QUOTE (liatitati @ 20/11/2006) לאחר שיכנועים של מורן שני שירן ורינת באייסיקיו,
החלטתי להמשיך את הסיפור..
והפעם?
אני עושה את זה בשביל הכייף שלי!
ומי שלא רוצה שלא תגיב ושלא תקרא.
😊
יותר מזה אין לי מה להגייידד!
נונית?!
יהיה טווב חיי . .
יא יא יא יא יא
איזה כיףף!!!!
יאלהה המשךךך מושלםם כמוו תמידד עכשיו עכשיו!!!😊😊😊😊
איים הפיי=]
^
אין כוח לכתוב היום כבר..
העייפות גוברת.
מחר י'שמנה.!
אוהבת תך' כונפפה 3>
לכי לישון על האף!!
חחחח שמנה תקראי לעצמך..
עלק..
שני אני ניראלי בהריון..
זה פשוט שאת שמנה מדי..
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח סתם חיים שלי..
אני אמרתי ולך ועדין אומרת לך בטלפון..
אני מאוהבת בך!
ואני רוצה המשך!!!!
סופסוףף קיבלת את ההחלטה הנכונה =]]
שימי המשך שתוכליי 😉
כותבת.
אוהבת תכן' שמנות שלי !
יששששששששששש
ליאתווש אני שמחחה שהחלטת להמשיך 😊
מחחחכהההה...😊
QUOTE (sufipufi @ 21/11/2006) יששששששששששש
ליאתווש אני שמחחה שהחלטת להמשיך 😊
מחחחכהההה...😊
מאמי באאלך להביא לי ת'אייסי שלך?
אם את לא מפרסמת פה תגידי..
אני יישלח לך הודעה בפרטי
מוואה 😘
בנוות?
תכף מסימת לכתוב..!
אחד הפפרקקקקייים (= !.@;~
45-----------------------------------------------------------------------------------------------------
פקחתי את עיניי באיטיות מרובה,
שוב אותו הפחד, הפחד לגלות שאני בעצם לא רואה, תקף אותי.
"מה אתה עושה לי עכשיו?"
שאלתי לחוצה,
"אני לא עושה לך שום דבר.. אני רק בודק..
אל תפחדי, תפקחי את עינייך עד הסוף"
הוא אמר, ואני?
בליית ברירה..
פקחתי את עייני לגמריי.
זאת הייתה ההרגשה הכי מגעילה שהייתה לי בחיים
הכל היה שחור, בידיוק אותו הדבר כמו שהייתי מתעלפת.
לא ראיתי כ-ל-ו-ם-!
הרגשתי כאילו תקעו לי מסך שחור מול העיניים, שנדבק אליי חזק ומסרב לעזוב.
הוא מתח את עין ימין שלי עם שתיי עצבעותיו,
ושמעתי קליק קטן..
'בטח הדליק את המנורה שבודקים איתה את הראייה'
חשבתי לעצמי.
אחריי כמה דקות הוא עזב את עין ימין שלי ועבר לשנייה.
10 דקות של סיוט עברו להן בלי ערף.
"טוב.. זה הכל,
תמתינו בחוץ בינתיים"
אמר הרופא לאחר הבדיקה,
אמר את זה בטון.. שלא אהבתי ב כ ל ל !
המשך:
עידן אחז בידי, ויצאנו שנינו מחדר הבדיקות.
"יפפה שלי"
צעק לי פיתאום קול מוכר,
-קובי-
קולו נשמע צרוד, כניראה שהודיעו לו.
"מאמי שלי?"
שאלתי אוחזת בכתפו של עידן,
עיניי נעצמו אוטומטית, העדפתי לחשוב שאני עוצמת אותן, ובגלל זה לא רואה.
------------------------------------
עינייה היו אדומות ונפוחות, הסתכלתי עמוק לתוכן..
אך לא מצאתי בהן כלום,
היא לא יכלה להחזיר לי מבט.
לאט לאט עצמה את שתיי עינייה הירוקות..
"קובי?"
שאלה והפנתה מבטה לכיוונים שונים.
"אני פה חיים שלי"
נגשתי אלייה וחיבקתי אותה הכי חזק שיכולתי,
ידעתי שהיא צריכה אותי ברגעים שכאלו.
היא חיבקה אותי חזק גם כן, ללא הרפיה.
-------------------------------
ראיתי את קובי, הוא כ"כ מושלם.
כ"כ רציתי לרוץ אליו ולתת לו ת'נשיקה של החיים שלו..
