זה ארוך אבל למתעניינים בסוציולוגיה וופילוסופיה זה יהיה נחמד.. הוןא קצת אכזר ושונה ואני בטוחה שרובכם לא יסכימו איתי כי צריך מחשבה שונה אבל הייתי רוצה שמי שיתעניין יקרא ויגיד לי מה דעתו..
המאמר הראשון הפילוסופי שלי.
האם אני באמת בחרתי להיות מי שאני, או שהכול אשליה ותוצאה מהחברה? והאם אני חופשיה במחשבות שלי או שגם הם מתומרנים על ידי החברה? האם בן אדם חופשי? האם הוא באמת בעל החיים שלו- או שאולי אנחנו פשוט משועבדים לחברה המכתיבה לנו מי ואיך להיות וחיות- והחברה היא בעצם אנחנו?!
איני בטוחה מה התשובה לכל השאלות האלה, אבל אני נוטה לחשוב שבעצם אין חופש מחשבה. שבעצם אני לא בחרתי להיות מי שאני ואני לא מיוחדת כי אני, כמו כל האחרים, מושפעת מהחברה, האחראית המעצבת אותי ואת שאר האנשים. אבל, למרות זאת, אני מאמינה שאולי ישנם אנשים חזקים מספיק כדי לראות את החברה מבחוץ, למרות שהם בעצם חלק ממנה, וכך הם לא מושפעים מהחברה. איני בטוחה אם יש סיכוי לחוסר השפעה מוחלטת מצד החברה על הבן אדם אבל אולי ישנם אנשים שההשפעה היא הרבה יותר קטנה וכתוצאה מכך הם יותר חופשיים מאיתנו- והבעלות שלהם על חייהם יותר גדולה מאשר בעלותיינו על החיים שלנו.
קשה לי לחשוב על בן אדם שהוא אינו כלל מושפע מהחברה- הרי מה שגורם לנו להיות שונים משאר בעלי החיים היא הסיביליזציה ואיתה החברה. כיום בן אדם שנחשב למחוץ לחברה, שאינו חלק מכל חברה והוא מנותק מכולם נחשב לחולה, או שאולי עובדה זו של אי שייכות לחברה הפכה אותו באמת לחולה.
אבל אולי, יש אנשים שמצליחים להימלט מאותם חוקים וכללים שהיא מציבה בנו ובחיים שלנו. אולי יש אנשים שלמרות שהם חלק מהחברה והם חיים בתוכה ומתנהגים על פי חוקיה והנורמות הקבועות אך עדיין מצליחים להבין איך החברה מתפקדת בהבניית אופי הבן אדם וכתוצאה מכך הם מצליחים לא לתת כל כך הרבה חשיבות להשפעות החברה. אולי.
אני מכירה הרבה אנשים שהם שונים מהשאר. אבל זה לא באמת מעיד על כך שהם מיוחדים או אחרים או שונים מכל זאר הקיבוצה. בעצם רובנו שואפים להיות שונים ומיוחדים- אולי אפילו מצויינים בחברה. שואפים לא להיות מושפעים מהחברה ולהרגיש את החופש אבל אולי מעצם העובדה שזה רובנו רוצים להיות מיוחדים- רובנו פשוט נורמלים?! הרי איך נקבע מה שאכן מיוחד או לא? בודקים מה שהוא הנורמלי ומה היא הסטייה. הסוטה יהיה המיוחד, האח. אבל אם בן אדם כדי להחליט שהוא רוצה להיות שונה צריך להסתכל מה הוא המקובל כדי אז להתנהג בצורה אחרת- אז בעייני הוא אינו מיוחד. הוא אינו מיוחד כי הוא לא מה שהוא מבחירה חופשית אלא כתוצאה של תהליך מדויק של החלטת וקביעת תכונות על פי הגדרות החברה. ואז בעצם אני מגיעה למסקנה המתבקשת: אין חופש מחשבה, אין אני אמיתי- כולנו וחיינו תוצאות משרשרת של נורמות וכללים שנקבעו על ידי החברה. וזה אולי האבסורד ביותר- שאנחנו משועבדים לעצמנו- לכללים שאנחנו בעצמנו כתבתנו כי החברה היא בעצם אנחנו.
ואז מתעוררת אצלי ספק, האם באמת אצל כולנו זה ככה, או שיש אנשים שצליחים לחיות עם חופש מחשבה וחייהם הם תוצר להחלטות שלהם שלא הושפעו מדבר אחר אלא אישיותם?!
אני לא יודעת מה היא התשובה, אני לא יודעת אם מישהו יודע. רק נותר לי לשער.
