה בסדר אני מבטיחה לך..רק לא הבנתי למה אבל"
"את זוכרת את היום שבאנו אלייך אני חן מאי וכל השאר?ביום שעיליי נזכר בך.."
"כן,אז מה קרה?"
"אז כשעיליי נכנס לחדר שלך אנחנו בדיוק הלכנו הן רצו לבוא אליי..אז בדרך פגשנו את דרור.."
"איזה דרור?"
"דרור חלפון"
"אה"
"ואת יודעת שיש לו רגשות כלפיי..אז סתם הוא והחברים שלו כל הערסים האלה גם באוו אליי כי הבית שלי היה ריק אז סתם וזה הגענו והם רצו רצו לראות סרט אז ראינו את "12 במחיר 1" "
"שוב?"
"מה אני יעשה הם רצו"
"אז תמשיכי כבר"
"סתם נו כולם ישבו ביחד ודרור ישב לידי כל הזמן הוא ליטף לי את הרגל זה היה כבר לא נעים לי רציתי אני נשבעת לך שרציתי להתקשר לאלירן שיבוא אבל הוא שיחק עם החברים שלו ואז אחרי שהסרט נגמר סתם הם ישבו בסלון הסטלנים האלה ואני עליתי שניה למעלה ודרור בא לחדר וסתם אמר לי שהוא אוהב אותי והוא קירב את השפתיים שלו אליי ואני נשבעת לך שאמרתי לו שיעזוב אותי אבל הוא פשוט הכניס את הלשון שלו לתוך הפה שלי ובדיוק אלירן פתח את הדלת וראה אותנו כביכול "מתנשקים" "
"יואווו ואז מה קרה?"
"סתם הוא קרה לי שרמוטה ורץ ויצא מהבית אז רדפתי אחריו וכשהצלחתי לתפוס אותו ראיתי שהוא בוכה וזה..הוא אמר לי שהוא רוצה להיפרד והסברתי לו מה קרה אבל הוא לא האמין לי"
"וזהו?ככה זה נגמר?"
"כן" ובכתה
"ואת כל זה לא סיפרת לי שבועיים"
"לא יכולתי את פשוט היית בעננים בגלל עיליי"
"סורי נסיכה שלי אל תדאגי הכל יהיה בסדר אני מבטיחה לך"
"תודה מאמי"
"לכי שטפי פנים" והיא אכן הלכה ניצלתי את ההזדמנות והיתקשרתי לאלירן הוא ענה
אלירן-"הלוו"
אני-"אלירני"
אלירן-"אה מותק?"
אני-"מה קורה בובי?"
אלירן-"החיים נמשכים את יודעת"
אני-"אני יכולה להפגש איתך?"
אלירן-"אם זה על כריס אז אני מעדיף שלא"
אני-"סתום ת'פה אני עוד מעט אצלך"
אלירן-"עזבי רדי לגן אני יהיה שם"
אני-"ביי מאמי" וניתקנו
"מאמי אני ממש חייבת ללכת אז אני יישן אצלך בערב טוב?" אמרתי לכריס כשהיא חזרה
"טוב מאמי ביי ותודה שהקשבת לי" נתתי לה נשיקה והלכתי הגעתי לגן וכבר אלירן חיכה לי.
"כן אז מה היה כ"כ דחוף?" אמר לי
"מה קורה איתך ואיתה?"
"זה היה צפוי שתשאלי את זה"
"חחח נו דיי תחזרו כבר"
"קשה לי היא בגדה בי תביני את זה" אמר לי אבל אני לא הקשבתי לו העיניים שלי היו מכוונות אל מישהו אחר והמישהו הזה הוא עיליי.
"ליאן?את איתי?תגידי מה קורה לך" אך אני אל הייתי שם העיניים שלי הסתכלו על עיליי איך שהיא מתמרחת עליו מלטפת לו את הפרצוף והוא מחייך מי זאת המטומטמת הזאת!?
"נוו ליאן...תגידי את נורמלית מה את בוכה לי פתאום?"
"א...א...אני..אווף אלירן חבק אותי"
"מה קרה לך פתאום"
"סתכל מאחורייך" והורדתי את הראש
"חתיכת בן זונה" אמר לי ואז שמתי לב שעוד שניה היא מנשקת את עיליי
"עילייי" צעק אלירן לכיוון עיליי אך עיליי לא שם לב "עיליי יא חתיכת מניאק" המשיך ואז עיליי הסתכל לכיוון שלנו וקלט אותי ישר
"אלירן אני ידבר איתך אח"כ" ותפסתי ריצה לבית שלי וכשכבר לא יכולתי יותר עצרתי נפלתי על הריצפה ובכיתי
"היי ילדה את בסדר?" שאל אותי איזה נער
"לך מפה"
"חח הייתי רוצה אבל את חוסמת לי את הכניסה של הבית שלי"
"מצטערת" קמתי והתחלתי ללכת
"היי חכי"
"מה?" אמרתי מלאת דמעות
"רוצה טישו?לשתות מים אולי?"
"לא זה בסדר"
"בואי בואי" ומשך אותי לכיוון הבית שלו
"אני...אני בסדר באמת"
"חכי פה" אמר לי כשכבר היינו בתוך הבית שלו
"טוב" וישבתי על הכיסא
"הינה קחי" ונתן לי כוס מים וטישו
"תודה" ורק אז הסתכלתי לו בעיניים ובעיניי התגלה נער יפה בעל עיניים כחולות וגוף חלומי
"אין בעד מה" וחייכתי "חיוך יפה יש לך" המשיך
"חח תודה"
"ואיך קוראים ליפייפיה הזאת?"
"ליאן ולך?"
"מור"
"ומה קרה לך ליאן?"
"סיפור ארוך"
יש לי זמן" אז סיפרתי לו ..
---------------------------------------
"פיייי... חתיכת סיפור"
"כן אה"
"והוא חתיכת בן אלף" ותחלתי לבכות "ששש...די תרגעי בכל יהיה בסדר"
"לא...הכל לא יהיה בסדר...שיט הפלאפון שלי"
"אל תדאגי הוא אצלי כשאת קמת אז הוא נפל לך אז הרמתי אותו הנה קחי"
ועל הצג היה רשום 24 שיחות שלא נענו
-15 עיליי
-5 כריסטינה
- 4 אלירן
"אמ...אני צריכה ללכת"
"כן בסדר...רק אם אפשר לשאול שאלה אחרונה?"
"בטח"
"אני יכול לקבל מימך מספר טלפון...אם תצטרכי אותי כאילו אז שיהיה לך"
"כן בטח"
"אה יופי כי הוספתי כבר"
"חחח סבבה תגיד בן כמה אתה?"
"18"
"אה אוקי"
"ואת?"
"16"
"סבבה"
"טוב אז ביי"
"ביי ותודה"
"חחח אין בעד מה" ויצאתי מהבית שלו
לא ידעתי מה הולך לקרות מעכשיו... לא ידעתי שהנורא מכל עדיין לא הגיע אליי... רציתי רק לישון...הגעתי הביתה נכנסתי לחדר ו...הלכתי לישון!

-מקווה שפיציתי
אוהבת המווווווווווון
טל-טל :] -

מ=ד=ה=י=ם=]

המשך 😛

שבת שלום מאמי 😊