'מה קורה לי? אני מתאהבת?
לא כאיללו, אין מצב.. בחיים לא אהבתי אפח'ד..!
חח מורן, תירגעי!
הוא בסה"כ שווה, זה הככל.! את רק נמשכת אליו'
ניסיתי לשכנע את עצמי, במחשבות מטופשות.
לא כ"כ הצליח לי.. לא הצלחתי לעבוד על עצמי,
'על מי אני עובדת? אני מתה עליו'
חשבתי לעצמי בשנית.
............
אוקיי, אז..
עבר חודש.
חודש שלם שהוא פשוט סיוט,
כמו שהבנתם.. הרופא אמר שהסיכויים שלי לשוב לראות הם קלושים..
הוא אמר שיש רק ניתוח מסויים בארה"ב שיוכל לעזור לי..
נקבע לי תור חודשיים מראש, וכבר עבר חודש.
עוד חודש אני טסה..
אני ועידן?
עדיין ביחד.. ברוך ה',
אבל אני דיי חושבת "לשחרר" אותו ממני,
כי בתור עיוורת, אני ממש לא מועילה.. ואני יודעת שקשה לו איתי.
אחי מוטי ששמע מה שקרה, חזר מהמילואים עם איזה פאקצה מטומטמת,
הוא עבר לגור איתה שניי בתים לידינו.
אחותי, השתחררה מהצבא, אמי הצהירה שהיא צריכה אותה בבית בשבילי,
והסבירה את המצב.
אמא מאוד בדיכאון מאז התאונה, ממש קשה לה..
היא מנסה להסתיר את זה, אבל לא מצליחה..
גם אם אני לא רואה, אני תמיד שומעת בקולה שהיא לא בסדר.
אבא שלי?
חזר לגור באילת עם הגרושה שמצא לו..
הוא לא לקח אותי איתו כי החליט שאין לו מה לעשות עם בת עיוורת.
אני לא יישכח את זה בחיים..
~~~~~~~~~~~~~~
"את אשמה בהכל! את נתת לה לסוע לטבריה, איזו מין אמא את!?"
"אלי תפסיק להאשים אותי, גם ככה קשה לי עם כל המצב"
השיבה אמא בקול מתחנן ובכתה.
"איך אני אמור לקחת איתי לאילת ילדה בת 15 שלא רואה כלום!?
פשוט עיווררת, אין לי מה לעשות איתה!"
אמא סטרה לו,
הסטירה הייתה כ"כ חזקה ששמעתי אותה עד החדר.
הדמעות עלו לעייני, אותן העיינים שלא הועילו בכלום..
הרגשתי פשוט מיותרת בעולם..
~~~~~~~~~~~~~~
איך אני אתם שואלים?
משדלת להסתדר..
אמא שכרה פיליפינית שתיהיה איתי בשעות שאין אף אחד בבית..
קוראים לה פרלה.
אני ממש אוהבת אותה, נקשרתי אלייה בצורה מטורפת.
בעוד חודש היא נוסעת איתנו לניתוח..
הסיכויים שהניתוח יצליח ממש קלושים,
אני לא מבינה למה אמא בכלל מתאמצת לשלם כ"כ הרבה כסף לשווא.
למדתי לעשות המון דברים לבד, להתקלח אני יכולה..
להדליק את הסטריאו גם כן..
אמא שמה מעקה במדרגות ביתנו, בשבילי..
אז כך שאני גם יכולה לרדת במדרגות לבד..
אני גם נמצאת בחוג פעמיים בשבוע,
חוג לעיוורים כמו שהבנתם.. משם אני לומדת המון.
בינתיים אני לא לומדת, אם הניתוח לא יצליח אמא תרשום אותי לבית-ספר לעיוורים.
לא מיהרנו עם רישום בית הספר, בית הספר לעיוורים ממש יקר...
אמא עדיין בתקווה שהניתוח יצליח, שלא נדבר על עידן..
מורן, וקובי..!
כוולם, פשוט כולם מאמינים שהניתוח יצליח..
או שלפחות ככה הם אומרים :\
לקח לי המון זמן לעקל את הבשורה שעייני "נעצמו" לנצח.
כולם אומרים שאין דבר כזה "נצח", אבל אני מאמינה שאשאר עיוורת לכל החיים.
החחברות והידידים מבית הספר ובכלל, באים לבקר אותי והמון...
הם קונים לי תמיד מתנות וכאלה..לא מתוך רוע לב, מכוונה טובה..
