--פשוט אהבה (; --

אאאאאאה שווווווווווו
לא קראתי טוב נראה לי
אפח'ת לא הפסיקה ת'סיפור
יש לה לחץ בלימודים

שתוכלי תרשמי המשך
אנחנו נחכה!


מתה לך על הציצי היפה הזה
שהוא רקק שללללליייייי 😊

לללללללללללמה!? 😢

אל תפסיקי אותו 😢

ללאא ללאא ללאא ללאא 😢

אל תפסייקיי...

אנחנו נחכה כמה שצריך רק א-ל תפסיקי.. 😢

המששששששששששך :]

למהה את מפסיקה? 😢

יפשלי?
אני אוהבת אותך !

קראתי הכל!!
מתי את ממשיכה? 😢

נונה שיגעת לי בשכככל!
נרשום בשביל הנצחון של בית"ר :]
חחחח, אוהבת אותך!
בנות?
אני יודעת שכבר אין ממש טעם להמשיך. .
פשוט נונה מזיינת לי בשכככל,
אתן מוזמנות להמשיך לקרוא -
וגם אם לא.. אני כותבת בשביל אישתי (:
חחח וגם בשבילכן, מקווה שתמשיכו לקרוא
אוהבת אתכככן!



כותבבת!

ישששש המשך =]

ישש, סוףף סוףף (:

סופסוף ;]

חח חולה עליייכן מילה!
כמה תיקונים קטנים ושמה 😊

טוב שמעעעו בנוות,
הבאתי בפיצוי ניראללי!
מקווה שזה מפצה על הזמן שלא כתבתי :]
א ו ה ב ת - אתכן,
מצפה לתגובות אה,? 😉



דפיקות נשמעו בדלת
"מי זהה?"
צעקתי בשאלה.
"קובבי נו תפתח כבבר"
פתחתי את הדלת וראיתי מולי את קובי, מחזיק בידו את הכלב.
"וואיי תודה אחי.."
אמרתי ולקחתי את הכלב מידו,
הוא הניח את השקית עם הדברים של הכלב ליד הדלת..
"ביי אחי עפתי לבית"
"ביי אחשלו תודה"
תפחתי בגבו, והוא ייצא.


המשך:


"אני פה"
הודעתי. .טריקת הדלת לא איחרה להגיע.
כמוובן…. היא השאירה את הדלת פתוחה!
'אחח בעייתית שלי' (:
חשבתי לעצמי, וחיוך טיפשי שכזה עלה בפניי.
"ואני לא.."
נשמע קולה, לא הבנתי איפה היא… לא מצאתי אותה
"לעזור לך?"
לחשה באוזני וחיבקה את מותניי מאחור
הסתובבתי אלייה, כ"כ מאושר…
"את לא מבינה מורן… את פשוט לא מבינה..
את מטריפה לי את כל החושים בגוף אני לא יכול להסביר לך את זה אפילו"
"אתה לא חייב.."
לחשה שוב, וכבר הייתה כ"כ קרובה…
נשימותיה הורגשו על גביי פניי.. רציתי רק להיות איתה, להיות שלה..
היא התקרבה לנשק אותי, אך בראשי עלתה המחשבה..
'אני לא רוצה לנצל אותה'
חשבתי, ופניי הפכו רציניות ומבטי הושפל.
"אתה דוחה אותי!?"
הסתכלה לעברי בעצבים, ולקחה כמה צעדיי מרחק ממני
"לא מורן זה לא ככה.. תקשיבי, אנחנו צריכים לדבר.."
ניסיתי להסביר לה, והנחתי ידי על כתפה.
"חח תחלוום על זה ילד, לא נולד האידיוט שיידחה אותי – מורן כהן! "
אמרה והתקרבה לכיוון הספה, לקחה את תיקה והתקדמה לכיוון הדלת.
עמדתי בפתח הדלת, לא נותן לה לעבור
"קובי זוז לי מהדרך ועכשיו!"
צעקה, התאכזבתי ממנה לגמריי \:
היא נהפכה להיות כ"כ רצינית ומפחידה..
לא הבנתי לאן הגברת המפתה נעלמה לה תוך שניות.
"מורן חכי שנייה אני מתחנן אני רוצה שנדבר, שנחליט – לטוב או לרע"
השבתי מיואש…
"לא רוצה לשמוע ממך נו תזוז לי כבר מהדרך"
התעצבנה וניסתה להזיז את ידי כדיי לעבור
"דיי מורן חלאס פעם אחת תקשיבי לא ייקרה לך כלום!
נמאס לי שאת עושה בי מה שאת רוצה ורק משחקת בי,
את לא לא מבינה שאני אוהב אותך ושאת ככה פעם איתי,
ופעם אחרת מנפצת לי את כל הציפיות
את שוברת אותי ככה תביני, יש לי ל ב יש לי ר ג ש ו ת
אני לא מסוגל יותר בבקשה תביני אותי אני אוהב אותך"
התפרצתי, לא הבנתי מאיפה כל זה בא לי…
נבהלתי מעצמי לרגע, אבל הכי פחדתי…
מהתגובה שלה – של מורן.

