סתם קטע קטן שלי.
"לילה ירד ירח נולד את יושבת לבד הופכת דמעות לצלילים עצובה ונוגה כואב לך...."
שרתי בשקט בעודי מתהלכת לאט לכיוון הבית....תשושה..ומרוקנת בתוכי..
"ובצד השני אני רוצה שתדעי את לא לבד לא לבד.."
חייכתי לעצמי ודמיינתי אותי עומדת על הבמה ושרה מול אלפי אנשים...
"לאן שלא תלכי מה שלא תעשי ירח שלי נושק לירח שלך כוכבים של שלווה
דמעות של אהבה את לא לבד אני אוהב אותך"
התיישבתי על ספסל ועצמתי עיינים..יכולתי להרגיש את הרוח הקרירה עוברת
ומעבירה לי צמרמורת בגוף..הדמעה ירדה...לעומת השיר הרגשתי שאני כן לבד..חשבתי לעצמי...
האם הכל אבוד?...לא היה לי כוח להתחיל שוב עם הכל מחדש..
אז ניגבתי מהר את הדמעות והמשכתי ללכת לכיוון הבית..
שהשיר עדין מתנגן לי בראש..
"לילה ירד ירח נולד את ישנה שמרתי בשבילך נשימה
שלא יהיו צרות לייבש את הדמעות ולהתעורר ליום חדש"
זמזמתי בשקט שאף אחד לא ישמע..שלא יעלה בדעתו של אחר שאני זאת ששרה..
הגעתי הביתה ולא היה לי כוח לראות אף אחד...הלכתי במהירות לכיוון החדר..
נשכבתי על המיטה..והשיר עדין מתנגן בראש...לא מרפה...הייתי עייפה..החלפתי במהירות בגדים..
ונכנסתי למיטה..אבל השיר לא רצה לעזוב..התעצבנתי "די תצא לי מהראש כבר!"
צעקתי לעצמי כמו מסכנה..אין מה לעשות...השיר עמוק בראש שלי..
קמתי שנייה למחשב פתחתי ווינאמפ ולחצתי על השיר..המנגינה התחילה להתנגן
ואני התחלתי לזוז כאילו אני מערבולת של אוויר אדמה ואש...ואז הזמר התחיל לשיר...
התחלתי לשיר גם איתו..מצאתי את עצמי עומדת מול המראה שרה בקולי קולות..שוכחת מהכל..
מכל הצרות...שום דבר לא ישכיח לי אותו...אני עדין אוהבת אותו..אני רוצה אותו...
שהשיר הסתיים החלטתי לעשות את הצעד..להתקשר...עצרתי את המוזיקה ..וחייגתי...טו .. טו...
"הלו" – נשמע מהצד השני.
אני: "ערן?"
ערן: "כן נועה"
אני: "קשה לי" – אמרתי וניגבתי את הדמעה שהתחילה לבצבץ ולנזול מהעין הבוהקת והעצובה שלי.
ערן: "גם לי..."
אני: "אולי עשינו טעות?"
ערן:" את חושבת ככה?"
אני: "לא יודעת..אני רק יודעת שאני לבד..בלעדייך"
ערן: "גם אני מרגיש ככה.."
אני: "אז.."
ערן: "אז מה?"
אני: "רוצה לנסות לתקן?"
ערן: "אני מאוד רוצה ..אני מתגעגע אליך..אבל אני גם רוצה להאמין שאפשר!שנצליח!"
אני: "ערן אם רוצים הכל יכולים!" – אמרתי משכנעת גם את עצמי שאפשר.
ערן: "אני אוהב אותך" – אמר וצבט לי בלב..תחילת חיוך קטן התגלה לי בפרצוף...
נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי : "גם אני אותך"
ערן: "אני מתארגן ובא אליך"
אני: "אוקי..ביי"
ערן: "ביי " וניתק.
נשכבתי חזרה על המיטה..לא האמנתי שזה הולך לקרות..אחרי מה שעברנו..אחרי כל הדמעות..
הכאב..הצעקות...נחזור? אולי אני סתם מתגעגעת אליו..? אולי אני בכלל רגילה אליו כל כך?
או אפילו יותר גרוע אובססיבית?התחלתי לחשוב...
ובכל זאת החיוך היה על פני...מכל המחשבות האלו עייני נעצמו..