חושבים שזה מעודד אותי.. אבל בעצם, זה ממש לא.
את הכאב של העיוורון הזה שנחת עליי בפיתאומיות, רק אני מרגישה.
אסף? מרגיש אשם.. תמיד אומר שהכל באשמתו,
הוא ישן אצלי שלושה שבועות לאחר התאונה,
לא רוצה לעזוב אותי..
הוא ממש הרגיש אשם ובא אליי כדיי לעזור לי.
הוא היה עושה בשבילי הכל, מכין ארוחות, לוקח אותי לטייל..
בא איתי לחוגים, ניסה לעודד.. ותמיד תמיד תמיד.. האשים את עצמו- ועדיין מאשים.
-7 בבוקר-בדיקות עיניים-
"ייאלה מאמי שלי צריכים לצאת"
אמר עידן והושיט לי את ידו.
"שנייה"
אמרתי מחטטת בארוני, חיפשתי לי סווצ'ר..
בכל זאת, 7 בבוקר.. עדיין קר בחוץ.
"בואי אני אעזור לך מאמי.. מה את מחפשת?"
"לא עידני אני אמצא לבד, תן לי להסתדר."
ביקשתי.
הוא שתק וחיכה לי..
לאחר כמה דק' של שתיקה וחיפושים,
מצאתי סווצ'ר, ידעתי שזה הסווצ'ר הצהוב בננה שלי,
פרלה לימדה אותי למשש בגדים ולדעת מה זה מה.
"נכון שזה הסווצ'ר הצהוב בננה?"
שאלתי את עידן מנופפת בידי עם הסווצ'ר.
"כפרה אני עלייך, כן יפה שלי זה הסווצ'ר הזה"
אמר ונשק לפי קלות,
"אני צה' שיקה"
אמרתי בקול תינוקי.
"אחח כמה שאת יפה, רק אלוהים יכול להסביר איך הוא ברא יצור כ"כ מושלם"
"מזה מזה!? אני יצור? חצווף אחחד, בוא הנה"
אמרתי ומשכתי בצווארו, כבר יכולתי להבחין לפי חושיי היכן הוא עומד.
נצמדנו אחד לשנייה הכי קרוב שיכולנו..
עטפתי את צווארו עם ידי, והוא את מותניי..
הוא נישק את שפתיי ברכות, בעדינות..
זה כ"כ הטריף אותתתי.!!
"ממממ.."
לחשתי, והצמדתי את שפתיי לשלו,
לשוני נכנסה לפיו מחפשת את לשונו, כאילו שהייתה גם היא עיוורת..
התנשקנו, עם המון אהבה..
"אני אוהבת אותך, פשוט אוהבת"
לחשתי, וידעתי..
שרגעים כאלו?
לא יחזרו עוד ל ע ו ל ם..
כי אני?
הולכת לפגוע בעידן...
אייי אפפפפיי (((:
נונננה?
שאאת במחשב הודעה כונפפיית (=
אאאאאאוהבת אוווווותך 😛 !
נהנהנה
שני?
את פשוט - ז ו נ ה 😛
האמתת שאין לי בעייה 😊
261728582 😊
מחחחחחכה להמששך בובי מדהימממה שכמותךך!
חחחח לא שמתי לב שכבר פירסמתת 😢
מאמי יצצצא לךך מדהיים ברמות 😊
פפרקק אחד המרגשיים והיפייים.. עידן הזה כזה חמוד :>
הממשששששךךך
שתוכללללללללללי =]
QUOTE (sufipufi @ 21/11/2006) חחחח לא שמתי לב שכבר פירסמתת 😢
מאמי יצצצא לךך מדהיים ברמות 😊
פפרקק אחד המרגשיים והיפייים.. עידן הזה כזה חמוד :>
הממשששששךךך
שתוכללללללללללי =]
חח איזה מהר קראאת (:
נכנסתי אלייך לאייסי בובי..!
שתיהיי מחוברת שלחי הודעה [:
אווהבת אותך.@!~
יצאא מעלףףףף... תמשיכיייי בובייייי...
חח אני עם דמעוותת אמלה זה מרגגשש
אוהבתת... אדוווי :] 😉 😁
זונהה את בעצמךך😛
שמננההננה שליי
פרק מושלםם כמוךך חיים שליי
אוהבתךךך הכי בעולםם בוביתת..
אחח כמה שהסיפור הזה מדהים :]]]
אתר האהבה הישראלי