…..

"עיידדן"
נשמעה צעקה מחדרה של ליאת,
"ממה?"
עניתי בשאלה,
"תעלה.. סיימתי להתקלח"
"כבר בא…" צעקתי בחזרה,
השארתי את הכלב בתוך הסלסלה שלו, בדקתי שדלת הבית נעולה
והתקדמתי לכיוון המדרגות.
עליתי למעלה, ודפקתי בדלת – היא כבר הספיקה לסגור אותה \:
"כנס מה אתה דופק בדלת יא מנומס"
אמרה, פתאום… כל הכעס שלי והבאסה ממנה, נ ע ל מ ו
כאילו לא היו.
נכנסתי לחדר, היא הייתה בתחתון וחזיייה. O:
"ליאאאת!"
צעקתי ויצאתי מהחדר במהירות.
אחח מה שהיא עשתה לי באותו הרגע [!!!]
חיכיתי ליד הדלת למשך כמה שניות…
"חח זה בסדר עידני אתה יכול להכנס עכשיו…"
צעקה לי מהחדר.
"את לבושה?"
שאלתי מהסס, "כן.."
ענתה, "כנס כבר יא קרץ"
סיננה ואני נכנסתי,
היא לבשה שימלת מיני קצרצרה, מין קוטונת לילה סקסית כזו..
בצבע ורוד בייבי, עדינה נורא, בצד היה ציור של מיקי מאוס..
'אאאחחחחח מה שהייתי עושה להה'
עלתה לראשי המחשבה לרגע,
אבל תוך שניות…
סילקתי את המחשבות האלו מראשי – זו הריי ליאת.
"את לא מבינה כמה שאני אוהב אותך…"
לחשתי והתקרבתי למיטה,
חיבקתי אותה כ"כ חזק, היא חיבקה אותי חזרה..
ושנינו רק שתקנו.
פתאום הרגשתי מין תחושה מוזרה, כאילו….
כאילו שאני הולך ל א ב ד אותה… צמרמורת מפחידה הרעידה את כל גופי,
כן, אני מודה…בפעם הראשונה,
פ ח ד ת י.

….

התחבקנו למשך כמה שניות…
פתאום, לא יודעת למה ואיך . . .
בראשי רצו כל הזכרונות שלנו יחד –
כידידים, וכחברים.
פתאום… פתאום הבנתי שאף אחד אחר לא יחליף את עידן,
אפילו לא אלמוג….
אני לא מבינה מה קרה לי היום,
התלהבתי מאדם שאמנם הציל אותי מאונס, או אולי אפילו מגרוע יותר….
אבל התלהבתי מבנאדם שאני בעצם לא מכירה,
לא יודעת מי הוא, מה הוא , ומאיפה הוא בא.
"עידני.. יש משהו שאני צריכה לספר לך"
אמרתי, מתנתקת מהחיבוק.
"מה יפה שלי? דברי…."
"זה בקשר להתנהגות שלי בזמן האחרון.."