ישנם אשים שנחשבים לחולים בחברה. חולים הוא סוג של ייחוד. בריא הוא הטוב בחברה, חולה, משוגע, מטורף נחשב לדבר שאינו מקובל, לסטייה. אולי אנשים כאלה, שנחשבים לחולי נפש בחברה וסוטים הם מיוחדים. אין ספק שיש משוגעים בעולם שאינם מושפעים מהחברה כלל. הם חיים בתוך בועה שלמה שלהם ולפעמים אפילו לא זקוקים לחברה. אך האם דוגמא זאת נחשבת? הם הרי לא חלק מהחברה, והם חולים! לא בריאים , לא נורמלים ולא בסדר נפשית.
אני יודעת שהם שונים ממני ומרובנו, אז אין בי את הרשות או אפשרות בכלל להחליט אם הם מיוחדים, כי הרי אני בעצמי תוצר מהחברה. מחשבותיי מושפעות מהחברה וממה שהיא הכתיבה לי לחשוב, אז אכן איני יכולה לדעת אם הם באמת שונים ואפשר לחשב אותם למיוחדים אמיתיים או שמהיותם לא תלויים בחברה ולא בתוכה הם אינם נחשבים ופשוט הם 'סתם' חולים שיש להם בעיה כל שהיא בתפקוד איבר מסויים בשכלם, או מגישה אחרת סתם אנשים שחוו אירוע חזק מדי ששינה אותם סופית והשפיע עליהם עד כדי כך שהפכה אותם לחולים.
אז בעצם האם יש אנשים מיוחדים בעולם הזה או שכולנו רובוטים הפועלים מתוך הנחיות הספר הנכתב על ידי החברה? כל אחד קורא את הספר בצורה אחרת ומושפע ממנו בדרכים אחרות. ישנם אנשים שחיים על פי כללי הספר. ישנם אנשים שחיים על פי מה שלא כתוב בספר, כי הם לא מקבלים את אותו הספר. אך בעצם חייהם הוא תוצר של אותו הספר- אם נשנה את תוכן הספר חייהם ישתנו יחד עם הספר כי בעקיפין הם וחייהם גם הושפעו מהספר למרות שבדרך ההפוכה מהאנשים שצווינו קודם . השאלה המתבקשת היא האם ישנם אנשים שלא נותנים שום יחס לאותו הספר ולא מושפעים ממנו למרות שהם קרו אותו? ואני מדגישה זאת שהם היו חייבי לקרוא את הספר, או במילים אחרות הם חייבים להיות חלק מהחברה כי אחרת הייחוד הוא שונה ולא אותו ני מחפשת. בן אדם שנמצא מחוץ לחברה ואף פעם לא עבר תהליך של סוציאליזציה הוא לא מקיים וממלא את כל התכונות של האדם שאותו אני מחפשת.
האדם הוא מטבעט חברמן, הוא זקוק לחברה. בן אדם שהוא מחוץ לחברה הוא מיוחד, זה נכון, אך הוא גם חולה. לכן מה שאני מחפשת הוא בן אדם החיי בתוך החברה ולא מושפע ממנה.
בן אדם שעבר בחייו תהליכי סוציאליזציה אך איתם או בלעדיהם היה נשאר אותו אחד עם אותה אידאולוגיה ואותם ערכים. אך בעצם אם הסוציאליזציה היא האחראית להפוך אותנו לחברים בחברה, ולתת לנו את הערכים- איני בטוחה שיש דרך אחרת לקבל את אותם ערכים בלי הסוציאליזציה. ואז אם בן אדם נמצא בתוך החברה הוא חייב לעבור תהליך של סוציאליזציה ומהיותו עבר תהליך זה הוא כבר לא חופשי. הוא כבר לא האחראי לכל מה שהוא, ולבעלותו על חייו קטן- כי שוב פעם הוא לא באמת בחר בחייו כי הבחירות שלו היו מוכתבות על ידי התהליכים השונים שהוא עבר.
וזהמובלי אותי למקום שאיני מצליחה לברוח ממנו, למסקנה קצת אכזרית ומתסכלת. אנחנו לא חופשים. מהיותנו בחברה בחירתינו מושפעות. אין חופש מחשב, אין חופש בחירות. פשוט אין חופש. אנחנו מושפעים מעצמנו, אנחנו משועבדים לכללים שהצבנו שאנחנו לא תמיד מסכימים איתם אך משום מה מתנהגים על פיהם. רק הבן אדם שהוא מחוץ לחברה בצורה טוטאלית ושאינו עבר תהליך של סוציאליזציה בחייו הוא חופשי, אך האם הוא באמת בן אדם? הרי התהליך הזה של הסוציאליזציה ושל הקניית התרבות מתחיל בדבר ההכי פשוט- בשפה.
מהיותי כותבת מאמר זה, ומהיותך קורא את זה הופך אותי ואותך למשועבדים לחברה. איננו חופשים. ומאותו הרגע שאמרנו את המילה הראשונה שלנו נקבע כך- שאנחנו לא חופשים.
