תחושת הריקנות הזאת כל כך מרגיזה
את שנייה מלגעת אך עדיין רחוקה.
את רוצה, אבל את לא.. את לא מרגישה.
את לא יודעת עדיין מה את רוצה.
הזמן ריפא את העבר כבר..
יותר נכון התרגלתי אל המציאות.
ופיתחתי לעצמי מי מגן קטן
ששומר עלי מכל רגש פנימי.
האם זה טוב שזה ככה?
האם זה רע?
אני כבר מתחילה לפחד כי אני לא מרגישה.
אני רוצה אבל אני יודעת שאחר כך אני אצטער
כי אני אפגע כמו תמיד
כי זה אף פעם לא עובר.
אני אף פעם לא מצליחה למצוא את האחד הנכון
בגלל זה אני תקועה תמיד באותו הזיכרון..
שהרסתי לעצמי חוויה שיכלה להיות כה גדולה
אני עדיין נזכרת בזה ונהיית עצובה.
הפחד הזה לא מאפשר לי דברים
אני תקועה עדיין בזיכרונות ישנים.
ואם אני ישתחרר וינסה כמו שכבר קרה
איך אני ידע שאני לא שוב אפגע?
-זוהר-
זוהרי זה מהמם מאאמי!!
מוכשרררת
ויהיה טוב נשמה 😊
ואיי מדהיםםםם...
אהבת המונים בר כהן 😊
יפהה מאמיי
מילים חודרוותת
תמשיכי לכתוובב
אוהבתת
דניאלו'ש
איזה יפהההה
פשוט מדהייםם
זוריי את רושמת מדהיםםםם
אין את פשוט רושמת מעלףף
ממש אהבתיי!!
תמשיכי לרשום תמידדדדדדד
פה בשבילךך את יודעת...תמיד.
מור'צי 😊
ואיי מאמי איזה יאפה כתבת את זה =]
תמשיכי..
ברר
תודההה 😊
וואי כתבתי את זה ואחרי כמה ימים הכל כל כך השתנה לי! חחח
אוהבת -זוהר-