….
"עידני.. יש משהו שאני צריכה לספר לך"
אמרה, והתנתקה מהחיבוק.
פחדתי…. חשבתי על הגרוע מכל,
אולי… מישהו אחר תפס את מקומי – בלב שלה.
"מה יפה שלי? דברי….."
השבתי, מפחד לגמריי, ובראשי עוברות רק מחשבות, מחשבות שליליות
מחשבות מפחידות.
"זה בקשר להתנהגות שלי בזמן האחרון.."
אמרה, ואני בכלל – עוד שנייה והתפחלצתי מפחד.
"דברי כבר מאמי את מפחידה אותי.."
"אין לך מה לפחד חיים שלי.."
אמרה לרגע ברצינות, והסתכלה לתוך עייני,
"אני אוהבת אותך ו ר ק אותך"
הייתי בהלם, היא הסתכלה לי לתוך העיניים ואמרה שהיא אוהבת אותי,
איך היא עושה את זה לעזאזל? היא הריי לא רואה.
שתקתי, מחכה לשמוע מה עוד יש לה לומר…
"מאותו היום שהיינו בביצפר…והיה את הריב הזה עם קארין,
הבנתי שאני… אני בעצם כלום.."
"ליאת חלאס אל תחשבי ככה בחיייים! איך את כלום? אם בעולם שלי את ה כ ל,
ובלעדייך אני לא קיים.."
נכנסתי לדברייה…
"אל תקטע אותי…"
"אוקיי.."השבתי
עצמה עייניה, והמשיכה..
"אז באותו היום… שברחתי מהביצפר ונעלמתי לכם,
נתקלתי במישהו.. בן 26, קראו לו אמיר.. אמיר פלג,
אח של אלמוג פלג… הבנתי שהוא ילד חדש בשיכבה שלכם.."
לקחה נשימה עמוקה, והמשיכה…
לא קטעתי אותה, פשוט הקשבתי.. מחכה להסברים.
"אז הוא ראה אותי בוכה… ולקח אותי להרגע, נשארנו בקשר..
אבל לא יותר מידידים כי הוא ממש גדול ממני וגם אם לא היה, לא היה קורה בינינו כלום
כי אני אוהבת רק מישהו אחד וזה אתה.."
חייכה לעברי,
החיוך שלה כ"כ הרגיע ומילא אותי באושר..
שמחתי שהיא כנה איתי.. ושהיא מספרת לי הכל.
שילבתי ידה בידי, והיא המשיכה לספר…
"והיום… היום הכרתי את אח שלו, אלמוג פלג – אותו הילד החדש בשיכבה שלכם."
המשיכה, והלב שלי נצבט.
כ"כ קנאתי באותה השנייה שהיא אמרה את זה,
הריי הוא ניראה כ"כ טוב וכל הבנות מתות עליו מהרגע הראשון שדרך בבית הספר.
לרגע שכחתי, היא לא רואה.
' 0-1 לטובתי אלמוג פלג..'
חשבתי לעצמי, היא המשיכה..
"אז היום… כשרבתי עם מורן……….."

המשיכה לדבר, ואני הקשבתי לה,
הייתי בהלם, היא סיפרה לי פשוט ה כ ל.
הבנתי שאני חייב לאותו האלמוג הזה תודה ענקית,
חייב לו בעצם את החיים שלי.
"וואיי מאמי שלי אני לא מאמין שזה מה שעברת כל היום המסריח הזה"
נעצבתי, צבט לי הלב שהפרח היפה הזה שלי .. כאב, פחד.
חיבקתי אותה חזק חזק.. חיבוק שלא רציתי שייגמר לעולם.
"אני אוהב אותך"
לחשתי באוזנה,
היא התקרבה לשפתיי עם שפתייה,
ואז זה קרה…. הלשונות שלנו התערבבו זה עם זו בצורה כ"כ מושלמת,
בצורה כ"כ מיוחדת, כמו שרק אנחנו יודעים להתחבר אחד לשנייה…
הרבה זמן לא התנקשנו.. בערך שבוע שהיא הייתה אליי כ"כ קרה,
אני מודה – התרגשתי, כמו ילד קטן שהתנשק בפעם הראשונה שלו.
"אני אוהב אותך אוהב אותך אוהבבבב"
צעקתי,
"חחח שקקט יא כיעעורר"
"כיעוור אה?! כיעעור?!"
צחקתי ,
"אני – עידן לוי- אוהב אותך – ליאת לב – "
צעקתי- ולא היה איכפת לי מה כולם יחשבו, שאני טיפש.. משוגע.
שכולם יילככו ל'תנאייק, אני?
מ א ו ה ב (:





נוננה? בשביל הנצחון של בית"ר :]
ובמיוווחחד? בשביילך!
אוהבת אותך הכי שאפשר ילדדה 3>

אאחחח ...
את לא יודעת כמה שאני אוווהבבת אאווותך !
תוודה על הכל מללאך שללי (:
את ה כ ל בשבילי !
תודה שהצלחת לעלות לי חייייוווך
אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך , נשבעת !
אני מקרצצת לך להמשיך בסיפור
כי הוא הסיפור הכי מושלםם בעעולם ,
והכי יפפפה , ואת הכותבת הכי מווווכשרת שללי
אני פשוט מתתה על המוח הייפפה הזה (:
אין עוד אישה כ מ ו ך .... 3>

פשוט נשאר לי להגיד לך ת ו ד ה אחת גדוללה


"פתאום חלום הוביל אותי אליך,
והדמיון עובד כאילו הוא תמונה שלך.
מחשבות רצות רק אחריך.
תביני אני אוהבת רק אותך ...."

נונית? את אישתי הנצחחחחייית !
אווהבת אותך כ"כ ...

ווואאי לך אם שוב פעם את מפסיקה ת'סיפור :|