רציתי לכתוב פה משהו קטן שהייתי רוצה שתראו, אבל אני פשוט חייבת להוציא את כל האמת אז אם אתם רוצים תגיבו:
אני יודעת שזה הולך להישמע לך שטותי וטיפשי אבל אני
חייבת לספר לך את האמת, ואת כל האמת.
כל השנים האלה שאנחנו מכירים, ואתה עדיין לא יודע.
כל הזמן הזה שאנחנו מדברים, ואתה עדיין לא יודע.
אחרי הרבה מחשבות והרבה תירוצים, הגעתי למסקנה שאין לי מה להפסיד.
אני אולי יפסיד חבר טוב, ידיד, אבל אני לא יפסיד את המחשבות שבלב שלי שאותם שמרתי ולא הוצאתי, עד עכשיו.
אני חייבת להגיד לך את זה, אתה אולי תתכחש לאמת ואולי בכלל לא תשים לב,
אבל אני לפחות אדע שניסיתי, לפחות אדע שאתה יודע את מה שבלבי.
אתה בטח כבר מנחש מה אני מרגישה, מה אני רוצה להגיד, מה אתה צריך לדעת.
אולי לפי ההתנהגות שלי אתה יודע ואולי לפי המבט, אולי אפילו לפי תחילת המכתב הזה, אבל אם ובמקרה אתה לא יודע, אני רוצה להגיד לך דבר אחד – אני אוהבת אותך!!
גם אם תתבייש לדבר איתי, גם אם תהיה מובך, תדע שאני לא כועסת ואני לא אכעס.
גם אם לא תסכים, גם אם לא תרצה, תדע שאני אותך אוהבת, ולעולם אוהב.
אולי זה נשמע כמו המכתב הכי דפוק שאפשר לכתוב אבל פשוט כתבתי את מה שיש לי בלב. האמת חשבתי על דברים קיצוניים יותר, כי אין לי שום סיבה שבעולם לחיות...אבל אז הבנתי שאף אחד, אבל אף אחד בעולם לא שווה את החיים שלכם ולא משנה מה קרה ולא משנה עד כמה הידרדרתם, תמיד יש יותר טוב, אם רק תחפשו. אני תמיד יאהב את הילד הזה (ככה לפחות אני חושבת) אבל הוא לא שווה את הדמעות שלי. אף אחד לא שווה את הסבל הזה שאני סובלת, פשוט אף אחד!