הרגשתי שאני חייבת לתפוס שינה קצרה..נרדמתי...
"נועה?" – העיר אותי ערן שישב לידי במיטתי לאחר כמה דקות..
פקחתי את עייני וראיתי אותו...עכשיו הבנתי אין אני כל כך אוהבת אותו..
התגעגעתי אליו כן אבל אני לא רגילה..כל יום אצלי איתו זה יום חדש ומאושר ובטח שאני לא אובססיבית..
חיבקתי אותו חזק כל כך..
ערן: "נפתח דף חדש?" – מנגב את הדמעות הקטנות שהחליטו בכל זאת לצאת מעיניי.
אני: "כן" ועכשיו נוסף גם חיוך ענק מאושר.
ערן חיבק אותי כל כך חזק..ועכשיו הבנתי..זה קרה..חזרנו..אני מאושרת...ננסה הכל שהקשר יצליח..
אהבה תמיד מנצחת!!
[B]אה יצא לא משו..אבל חפיף..חח תגיבו..
יאא
מדהיםםם נשמה שלי
איזה יפה..
😊
יאאא ממש יפפהה...
את ממש מוכשרתתת.. אהבתי את התכיבההה 😊
ואת הרעיוון..
-יהדו'ש-
מאמי זה מהמםם!!!
אווהבת 😊
דווקא מבחינה טכנית, קטע טוב
אבל מבחינה רעיונית לדעתי חלש
הנאמר למשך כל הסיפור לא מחזק את הסוף ואת מסקנה שהבאת
גם התנהגות של גיבורים לא מציאותית
אלה אם כן מדובר בילדים בני 13
סטס למה לא מציאותים? שאוהבים הכל מציאותי!
QUOTE (י-ע-ל @ 08/08/2006) סטס למה לא מציאותים? שאוהבים הכל מציאותי!
בדיוק, אוהבים
לא הרגשתי את זה במיוחד
אחרי ריב עם צעקות ודמעות
מרגישים כאב
הגיבורה כאן לא מרגישה את זה
והולכת שרה לעצמה שיר
חוץ מזה איך הכל משתנה תול מספר דקות
בחוץ רבו
מגיעים הביתה, זהוא אוהבים
ככה מתנהגים בני נוער רק בגיל התבגרות
זה ביקורת בונה
תאמיני לי היא עוזרת להתפתח
חח ברור שהיא בונה..לא נעלבתי ממש לא....
למרות כל הדמעות וכל הריבים הם מאוהבים אחד בשני..ומתגעגעים..
היא כן הרגישה את זה..בהתחלה היא בכתה..והם כן אוהבים..הם אמרו אחד לשני את זה..
מי אמר שהם רבו בחוץ? מי אמר שזה לא קרה לפני מספר ימים?
ועכשיו הרגשות של שניהם מתפרצים!??
אי אפשר לדעת לא כתבתי את זה ..זה נשאר לדמיונכם..של הקוראים..
וחוץ מזה אני עצמי בגיל ההתבגרות אז ברור שאני אכתוב גם על זה..
תודה בכל אופן על הכל
פשוט שיחה בטלפון
נותנת הרגשה כהמשך של משהוא שקרה דווקא ביום הזה
היא לא אומרת לא היי
וישר פונה אליו
כאילו הם כבר נפגשו היום
ביקורת לא ביקורת
אניי אהבתיי ביותרר בובה
יש לך את זהה
אז תמשיכי לכתוב תמיד
מאיה
סטס.. אז זהו שזה נראה..אלוהים יודע מה קרה שם חח זה סיפור..
לא תיכננתי כל דבר .. 😊
מאיה ואנונימית תודה נשמות!
ייייייא איייייזה מוככככשרררת אאאאאת =0
את פפשוט מדהייייממה,
את חייבבת לכתווב פפה סיפפפפוררררר..ח=י=י=ב=ת.
הקטטע מדהיים [=
מואאאאאאה
בת אלוש תודה מאמי שלי
חח יש לי סיפור במחשב אבל הוא לא גמור
אני עצלנית מדי לסיים אותו חח
תודה בכל אופן בובי שלי..
ויש לי סיפור אחד שיפרסמתי שלא סיימתי תחפשי משנאה לאהבה..
