אנשים אני בדרך כלל לא רגילה לכתוב ולהיכנס למקומות כאלה וגם בדרך כלל יש לי מי שמקשיב לי ועוזר לי
אני חייבת להגיד לכם שכבר שבוע אני מוקפת באנשים כרגיל בבית בעבודה עם חברים ואני מרגישה לבדדדדדד
אני לא נמצאת שם באמת
טוב אני יספר לכם בקצרה מה קורה לי:
היה לי חבר שנתיים וחצי והוא פגע בי הרבה פעמים אבל סלחתי על הכל ובפעם האחרונה שנפרדנו זה היה לפני חודשיים הייתי בטוחה שנחזור אבל פתאום הרגשות שלי השתנו ואני לא יודעת מה לעשות אני אוהבת ולא אוהבת בו זמנית אני אוהבת אותו שהוא רחוק אני אוהבת לדבר איתו אני מתחרפנת אם הוא לא מתקשר אבל שאני איתו אני מרגישה שאני לא אוהבת אותו שהוא קרוב אני מרגישה שאני משקרת לו ולא באמת אוהבת ועכשיו אנחנו לא ביחד אבל הוא מציק לי וכל היום משגע ואני לא יודעת מה לעשות והוא לא עוזר בכלל
ושתבינו אני בת כמעט 17 והכל נופל עליי נמאס לי כבר אמא שלי נפטרה לי פתאום והשאירה לי הכל אני צריכה לדאוג לבית למשפחה הכל שלא ידעתי מזה בכלל מטאטא בגלל הפינוק
וזה עוד לא הכל חברה הכי טובה שלי נכנסה להריון היא בת 16 התחתנה חזרה בתשובה והיא צריכה ללדת כל רגע
והכי טרי ומה שהכי מפריע לי זה שיש לי ידיד נפש שאני חולה עליו אבל ממש כמו אחים ופתאום בשנה האחרונה לפעמים פתאום הרגשתי משיכה אליו או קצת משהו מעבר לידידות המופלאה שהיתה בינינו והתרחקנו קצת אבל לא ממש וגם לא אמרתי לו על זה כלום ופתאום השבוע הוא בא וסיפר לי שהוא הומו אני האמת ידעתי את זה הרגשתי כי אני מכירה אותו ממש טוב ושהוא היה מספר לי על בחורות ידעתי בתוך תוכי שזה בנים אבל ניסיתי להתעלם ולהגיד לעצמי שאני טועה
כשנפרדתי מחבר שלי הוא פתאום הראה לי יותר סימנים של התקרבות ורמז שהולך להתפתח בינינו משהו יותר מידידות אבל גם תוך כדי עדיין היה לי את הרמזים שהוא הומו וקיוויתי שהוא יזום את הקשר הזה ויהיה משהו ופתאום שהוא סיפר לי הרגשתי שאני רוצה למות אני באמת מקבלת אותו איך שהוא ולא מפריע לי אבל עכשיו הבנתי שאני מתחילה לאהוב אותו
אתם קולטים אוהבת הומווו
איך אפשררררר אני לא יודעת מה לעשות אני מיואשת מאוד הכל קרה לי ביחד וזה עוד לא הכל יש עוד דברים קטנים יותר שמוסיפים אני לא חושבת שבא לי למות וכאלה כי זאת לא אני אני אוהבת את החיים מדי כדי לחשוב על מעשים מטורפים אבל אני לא מסוגלת יותר אנ י כל היום בדיכאון שומעת שירים דיכאוניים ביותר ולא בא לי לאכול ולא כלום לא יודעת מה יהיה אבל אני חייבת הייתי לשפוך את זה אפילו אם לא אקבל עזרה
אני מצטערת שבהתחלה אמרתי שזה יהיה קצר אני לא האמנתי שאני פתאום ימצא את עצמי ממש שופכת את הלב שלי
טוב זהו סיימתי ביי לכולם
ותודה מראש!
אפילו למערה הכי חשוכה נכנסים קרני אור
כך גם בחיים של כל אחד מאיתנו
תמיד יהייה קרן אור, אפילו חלש
אבל צריך ללכת אחריו
אפילו אם ממש קשה, כי רק ככה אפשר לצאת ממערה
^^
בדיוק.
אין מה לעשות אלא להתמודד עם מה שקורה, פרה פרה.
אני מבינה שקשה אבל אין ברירה.
והכי חשוב - אל תשכחי את עצמך בכל הבלאגן..
אל תשכחי לאכול ולשתות - אפילו אם את לא רעבה תכריחי את עצמך [את הרי לא רוצה עוד בעיות נכון?]
ואממ אני ממליצה לך אולי לנסות ייעוץ מקצועי...
נ.ב.
אין לך 18 אז תכתבי בבקשה בפורומים של הצעירים.
