"מהר מהר לפני שהם מגיעים" שאג המפקד
אני ואדם קיפלנו את השק"ש
גשם חזק ירד עלינו, כמה סימלי חשבתי לעצמי
הנה אנחנו שוקעים בבוץ בזמן שאנחנו מקפלים את הציוד
מוזר הרי אמרו שאנחנו יוצאים כדי לצאת מהבוץ
"קדימה יוצאים" ציווה המפקד
רעם חזק החריש אותו וגשם חזק החל שוב לרדת
הנה אנחנו יוצאים, לבית, לחברים לכל מה שהכרנו
הנה ברחנו מלבנון...
השכבתי את הילדים לישון, נתני לכל אחד נשיקה וחיבוק.
אישתי מסתכלת עלי, אני רואה שהיא בוכה
"אני לא רוצה שתלך מסוכן שם" היא אמרה
"את יודעת שאני חייב, המצב קשה" עניתי
חיבקתי אותו כמו בפעם הראשונה שניפגשנו
הנה אני שוב על מדים, אותם נעליים אדומות והתיק הגדול על הכתף
מוכן לחזור במקום שבו הכל התחיל אותו בוץ אותה משימה
הנה לבנון אנחנו חוזרים...





