בנות..
מישהי פה יודעת אם אפשר להחליף שם משתמש?
ואיך שמים את המשפטי אהבה האלה למטה כי חוץ מחתימה אני לא מצליחה להשים משפט..
מקווה שהבנתם.. :]
ציפיתי ליותר :\
תודה למי שכן הגיבה..
חייםםם שליי מה עם ההמשך?!?!?
מוקהה שליי
אומנם עם כל המצבב..\=
אולי תעשיי רקק בשביליי המשךך יפה וארוך?!?!?!?
אין מה לעושת אני מכורה..
אי אפשר להיגמלל..😢😢
אז יאללההה בובית שליי תקתקיי לי בהמשך מושלםם כמוך
אוהבת שוקה שלך..:33>
בננות...
ליאת אמרה לי למסור לכן שהיא לא יכולה להמשיך היום..
בגלל שהיא צריכה ללמוד ל-2 מבחנים ובשעה 6 היא צריכה ללכת לעבודה..
היא מבטיחה להמשיך שהיא תוכל..
יפוות שללי,
יש מצב להמשך קצצר..
אני יתחיל לכתוב עכשיו ניראה לאיפה אני יגיע [:
עוד שעה אני עפה מפפה, נשתדדל לכתווב!
ונילה?
תודה שהעברת את המסר בשממי [:
מתה עלליייך חיים שללי 3>
שניננה?
שווקה שללי, תודה על הטלפווון
היה כייף לדבר תך' כונפפפה
[[[[[[[[:
אווהבת את כולככן
43-----------------------------------------------------------------------------------------------------
הרגשתי רע, ממש פחדתי.
בחיים לא פחדתי ככה, אבא שלי תמיד אמר לי להיות גיבור
'כאילו שזה אפשרי'
התולננתי בתוך תוכי.
הדמעות הציפו את עיניי,
וראשי התמלא במחשבות..
והלב?
פשוט צרב..
המחשבות לא הרפו,
הם רק דאגו להרוס אותי.!
חשבתי עלייה,
האם היא תשוב לראות?
ואם לא- היא תסתדר?
אני מפחד.. כ"כ מפחד.
מפחד שהיא תפגע.. הקטנה שלי.
המששך:
"עיידדדדןן"
צעקה שני לתוך אוזני הימנית.
"אאיי מה את נורמלית!?"
התלוננתי.
"אני כבר שעה קוראת לך ואתה לא עוננה"
"הייתי שקוע במחשבות.."
אמרתי וניגבתי את דמעותיי בידי הקפואה.
"מצטערת, לא התכוונתי להציק, פשוט נתנו לנו אישור לקחת את ליאת"
אמרה מאושרת.
חיוך ענקי התפרס על פניי, הייתה לי את התקווה שדוד חיים באמת יוכל לעזור לנו.
התקדמתי עם שני לספסל שבו ישבו כולם, רחל התרוממה מיד ממקומה,
ולקחה אותי איתה לצד.
"היא רוצה אותך"
לחשה לי..
הנהנתי בראשי להסכמה, ושמתי את ידי על כתפה של רחל,
"יהיה בסדר"
אמרתי, אך בעצמי לא הייתי משוכנע מדבריי.
רחל השפילה את ראשה, לא אמרה מילה.
ממש קשה לה, רואים את זה...
צעדתי לחדרה של ליאת בצעדים כבדים,
רגליי היו לי כבדות מתמיד, ממש הכבידו עליי.
פתחתי את דלת חדרה בעדינות, והסתכלתי עלייה,
כ"כ יפה.. כ"כ עדינה..
כ"כ..
ש ב ר י ר י ת. :'(
פנייה הראו עצבות עמוקה,
השתיקה שהייתה בחדר אמרה המון..
האחות שהוציאה אותי בהתחלה מהחדר, הייתה שם..
עזרה לה ללבוש את גרבייה ונעלייה.
היא סירקה אותה בעדינות ועשתה לה צמה,
אח"כ ליפפה את גומיית השיער לשערה הגולש.
עמדתי שם, מתבונן עלייה...
לא אומר כלום.
היא לא ידעה שאני בחדר, נכנסתי ממש בשקט.
האחות שראתה אותי סימנה לי לבוא עם ידה,
שמתי את ידי על פי, סימן של 'שקט'
היא המשיכה לסדר אותה, עזרה לה ללבוש קפוצו'ן שרחל הביאה לה מהבית במיוחד.
כ"כ כאב לי שראיתי אותה כך, פחדתי שהיא לא תישאר כך לנצח..
שייצטרכו להלביש אותה, ולסדר אותה כל הזמן.
שהיא בעצם לא תוכל להיות עצמאית.
"ח..ל..י?"
אמרה ליאת בפיתאומיות,
"כן ליאתו'ש?"
השיבה האחות מיידית.
"את יכולה להביא לי את התיק שלי בבקשה?"
שאלה, ותוך שניות התיק כבר היה בידה.
היא פתחה את התיק בעדינות, וחיטטה בדברים בידייה,
היא הוציאה את הפלאפון שלה, ואחריו הוציאה עפרון,
תחילה לה הבנתי למה היא צריכה עיפרון, רק אח"כ שמתי לב שזה בכלל עיפרון לעיינים :\\
"א..ת יכול..ה לש..י..ם ל..י?"
שאלה מחזיקה בידה את העיפרון.
"אין שום בעייה מתוקה, פשוט את הולכת עכשיו לבדיקות, ואני לא חושבת שכדאיי.."
"בבקשה"
אמרה ליאת בקול מתחנן.
"אוקיי.."
השיבה חלי, וסירטטה את עייניה בעיפרון.
לא הבנתי למה רצתה איפור ברגע שכזה..
אולי רצתה להרגיש את עינייה..
ואולי, בפעם האחרונה? 😢
אני יודעת שזה ממש ממש קצצר!
פשווט צץ לי משהו, ואני חייבת להיות חצי שעה קודם בעבודה..!
מבטיחה לפצות שיהיה לי זמן [:
אווהבת אתתככן 3>
ותגייבבו!
מוקהה שליי..:]
ליאתו'שש נסיכה שליי..
אני קודם כל שמחה מאוד ששמחת שדיברתי איתך😊
דבר שני..
המשך מושלם...
ממש ממש יפה...
כמו תמיד.
אני אוהבת אותך הכי בעולםם יפתיי שליי..:]
מחכה להמשך מפגיז בובית שליי
יפיופפפפהההה
איזה המשך יאאפה..
מסכנה ליאתתת :////
אני רוצה עוד המשך.. 😛
מחכככהההה
לאבסססס 3>
-ונילה-
בנוות,
החלטתי להפסיק את הסיפור!
עם כל הלחץ שלי וכמה שאני מתאמצת לרשום לכן,
אתן עושות טובה שאתן מגיבבות!
עזבבו..
אני לא ייפתח על זה דיון.
פאשווט מפסיק את הסיפור!
מאכזבבבות!
אתר האהבה הישראלי